ואולי אזכור איך קוראים לי אם תזכירי לי, איפה הבגדים?
ואולי אזכור איפה שמתי אותם אם תזכירי לי, איך קוראים לך?
ומה אני עושה כאן? ואיפה זה כאן? ומה שלומך? מי את? נעים מאד, אבל עכשיו אני חייב לקום למה כבר מזמן הייתי אמור להיות בעבודה, גם אם אני לא עובד.
איך אמרת שקוראים לך? מה, גם את שכחת? נסי להיזכר איפה שמת את זה.
בדירת הרווקים של ההוא ששכחת אצלו את המברשת-שיניים?
במלונית עם ההוא הנשוי ששכחת עליו סימני-שיניים?
עם ההוא ששוכח להתקשר, או ההוא שלא זוכר את המספר?
בטח לא אצלי נשמה, למה אני לא נשוי, לא מתקשר ולא מצחצח שיניים. מהפה שלי לאלוהים. אם אשכחך בעוד יומיים, תישכח ימיני. אם אשכח את ימיני, אזכר איך קוראים לך. ככה זה זכרון. קואורדינציה של יד ושם.
ככה אני שוכח גם את השם שלי פעם אחר פעם במקומות בהם מעולם לא ביקרתי ואיני יודע מה לי שם, מלבד צמרמורת, חמרמורת, חטוטרת מיותרת של זכרון לא נחוץ, מהתחלה אינסופית שנגמרת בחוץ.
די. חאלאס. לא צריך להתעקש. מה יש בשם, הו רומיאו, רומיאו, שאלה אחת יוליה, והוא הביט בה בפליאת-אוהבים וגנח: אז איך אמרת שקוראים לי?
אז זהו, שלא אמרתי. וחוצמזה אני באמת חייב לזוז לשומקום, למה יש לי בלי סוף דברים לא לעשות, ועכשיו נזכרתי שהבגדים שלי בעצם בניקוי-יבש ובטח השם שלי נמצא איפה שהוא שם על הפתקיות של המכבסה.
בינתיים נשמה, ניצרי אותי בליבך לעד, ואל תשכחי את ההוא ימח שמו וזכרו מספר-חייך וזכרון מנויייך וייעצמו עינייך מעצמי, שכחני, סידור שלך זמני, אלצהיימר מדויק שמותיר אחריו את שמי, אני, כפרה עלי.
- נכתב בתגובה לטור אולי אני אזכור איך קוראים לכם אם תתפשטו
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
