סוג ב'

השבוע עלתה לאוויר העונה השנייה של הסדרה הרווקית-מגזרית, "סרוגים". בשלב הזה, כבר כל עם ישראל ופלזמתו יודעים ידוע היטב את המתחולל בסצינת הרווקות של הציבור הדתי-לאומי. כולם כבר שמעו על הביצה, נסיכים וצפרדעים. אך עדיין, הרחק מאור הזרקורים, מתקיימת ביצה אחרת, זוהרת פחות ובודדה יותר. שם אין קבוצות תמיכה ושבתות פו"פ.

תכירו בבקשה את ב', בן 32, בוגר ישיבה ליטאית נחשבת. ממנו ביקשתי בפעם הראשונה כעיתונאית, להתראיין בעילום שם, מתוך רצון שהחשיפה לא תעיב על היכולת לשתף. כיום, אחרי 11 שנה בשוק הבשר של שידוכי המגזר החרדי הוא מכריז על עצמו רשמית כדתי ותו לא. בלי שיוכים מגזריים, אבל עם הרבה כעס כלפי מי שלדבריו "שיחקו בקלפים שחילקו לו".

מתי נפל האסימון שאתה לא חרדי אלא משהו אחר?

"אפשר להגיד שבשנה וחצי האחרונות. במהלך השנים היו הרהורים בסגנון 'איפה טעיתי?', מה עשיתי שהוביל אותי לנקודה הזו בחיי עדיין ברווקותי? אבל הקונפורמיות הישיבתית הדחיקה את זה פנימה.

"לי היה ברור שאני לא הולך לכיוון לימודים בכולל, אלא מתכנן לרכוש מקצוע ולצאת לעבוד. היו גם אחרים שחשבו אותו דבר, אבל כנראה שרק לי היה את האומץ להגיד את זה בדייט, מה שהוריד את האטרקטיביות שלי פלאים. כיום זה כבר 'בסדר' ללמוד באקדמיה, אך כשאני עשיתי את זה בזמנו הפכתי את עצמי למוקצה מחמת מיאוס".

"אני נתון סטטיסטי"

11 שנה, בתוספת שטיפה טלפונית נמרצת מאשתו של ראש ישיבה, היו אבני דרך נחוצות לב' כדי להגיע למסקנה המתבקשת: "הגילוי התחיל בעצם מהצעת שידוך שנגררה. הציעו לי משהי ואני מצידי ביקשתי את מספר הטלפון שלה כדי שנתאם פגישה, ובתגובה נאמר לי שהיא לא רוצה לתת את המספר. לא נכנסתי לזה יותר מדי, ביקשתי מהשדכנית שתקבע איתה פגישה ואז התברר לי שהבחורה מוכנה להיפגש איתי אך ורק בבית שלה. אמרתי בנימוס, 'לא תודה ושזה כנראה לא מתאים".

אחרי כמה ימים התקשרה מטעם הבחורה אשת ראש ישיבה מסוימת, ושאלה אותי ישירות מה הבעיה שלי?. ואיך לפני שפגשתי את הבחורה אני הספקתי 'לגבש דעה' עליה. ואין טעם לעשות שיחת טלפון מקדימה כדי שלא ייווצר סתם 'רושם לא נכון'. ניסיתי לעמוד על דעתי ולהסביר לה שמבחינתי, לשוחח עם בחורה לפני הדייט זה משהו בסיסי, אך ללא הצלחה. משם זה המשיך לחילופי האשמות בסגנון 'אני שונא את ההורים שלה' (כי אני לא רוצה להיפגש איתה בבית)". גם בעלה, ראש הישיבה, התעקש לתת את שיחת המוסר שלו בטלפון. ובסופו של דבר, אשתו הסכימה לתת לי את המספר תוך כדי האשמות שאני 'מכופף לבחורות את הידיים'.

"כאן בנקודה הזו", הוא מספר, "כשאני עומד עם השפופרת ביד וחוטף צעקות, הבנתי שאף אחד שם לא באמת סופר אותי. אני בסך הכול נתון סטטיסטי חורג שצריך להתאים. אני חרדי היא חרדית וזהו. מה אני עושה להם בעיות? כל דרישה של התאמה מעבר היא משהו מוזר ומשונה בעיניהם".

למה באמת התעקשת על פגישה בחוץ?

"מהניסיון הרב שיש לי, בחורות בבית הן בדרך כלל שתקניות. צריך לערוך שיחת דיבוב שלמה. וגם אם בשלב מסוים רוצים לקחת הפסקה ולתת לה לנסות ולהתאמץ, זה בדרך כלל נגמר בשתיקה לא נעימה, כשאין לך במה לבהות חוץ מבקירות. לחלופין, כשאתה בחוץ תוך כדי הליכה או ישיבה בלובי או בית קפה, פחות מביך לשתוק. מה גם שתמיד אפשר למצוא נושאי שיחה טריוויאליים כמו משהו רץ, משהו נופל. זה מחייה דייטים משמימים לפרק הזמן המנומס שצריך לעבור לפני שחותכים הביתה".

איזה מן הצעות מקבלים אחרי 11 שנה?

"דווקא רובן לא מוזרות במיוחד", הוא מסנגר. "אבל לרוב מדובר בהצעות מגזריות נטו". ב' שמגיע עם שבע שנות לימודים באחד ממוסדות להשכלה גבוהה היוקרתיים בארץ מתקשה למצוא מכנה משתף בהצעות שידוך עם גננות שסיימו סמינר חרדי. "זה שנינו מרקע דומה דתית לא אומר כלום", הוא מתעקש להבהיר."הרקע ההשכלתי שונה, נותן תחושה שאנחנו משני עולמות שונים. זה פער שלא ניתן לגישור. אין לי לחלוטין על מה לדבר איתה. אבל זה מה שיש להם להציע".

"לא חוזר מדייט בשלוש בלילה"

שיטת העבודה של שדכניות חרדיות היא, לדבריו, גרסה לא משודרגת בעליל של דפי זהב. "אתה מקבל שם ואולי גם מספר טלפון וזהו. בזאת הסתכמה העבודה שלהם. תעשה עם זה מה שאתה רוצה. אם אכן ייצא משהו, הם יבואו בסוף לקחת את הכסף". דמי השדכנות המקובלים כיום במגזר נעים בין 500 ל-1000 דולר. כאשר ל"חריגים" כמו נכים, חולים במחלות כרוניות או "רווקים מזדקנים" כמו ב' התעריף יכול להיות גבוה משמעותית.

גם החברים של ב', אלה שנשארו בסופו של דבר בישיבה, ברווקותם, לא מלקקים דבש: "חבר טוב שלי עדיין 'שם', הוא מספר. "והרושם שאני מקבל ממנו שזה ממש לא כיף. כולם מתחתנים סביבו, ובאמת לא ברור לי מה הוא עדיין עושה שם בחברת 'המוזרים של הישיבה'. יש שם כאלה בני חמישים פלוס, שכנראה לא יתחתנו בחיים. בשיחה בינינו פעם הוא פלט לי שלא נעים לו להיות בבית, והישיבה היא סוג של מקום ביניים שאפשר שאיכשהו להשלים איתו".

אצל ב', שגר עם הוריו, הדברים שונים. אולי כי מדובר בבית גדול מספיק כדי שתישמר הפרטיות ואולי כי הוריו השכילו לתת לו

את מרווח המחייה המתבקש. כך או כך, ב' לא עושה קולות של מעבר. "אני עובד כיום שעות ארוכות וחוזר הביתה בשמונה, תשע. ככה שזה לרוב מקום שינה נטו. בשלב הזה אין לי אנרגיות להתחיל בחיפושים של דירה אבל אולי בהמשך".

ומה מצב הדייטים היום?

"הזמן הפנוי שיש 'מבוזבז' על דייטים, אבל כיום אני משתדל לסנן יותר. כבר לא יקרה מצב של פגישות עם מישהי ומשיכת זמן עד שבסוף יתברר לי שאנחנו לא רוצים את אותם דברים, וכל הזמן שבוזבז היה במאמץ לשכנע אותי לשנות את דעתי. אני גם לא מוכן יותר לנסוע שלוש שעות לפגישה אלא מבקש לקבוע מקום שנוח לשנינו באמצע. לחזור מדייט מאכזב זה מספיק גרוע גם כשזה לא בשלוש לפנות בוקר. וגם משלים עם זה שיש מצב שאולי אני לא אתחתן".

• בשבוע הבא: סיפורה של צעירה רווקה בתקשורת החרדית