סודות מהמקפיא ותבשיל זנב שור

כבר שנים שאנחנו מכירים. כבר שנים אתם שומעים על "צרותיי" ועל "החוויות הקשות" שאני וחבר מרעיי עוברים: את המאבקים הבלתי פוסקים במשקל, באירוח, במטבח. לדעתי אתם מכירים אותי ואת בני ביתי יותר טוב מפקיד השומה, וטוב שכך. אז החלטתי סופית לצאת מהפריזר, ואני פותח לכם הרגע צוהר למקפיא של משפחת אהרונוביץ'.

מדף ראשון: מדף המציאות האולטימטיבי, כלומר שאריות שאני בגופי מונע מהגברת להעיף לפח מזה מספר חודשים: שאריות של שומן אווז קפוא, עצמות ברך שמנוניות, צלע בקר אחת העצם, שמחכה לתורה להכנס לתנור, שאריות של משהו אדום (בדיקות מעבדה הוכיחו שמדובר ברסק עגבניות בריכוז כפול).

מדף שני: מדף התכנון הקפדני. שעועית בכל מני צבעים שהושרתה כבר ללילה, סוננה והוקפאה בשקיות קטנות (יש מצב שהיא תצטרף בגשם הראשון לעצמות הברך השמנוניות ולרסק עם הריכוז הכפול). לצידה, שני בקבוקי וודקה ועוד בקבוק וודקה אחד ריק, שזה נראה לי תחביבו של הגדול: להחזיר דברים ריקים חזרה לפריזר או למקרר. כך למשל, אם יש לך אורחים לארוחת בוקר ואתה רואה בדלת המקרר שלושה קרטונים של חלב מכל הסוגים, ואפילו אחד של חלב סויה, אצל כולם זה היה מספיק על מנת לארח שני זוגות לקפה, אצלנו חייבים לבדוק, שכן לפעמים הקרטונים הם רק תפאורה, בפנים אין כלום.

מדף שלישי: פחמימות. פיתות בוכריות משכונת שפירא, ארוזות אחת אחת (אין עליהן בתנור עם שמן זית, או סתם עם חמאה). לצידן, לשם איזון, שני חצאי לחם שיפון קל של תושיה (שאין עליו בטוסטר עם קוטג' 1/2% להשקטת המצפון).

מדף רביעי: זה המדף שעליו בעצם רציתי לדבר. זהו המדף שפתר לי את בעיית הפינגר-פוד, ובייחוד את בעיית הקינוחים. בפינגר פוד הכוונה לכל מני דברים קטנים כמו פשטידות מיניאטוריות ותפיחות, שנורא כיף לארח איתן אירוח לא מחייב, או סתם להגיש במרכז השולחן בבראנץ'.

אבל בנושא הקינוחים יש פה באמת פתרון אמיתי. מודה ומתוודה אני, שכמו הרבה בשלנים, אני יודע להכין מספר קינוחים קלאסיים, אבל אין לי באמת כוח להתעסק עם זה. למי יש זמן לקחת מידות מדויקות, סבלנות להשוות טמפרטורות ועוד.

את הבעיה הזאת פתרו לי זוג צעיר בשם אורי ומירב דפני, ומי שגילה לי אודותיהם הוא ידידי משכבר הימים ד' השמן, שבלעדיו לא ניתן לסגור מדור. הם נקראים "דפני - פינוקים מעוצבים" ולדעתי זה ממש מתאר את המוצרים שלהם. הם שוכנים באזור התעשייה של רעננה, אבל הם גם שולחים הביתה. יש להם את כל סוגי המלוחים הקטנים, אבל בעיקר את המתוקים הקטנים שכל כך חביבים עליי, אלו שנראים כמו קרמבואים קטנים, מזוגגים בשוקולד חלב או מריר. איני יכול להגיד שניסיתי את כל המבחר, אבל תסכמו על ד', הוא בטוח כבר ניסה הכל. ומאחר שהחורף עדיין איתנו, הפעם נכין תבשיל עם חומוס ובירה.

זנב שור וחומוס בבירה

בטח יש לכם חומוס מושרה כבר במקפיא, כמו אצלי. זה הזמן להוציא ולהפשיר. את התבשיל הזה מגישים לפחות יום אחד אחרי הבישול, עם עגבניות שחלטנו וקילפנו, פרסנו לפרוסות, מעליהן פרוסות של בצל סגול, מעט שמן זית ומלח ופלפלון אחד חריף. לקינוח הייתי מוציא את הקרמבואים הקטנים מהמחבוא שלהם בפריזר, מפשיר 6-7 דקות ומגיש

המרכיבים (ל-6 סועדים):

2 כוסות חומוס מושרה ללילה, מנוקה ומסונן

4 בצלים גדולים קצוצים

1 שורש סלרי גדול חתוך לקוביות

4-5 כוסות בירה לבנה

מלח ופלפל שחור

3 גרגרי הל, מעוכים קלות בסכין (זה לא רק תרגיל של שפים, זה באמת משחרר מהם את כל הטעם)

1/3 כוס שמן זית

2 עגבניות בשלות, חלוטות ומגורדות בפומפייה

כמון לפי הטעם (גיליתי שכמון הולך נפלא עם חומוס ועם זנב שור. גם אלה שלא אוהבים כמון, אנא שימו, אפילו רק מעט)

1 כפית סוכר שטוחה (זה לא נועד להפוך את המאכל לפולני, פשוט הבירה נהיית קצת מרירה בבישול והסוכר עוזר למנוע זאת)

אופן ההכנה:

1. בסיר כבד עם שמן זית מזהיבים בצל, שום וסלרי.
2. מוסיפים את הבשר וההל, מפזרים את כל התבלינים היבשים והעגבניות ומביאים לרתיחה.
3. מוסיפים את הבירה, מביאים לרתיחה בשנית. מנמיכים את האש ומבשלים כחצי שעה. מכסים (זה חייב להיות מכוסה היטב, כלומר גם נייר כסף וגם מכסה) ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-130 מעלות, ל-8-9 שעות.
4. אחרי כשעתיים, אם הריח שיוצא מהתנור לא מעלף אתכם, תבדקו את המעלות, אולי ה-130 שלכם מזייף וצריך טיפה להגביר.