מדוע העדיפו נוכריות את גדולי התנ"ך?
איש יהודי היה עם שושן ובירה ושמו אני, מגילת-חיי.
עוד בהיותי תינוק של בית-רבן, עובר בן-עבריים, אהבתי לשוח בשדה ולהתבונן במעוף חסידות אומות העולם מארצות הקור והחום, בשמי ארצי, מולדתי, הר טרשים מתוח. בתחילה לא ידעתי את נפשי היהודיה ההומיה, מצימאון לדעת נשמה תועה, עובדת-כוכבים באפלה.
להקטיר עם מעלת-עשן כלשהי, על חוף זהוב, דגל שחור, או מזח מלוכסן, וסביבנו רק המיית הגלים, קריאות השחפים, ציפצוף הערסים, החול והים רישרוש של המים, ורק השדיים, תפילת האדם:
אלוהיי, כפרה עליך, תן לי את הכוח להבין את שאני יכול לקבל, את הכוח לקבל את שאיני יכול להבין מה היא אומרת, ואת הכוח בבוקר להבחין בין שניהם.
תן לי מכל טוב ותועבת-מצרים, ותן לי חלק לעולם הבא אחרי הויזה:
האשה הכושית, דלילה הפלשתית, אסנת בת פוטיפרע, רות המואביה, ציפורה המדיינית, רק לא רות וסטהיימר או דיינית רבנית, גוי ואבוי עלי.
כשיצאתי לחופשי לעולם אסיר-תודה, ללכת בדרכי האמורי, לבכות על נערות-בבל, וכמה יוונית ממלכות הרשעה, נפקחו עיניי המהממות לראות את האור המסונוור ממני. רק אז הבנתי שבאמת, אשכרה, ידעת ומצאת - תאמין.
רק אז נכנסתי לפרדס וירדתי לסוף דעתם של יוסף עם הגביע, משה עם המטה, דוד עם החליל ושיר השירים אשר לשלמה במקלחת.
רק גדולי תנ"ך, כמוני, סיפור מקראי שלי, יודעים את עצמם גם במובן התנ"כי.
רק הם יודעים שאין דבר כזה אשה נוכריה, או גבר זר.
יותר נכון: כל אשה היא נוכריה וכל גבר הוא זר, למי שהוא עצמו עמו ומולדתו. אם הם מצליחים להתגבר על שוני השני ולקבל אותו כגר ותושב בתוכם, מה לעזאזל זה משנה באיזה שם של אלוהים הם גומרים?
בשבילי, עם נבחר שלי, כולן, בנות-ברית וערלות, הן ממילא גויות מאיי הים, נוכריות מסתוריות, אלילות אקזוטיות, תרפים מתחת לכר על דרך-נשים, אמות עליהן ולא אקום לעבודה.
וכך אני מתפלל ומתבולל, נימול ופורק עול, רץ אליהן באחוות-עמים, מבלי לאבד את עמי, שמי, שמיותי, אפוקליפסה תנ"כית מתוקה שלי, אני, כפרה עלי.
- נכתב בתגובה לטור מדוע העדיפו גדולי התנ"ך נשים נוכריות?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
