ארבע מסעדות וגעגוע

אולי זה החורף, אולי אלה הימים הקצרים, אולי זהו סתם מצברוח מלנכולי שתפס אותי לאחרונה, שכן כבר מספר ימים שאני מתגעגע ועסוק בלערוך השוואות - השוואות למקומות רחוקים וטעמים נשכחים. אולי בכלל הזמן לעזוב הכל ולנסוע לחופשה, שכן אני לפחות כבר חודש בשגרה.

געגועיי לברצלונה

Cerveseria Catalana היא מסעדה פשוטה, עם תור ענק ליד הדלת. אי אפשר להזמין מקום. שווה לחכות. ביום הראשון חיכיתי. ביום השני שטר של עשרים אירו הפך אותי לידיד אישי ואינטימי של המארחת. ביום השלישי כבר היינו חברים טובים מאוד. שני דלפקים בשני הצדדים: האחד לטאפאסים חמים והשני לקרים. שום תפאורה מצועצעת. אווירה כמו שרק הם יודעים לייצר. שפע יינות והאוכל - המון צלוחיות פשוט עפות לך לכל הכיוונים.

זה היה כבר מזמן, אולי מזמן מדי, אני לא זוכר את כל מה שאכלתי שם. בחמים הפתיעו לטובה קוביות פילה על שיפוד עם שרימפס אחד למראשותיהם. כמה פשוט, ככה טעים. תפוחי אדמה מבושלים עם מלח ים ולידם מיונז איולי תוצרת בית, שוב - כמה פשוט ככה טעים. בקרים - מיני סרדינים קטנים, מפולטים ומתובלים בעדינות, פרוסות משוק חזיר מומלחות או מעושנות ועוד. והעיקר - הרבה יין ואווירה שמחה.

מרוב שהייתי אכול געגועים לברצלונה, הגעתי באחד מימי השישי האחרונים ל"טפאו". אני חייב להגיד לכם לפני, שאחד הדברים שאני הכי מחבב זו ארוחה משפחתית בימי שישי בערב, בשעות המוקדמות של שש-שבע, שכן בשעות האלו כמעט תמיד יש מקום, הכל שקט ורגוע וכיף לי לאכול.

הטאפאסים ב"טפאו" בסך הכל היו טובים. חוץ מהגזמה אחת פראית של 2 שרימפסים מצופים בקדאיף, שכן אני, למשל, על כל כוס בירה, צריך לפחות 15 טאפאסים כאלה. קרפצ'יו סלק עם גבינת עזים מטוגנת היה טעים וטוב, קוביות שרימפס ואבוקדו היו טעימות ומטוגנות בעדינות אף הן. אכלנו גם שתי פאייות: הפאייה השחורה מדיו דיונונים הייתה טובה. לעומתה, הפאייה הרגילה עם הזעפרן והפרגיות הייתה שמנונית באופן מוגזם ופחות טובה.

המקום מעוצב באלגנטיות עם בר ענק ונראה לי מתאים יותר ליציאה בערב עם חברים מאשר לשבת עם המשפחה. אולי בגלל שהכל אני משווה עכשיו לאותה מסעדה בברצלונה.

Cerveseria Catalana - כתובת: 236 Carrer de Mallorca, ברצלונה, טלפון: 34 93 216 03 68

טפאו - הארבעה 16, תל אביב, טלפון: 03-5610489, 03-6240484; שנקר 9, הרצליה פיתוח , הרצליה, טלפון: 09-9548030  

געגועיי לבזל

באחד הערבים, עת חיכיתי לקטנה שתחזור מאיזשהו מקום, הסתובבתי ברחוב בזל. התלבטתי אם לשבת בפטיסרי הצרפתי הזה עם העוגות והקרואסונים ועם המוכרות שמדברות איתך במבטא צרפתי מקורי, אבל בסוף התיישבתי במקום שנקרא "בזל 34", אולי בגלל שחשבתי שזה יזכיר את הבזל המיתולוגי שהייתי נוהג לשבת בו בשבת בבוקר החל משבע, לקרוא עיתון, הכלבה לצידי, לשתות קפה, לאכול כמה דברים קטנים ולחזור הביתה בשמונה וחצי ולהישבע לגברת שעוד לא אכלתי כלום ואני מת מרעב.

הזמנתי שלוש מנות ראשונות. הראשונה נראתה מסקרנת: כרובית מטוגנת ברוטב אנשובי. הבנתם כבר שאני פריק של אנשובי. בכל זאת, המנה הזאת לא עשתה לי את זה, למרות שאני גם פריק של כרובית מטוגנת. להערכתי אם היו מוסיפים כמה פתיתי אנשובי לרוטב החיוור, זה היה מוצלח יותר.

גם פלפלים קלויים ופטה, מנה מאוד פשוטה, לא הייתה טובה. הפלפלים סבלו מתעשייתיות יתר. החציל עם הטחינה, לעומת זאת, היה טעים, אבל היה משחתי מדי, כלומר טחון דק מאוד לטעמי. נכון שוויתרתי מרצון על גרגרי החומוס החמים שהם שמים מעל. סלסלת הלחמים לא הייתה משהו, אבל לפחות הקפה שלהם מעולה. בקיצור, קמתי, שוב מתגעגע לקפה בזל המקורי.

בזל 34 - בזל 34, תל אביב, טלפון: 03-5448811

סושי פו ושם

ועל מנת שלא תחשבו שאני רק חולה געגועים ובמצב רוח קרבי מדי כך ששום דבר לא טעים לי, אספר לכם על סושי בשם "פוּ". הוא נמצא ברחוב ירמיהו, יצא לי לאכול שם כבר מספר פעמים, ותמיד בשעה הזאת החביבה עליי. כלומר שישי בערב מוקדם.

על הבר בחורה בשם אלינור (כמו בשיר, כך היא הציגה את עצמה), מקצוענית. ואני, חברים, מעודד מקצוענות. אישית אני לא כזה חסיד של סושי קלאסי. זה תמיד נראה לי משהו שאוכלים אותו ואז הולכים לאכול. אבל אהבתי את הריינבואו בכל צבעי הקשת, אהבתי את המרקים (בייחוד את זה עם השרימפס), אהבתי את טרטר הסלמון עם הברקה של חטיפי ווסאבי גרוסים בצד. ישבנו פעם על הבר, פעם בצד ופעם בחוץ מתחת לתנור חימום. שני קנקני סאקה חם והרבה סושי חם, בייחוד כזה שיש בו גם סלמון סקין. טוב, אני יודע שזה לא הקלאסי, אבל מטוגן טעים לי יותר.

משהו שאוכלים אותו ואז הולכים לאכול. סושי (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

אם אתם שם, חובה לעבור את הכביש ולקנח ב"איגלו". אם אתם כמוני ועברתם את גיל 15 - אסביר לכם מה זה איגלו. זה מקום עם המון ילדים צועקים ותוססים ומוכרים אנרגטיים לא פחות מהלקוחות. המוכרת, אחרי שבחרתם גביע, טעם ומיליון תוספות צבעוניות, תניח את הכל על משטח קפוא ותצעק: האם אתה מוכן לאיגלו שלך?! אני, חברים, עם נשים צועקות מעולם לא התווכחתי. אמרתי: "מוכן!", ובלית ברירה אכלתי את האיגלו שלא כל כך התכוונתי לאכול. השוס זה איגלו שוקולד בצורת עוגייה, מזכיר קסטה של פעם עם המון עוגיות מסביב: פשוט, בסיסי, משמין וקטלני.

פו - ירמיהו 32, תל אביב, טלפון: 03-6051000

איגלו - ירמיהו 47, תל אביב; קניון יכין, סנטר פולג, נתניה

וכדי לא לצאת מהנוסטלגיה, הרי מתכון שלא הכנתי כבר מיליון שנה.

צלי של צוואר חזיר וצלעות טלה

המרכיבים (ל-6 סועדים):

1.4 ק"ג צוואר חזיר עם עצם (מבקשים מהקצב לסמן את העצם ב-6 מקומות על מנת שנוכל לפרוס למנות אחר כך)

6 צלעות טלה בעובי של אצבע כל אחת, כלומר, לא דקות מדי

1/2 כוס שמן זית

1 כפית פפריקה מתוקה

1 כפית פלפל אנגלי טחון

1 כפית פלפל שחור

1 כפית גרגרי כוסברה כתושים

3 בצלים גדולים, חתוכים באמצע לשניים

1 כפית שטוחה מלח

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל התבלינים עם שמן הזית ויוצרים משחה. מעסים את נתח הצוואר מכל צדדיו היטב ומניחים למנוחה של כשעה. מעסים את צלעות הטלה באותה משחה ומניחים גם אותן למנוחה.
2. מסדרים בתבנית פיירקס את חצאי הבצלים ועליהם מניחים את צוואר החזיר. עוטפים את הכל בנייר כסף ומכניסים לתנור לכ-30 דקות ב-180 מעלות.
3. בינתיים, במחבת לוהטת מטגנים את צלעות הטלה כ-2 דקות מכל צד.
4. מסירים את נייר הכסף, ממשיכים לצלות את צוואר החזיר עוד כ-20 דקות עד שיקבל פריכות. ב-10 הדקות האחרונות מניחים מעליו את צלעות הטלה שלא הספיקו להתקרר.
5. מוציאים, מגישים לכל אחד נתח צוואר חזיר לאחר שפרסנו את הגוש, מניחים עליו חצי בצל אפוי ואת צלע הטלה. מי שרוצה יכול להניח מההתחלה גם תפוחי אדמה קטנים אחרי שעברו חליטה של כ-15-10 דקות בתחתית התבנית. זה יילך נפלא עם סלט ירוק ובירה.