נערי האור - גם דבר הרוס יכול להאיר בחזרה
ב"נערי האור", מסגרת שיקומית לבני נוער בירושלים, לומדים מהי משמעת עבודה, למה לא כדאי לאחר, ואיך להיות יעילים ויצירתיים. "בגלל הניסיון הטוב שהיה לי שם ידעתי שגם את אחי אכניס למסגרת הזו", סיפרה בוגרת הפרוייקט
פרויקט נערי האור החל לפעול לפני כארבע שנים. סנטורני, ממשתפיו הראשונים, התמודד אז כנער במציאות קשת יום שכללה אלימות, סחר בסמים וניתוק ממשפחתו עקב איומים לחייהם. במסגרות ובמוסדות רבים לא מצא שקט לנפשו, עד שיום אחד חונך שלו מתכנית פר"ח החליט ליצור לו ולשלושה יזמים חברתיים נוספים מסגרת מתאימה. "עד היום אני לא בטוח למה כל-כך הרבה אנשים נרתמו לעזור לי", מספר סנטורני. "אף פעם לא היו לי אנשים שיכולתי להיתלות בהם ולהיעזר בהם וכשאתה במצוקה אז צריך להיתלות במי שאפשר. ואני בחרתי במסגרת שבנו לי".
לשוב ולהשתלב בחברה. נוער הנרות של "נערי האור" (צילום: עידו דרור)
סנטורני כבר לא חלק מהמפעל בגלל מגבלת הגיל שהציבה המסגרת, אך נוכח השאיפה להיות עצמאי טרם ניתק מהמפעל לגמרי ועדיין שומר על קשר ועוזר בייצור ובמכירת הנרות. "אני מספר לילדים שהנרות שלהם נמכרים והם ממש מבסוטים מזה. אבל לפעמים קשה למכור. אנשים מאד סקפטיים לגבי דוכנים כאלו, יש הרבה רמאויות וחלטוריסטים בתחום. רבים בוחנים ומזלזלים. אני כמובן מציג עלון ומסביר. זה עוזר, אבל עדיין קשה לערער רושם ראשוני".
משמעת של עבודה בדרך להשתלבות בחברה
ט' (20), בוגרת נוספת של הפרויקט, נפלטה לרחוב לאחר שלא קיבלה עליה את עול המצוות שהטילו עליה הוריה. היום היא עובדת כעצמאית בסטודיו לתכשיטים. "בגיל 17 הייתה לי דירה, חייתי עם שותפה, הלכתי ללמוד והייתי גם חייבת לעבוד. לא היה קל לשלב, אבל זה מה שהיה טוב בנערי האור. בהתחלה נותנים שלוש משמרות בשבוע, אבל כשהסברתי שיש לי דירה ולימודים על הראש, בלי בעיה נתנו לי שבע משמרות בשבוע, בשעות שהיו נוחות לי כך שאספיק ללמוד אחרי העבודה", סיפרה.
"עד היום אני באה לבקר, נכנסתי לנערי האור בת 17.5 ועזבתי אחרי שנה כי יש הגבלת גיל למפעל. יש לי הרבה זכרונות טובים. לפני שבוע ביקרתי שם בסדנת איפור, ואין לי ספק שהוא השתנה המון וישתנה עוד". לדבריה, "במפעל עזרו לי להחזיק את עצמי מעל המים ואני אסירת תודה. גם אחי הקטן לא קיבל את המרות הדתית של ההורים שלי והחליט גם הוא לברוח. ידעתי שאכניס אותו לנערי האור, בגלל הניסיון הטוב שהיה לי שם". בזכות המסגרת, החלה ט' לעבוד בסטודיו תכשיטים וכיום היא מחזיקה בדירה לבדה בירושלים.
ט' סיפרה על הרכז החברתי שאחראי על הפעילות ומשמש כ'בוס' של הנערים. "הוא מכין את האנשים במפעל לקראת העבודה בחוץ, 'נותן בראש' כשצריך וגם עוזר, מבין ומושיט יד. בהרבה מסגרות אחרות שאני מכירה והייתי, היו מעיפים אנשים על התחצפויות ואיחורים, כי המטרה בשורה התחתונה היא להכניס בני נוער שנשרו ממסגרות לאיזושהי נורמה של עבודה כדי שיצליחו להשתלב חזרה בחברה".
"התפקיד של הרכז החברתי דומה מעט לתפקיד של הרכז העסקי", הסבירה שלומית אסיף, אחת ממייסדות הפרויקט. "מעבר לליווי האישי שנעשה בישיבה עם הילדים, הקשבה וארגון פעילויות, לשניהם יש מידע ניהולי במפעל אבל ההבדל ביניהם הוא שהרכז החברתי ממחיש לנערים מהי מהות העבודה. אם למשל נפלה מעט שעווה על הרצפה, הוא מראה איך להשתמש בה שוב ואיך גם משהו משומש והרוס יכול לתת אור בחזרה".
ואכן, הנחלת משמעת העבודה היא הסיבה העיקרית לכך ש"נערי האור" שורד ומחזיק מעמד. המפעל משתף פעולה עם גופים כמו מחלק הנוער של עיריית ירושלים, ציונות 2000 והיל"ה, וגם מספק חומרים לרשתות כמו "סבון של פעם".
אם בעבר היו הנערים מייצרים כמות קטנה לשם העניין שבעיסוק, הרי שהיום הם מייצרים 800 נרות ביום. "אם נער מאחר או מחליט לא להגיע, הרכז מהבהיר לו את מהות העניין, כי כל הרעיון הוא לא לבוא וללכת מתי שרוצים אלא להחדיר משמעת עבודה", סיכמה ט'. "המפעל לא מחנך להיות יצרני אלא מחנך את הנערים כדי שיוכלו לחזור לחברה ולתרום לה חזרה".
- על מנת לרכוש נרות ניתן ליצור קשר: 02-6512132, או בהגעה למקום בתיאום מראש
