שו"ת: מה עושים כשהילדה מסרבת ללמוד?
איך צריך להגיב כשהילד הופך להיות תוקפני בכל פעם שמבקשים ממנו להכין שיעורי בית ומה עושים כשהילדה לא מפסיקה לפטפט בזמן השיעור? אתם שאלתם וציפי גלזר מזכירה שהאחריות למה שקורה בבית הספר היא של הילד. לא שלכם
הורים רבים מתחבטים בשאלת היחסים בין הורים לביה"ס ותחת מי נמצאת האחריות ללימודיו של הצאצא. הדרישות הלימודיות מן הילדים הן גבוהות, ישנה ציפייה מצד ביה"ס לציונים גבוהים המצביעים על הישגי הילדים וכמובן על הישגי בית הספר. ציפייה זו מופנית גם כלפי ההורים והם נמצאים בדילמה מתמדת. קשה להם לעמוד בציפייה זו ויחד עם זאת קשה להם לסרב לה.
בשבועות הקודמים הסברתי כאן מדוע עונשים, פרסים והטפות מוסר הן שיטות רעות לשמירה על חוקים וגבולות והצעתי דרכים חלופיות של תוצאה טבעית ותוצאה הגיונית. הזמנתי אתכם לשאול אותי שאלות מתוך ניסיונכם והרבה מהשאלות ששלחתם עסקו במאבקים שבין הורים לילדים בכל מה שקשור לבית הספר, לשיעורי הבית וללמידה למבחנים.
הכתבות הקודמות בסדרה:
- כתבה ראשונה: למה עונשים, פרסים והטפות מוסר זה רע?
- כתבה שנייה: הכי חשוב: חוקים וגבולות
- כתבה שלישית: מה עושים במקום להעניש? תוצאה טבעית והגיונית
- כתבה שלישית: שאלות ותשובות
ישנם שני סוגי הורים. הסוג הראשון הם אלו שרוצים לעזור, אבל לא תמיד יש להם את הידע, הזמן, הסבלנות והיכולת ואילו הסוג השני הם ההורים המאמינים שזו אחריותו הבלעדית של ילדם ולכאן מצטרף גם רגש האשמה על "הזנחת" הילד והקושי לעמוד מול לחצי המורים. סוג זה של הורים ברצוני לעודד מעל במה זו.
הסוג הראשון הם ההורים שהישגי הילדים משקפים בעיניהם את ערכם כהורים והם יעשו הכל כדי שהילד יצליח. במקרים קיצוניים זה כולל לפעמים גם הכנת שיעורי בית במקום הילד. מה לומד הילד מכך? המסקנה שהוא מסיק היא ששיעורי הבית והלימודים בכלל הם באחריות ההורים ובמקרים קיצוניים הילד יכול להשתמש בזה ככלי שליטה בהורים.
מה שאני מבקשת להציע הוא קודם כל לאמץ את הרעיון שבית הספר הוא באחריותו הבלעדית של הילד, שהילד שלנו הוא לא אנחנו והלימודים הם שלו ולא שלנו. הערך שלנו לא תלוי בהישגים שלו וגם הערך שלו לא תלוי בהישגים הלימודיים שלו. מתוך המקום הזה חשוב להעביר לו את המסר לאחריות בתחום הלימודים ויחד עם זאת להשאיר דלת פתוחה בה יוכל להתייעץ, להיעזר בנו ולשתף אותנו בכל מה שקורה בביה"ס בלי חשש לביקורת, השפלה, איומים ועונשים. כך נאמן את ילדינו לקחת אחריות בתחומי החיים השונים, כמו גם במעגל המשפחה ובחברה.
שאלה: מה עושים כשהילדה מסרבת ללמוד?
"בתי בת ה-17 לא אוהבת ללמוד. מאז אסיפת ההורים נאלצתי להתקשר לכל המורים פעם בשבוע ולבדוק מה היא עשתה בכיתה והאם היא לומדת. כשהמורים אומרים שהיא לא היתה בסדר, הפריעה או לא הכינה שעורי בית, אני נותנת לה עונש לא לצאת בסופ"ש עם חברים. המצב הזה מאוד מתסכל אותי, כיוון שהיא עוד מעט מסיימת תיכון ולא עושה כלום לשיפור מצבה. השבוע היא אמרה שהיא רוצה שנה חופש מלימודים. אין לי מושג איך להתנהג איתה. אולי אתם יכולים לעזור".
תשובה:
מדובר בגיל ההתבגרות עם כל מה שכרוך בכך. חשוב שהורים יבינו שבית הספר הוא באחריותו הבלעדית של הילד וזה ממש לא התפקיד של ההורים להתקשר, לעקוב ולבדוק. נסו לחשוב מה מרגיש הילד כשמתנהגים איתו כך. אין פה כבוד, אין הוכחה שסומכים עליו ואין העברת אחריות. יש רק מסרים שליליים ולא מכבדים. לכן, יש לערוך שיחת הבהרה, שהאחריות לנעשה בבית הספר היא בתחום אחריותו הבלעדית של הילד.
עזרת ההורים היא רק כשידרשו לכך על ידו. משמעות ההחלטה היא שכל תוצאה, לטוב ולרע, עלינו לקבל. גם אם היא לא תמצא חן בעינינו. לפעמים זה אכן מסתיים בכך שילדים בוחרים להפסיק ללמוד, עם כל המשתמע מכך. אבל, בהמשך הדרך, כשיש רצון אמיתי ללמידה, הם משלימים את החסר.
בכל מקרה, גם אם נכריח את הילד להישאר בביה"ס, הלמידה לא בהכרח תהיה יעילה וטובה והמחיר של הפסד יחסים מול לימודים נראה לי לא כדאי. גם אני באופן אישי עמדתי בדילמה הזו מול בני שהחליט לסיים את לימודיו בתיכון מוקדם יותר. החלטתי שאני לא רוצה ילד מתוסכל וממש לא מעוניינת להפסיד את היחסים הטובים איתו בגלל ביה"ס. הסכמנו לכך, אביו ואני, שיפסיק את לימודיו בתנאי שימצא לו מסגרת אחרת, של עבודה למשל, כך שתהיה לו סיבה לקום בבוקר והוא לא יהפוך את היום ללילה. ואכן כך היה. בדיעבד, אני יכולה לומר שעם כל הקושי זו היתה החלטה נבונה ביותר.
שאלה: מה עושים כשההישגים יורדים?
"בתי בת ה-12, היתה תלמידה חרוצה, אחראית, חברותית ומאורגנת, עד שעלתה לחטיבת הביניים. מעולם לא הרגשתי צורך לבדוק אם הכינה שעורים ואיך. לא הגבלתי אותה כמעט בשום דבר (מסיבות, בילויים, חברים וכו'). לאחרונה נתקלתי בבעיה. הישגיה בלימודים ירדו, היא לא דואגת להתכונן כמו שצריך למבחנים ונראה שכל מה שמוביל אותה זה רק הבילויים. בבית היא לא עוזרת אלא אם כן דורשים ומתנהגים כמו שוטרים (היא לא מסרבת או מתחצפת. רק צריך לדרוש ולוודא שהיא מבצעת). הנושא מאוד מתסכל אותנו, שלא היינו מורגלים בעונשים ובמעקב יום יומי אחר פעילותה, אלא סמכנו עליה בעיניים עצומות. נראה כי הטפות המוסר שלנו, ההסברים והאיומים לא עוזרים. אני מאוד זקוקה לעצה".
תשובה:
הילדה בגיל ההתבגרות! התהפכה הילדה, זה נכון. כעת צריכים להסתכל על כל ההתנהגות שלה בעיניים אחרות, להבין שמה שחשוב לה כעת זה החברים, הבילויים ובקיצור, כל מה שמחוץ לבית. זוהי תקופה לא קלה שצריך לעבור אותה וכדאי שזה יהיה עד כמה שניתן ביחסים טובים. גיל ההתבגרות לא סותר הצבת גבולות ועל כך כבר דיברתי. יחד עם זאת, חשוב לעשות זאת במשא ומתן ועם הרבה כבוד והקשבה לילד. ראי גם את תשובתי הקודמת באשר לאחריות על נושא ביה"ס.
שאלה: למה הוא מסרב להעתיק מהלוח?
"הבן שלי בן 8, בכיתה ג'. תלמיד טוב עם ציונים טובים (במיוחד במקצועות אותם הוא אוהב יותר). הבעיה היא שלפעמים, מתוך החלטה מודעת, הוא בוחר שלא להעתיק מהלוח שיעורים או משימות. ואז, כשאני חוזרת מהעבודה, אנחנו מתקשרים לחבר כדי להשלים. דיברתי איתו והסברתי את החשיבות של ההעתקה. הבטחתי פרסים אם יעתיק בכל יום, איימתי בעונשים במידה ולא. כלום לא עוזר. יש ימים שהוא מעתיק הכל ויש ימים שבסוף היום הוא אומר לי שבחר לא להעתיק כלום. מה עושים?"
תשובה:
כבדי את הבחירה של הילד ותני לו לשאת בתוצאות. ביה"ס הוא בתחום אחריותו של הילד. אנחנו לא שם. לא אנחנו צריכים להתקשר לחבר, אלא הוא. השיעורים הם שלו ולא שלנו. במידה ולא יכין ש"ב, המורה כבר תטפל בו.
שאלה: למה הילדה מפטפטת?
"יש לי ילדה בת 9, ילדה טובה, ממושמעת בבית, מצטיינת בלימודים, חברותית ונעימת הליכות. אתמול, באסיפת הורים, כל המורים התלוננו שהילדה מפטפטת ומפריעה בשיעורים. מה עושים?"
תשובה:
כדאי לקיים שיחה עם הילדה ולנסות לברר מה קורה שם, מה היא רוצה להביע בהתנהגות שלה ומה היא מנסה להשיג. מדבריך אני מבינה שזו לא ההתנהגות הטבעית שלה. משהו כנראה מפריע לה ובהתנהגות זו היא מאותתת לעזרה. אם אין שום סיבה חריגה, על המורים לנקוט בתוצאה הגיונית ולתת לילדה לשלם מחירים.
שאלה: למה הוא לא מכין שיעורים בלעדי?
"הבן שלי בן 8, ילד נבון ומתוק, אבל עקשן לא קטן. החל מתחילת השנה הוא מגיע עם ליווי הביתה ולא נמצא במסגרת של צהרון. הבעיה היא שעד שאני מגיעה בחמש מהעבודה, הוא לא מוכן להכין לבד את השיעורים ומחכה לי מדי יום. כל ההסברים על כך שהוא מפסיד שעות פנאי עם חברים, על כך שהוא עושה שיעורים כשהוא כבר עייף ופחות מרוכז לא הועילו. הצעתי פרסים ותגמולים שונים. הענשתי. כלום לא עובד. האם יש לכם רעיון? מוכנה לקבל כל הצעה".
תשובה:
אם לבן שלך לא אכפת להפסיד אל כל מה שמנית והוא מוכן בתמורה להרוויח אותך זה עניינו. במידה והמחיר הוא ש"ב שהם פחות טובים – את המחיר הוא אמור לשלם בבית הספר. אם אין הערות על טיב השיעורים מהמורה, אולי בכל זאת הוא מסוגל גם בשעות הללו? אולי זה לא באמת פחות טוב והוא לא פחות מרוכז? אולי הוא באמת זקוק להפסקה הארוכה הזו, בין סיום הלימודים לשעה שאת מגיעה? למה להעניש? שווה להקשיב לילד.
שאלה: למה הוא תוקפני?
"הבן שלי בן 8, בכיתה ב'. ברגע שאני מבקשת ממנו להכין שיעורים / ללמוד למבחן יחד איתי, הוא מתחיל לדבר לא יפה ולהיות תוקפני. אני לא יודעת איך להתמודד איתו".
תשובה:
מה יקרה אם לא תבקשי ממנו? הוא בוודאי לא ילמד למבחן. ואז מה יקרה? הוא יקבל ציון נמוך. ואז מה יקרה? תוצאה טבעית – לא למדת. זה מה שקיבלת! לא עדיף? בפעם הבאה הוא כבר יבוא אליך בעצמו אם ירצה ויבקש עזרה (בתנאי שלא תגידי לו: "אמרתי לך").
לפנייה לכתב/ת 
