שתף קטע נבחר

בוא תראה למה כדאי לך כבר להציע לי נישואים

חלקכם טובים במספרים, אבל מתמטיקה פשוטה אתם לא עושים: תשעה חודשים אורך הריון, שישה חודשים בערך עובדים על כניסה להריון (וזה אם אין שום בעיה!), חצי שנה מארגנים חתונה, ומה עם קצת זמן להיות נשואים בשקט לפני המירוץ לילדים? אז תעשו את החשבון - ותתחילו כבר לפעול

באמת לא חשבתי שאהיה מהבנות "הלחוצות האלה". הייתי רואה אותן מתפתלות כששואלים אותן "נו, ומתי אתם מתחתנים?", ומצחקקת לעצמי - אני לא אהיה כזאת. הן היו מאבדות פוקוס לרגע, מביטות הצידה במבוכה ומסננות: "כשזה יבוא זה יבוא...". אבל העיניים שלהן, העיניים נתנו תשובה אחרת:.מתי שהקינג יחליט שמתאים לו, !@#$%.

 

אין לכם מושג, גברים יקרים, כמה תסכול בונה בחורה שמחכה להצעת נישואים שמתעכבת.

 

אבהיר בתור התחלה שאני לא מדברת על בנות 21 שחולמות על טבעת. אז בואו נגדיר מה זה "עיכוב", לפחות מנקודת ראות גברית ("אין מה להתחתן לפני שרוצים ילדים"). עיכוב זה יותר מזה: כשברור לכם שמצאתם את הבחורה שאיתה אתם רוצים להקים משפחה, ובטווח של כשנתיים-שלוש מהזמן המשוער בו אתם רוצים להיות אבא.

 

חלקכם טובים במספרים, אבל מתמטיקה פשוטה אתם לא עושים: תשעה חודשים אורך הריון, שישה חודשים בערך עובדים על כניסה להריון (וזה אם אין שום בעיה!), חצי שנה עד שנה מארגנים חתונה, ומה עם קצת זמן להיות נשואים לפני המירוץ לילדים? אז תעשו את החשבון הפרטי שלכם – ותתחילו לפעול.

 

עם זיקוקים, בלי זיקוקים

ברור שגם נשים יכולות להציע נישואים (אבוי לי מהתנועה הפמיניסטית), אבל אני מאמינה שרוב הבחורות שכבר חושבות על השלב הבא רוצות לקבל הצעת נישואים רשמית מהבחור שלהן. עם זיקוקים, בלי זיקוקים, זה יכול להיות גם במיטה לאור הטלוויזיה, לא משנה. העיקר לשמוע את ההתרגשות בקולו כאשר הוא מצהיר על כוונתו לכרוך את חייכם ביחד. לראות אותו כבר שם.

 

מלבד זאת, אם היה נהוג שגם נשים מציעות נישואים, כנראה שגם היו לא מעט סירובים, מכיוון שלפחות מהנוף הנשקף אליי, נראה שאנחנו הנשים תמיד מבשילות קודם.

 

אז סיכמנו, אנחנו כנראה על תקן הממתינות. רק שלהיות בעמדת המתנה זה מבאס! יצא לכם, בחורים יקרים, לעמוד בתור במשרד הפנים? נראה שאף פעם לא יגיע תורכם... שום דבר לא קורה. "נו, זה לא זז, מה נסגר?!", אתם מתחילים בשלב מסויים לאבד את שלוותכם. "הם תקועים עם אותם אנשים כבר שעה, למה הם לא פותחים עוד עמדה?"

שם לפחות יש מספר שאומר מתי תורכם יגיע וההמתנה תסתיים...

 

לרצות להתקדם הלאה זה לא אומר להיות "לחוצה". בכלל, אני לא משתגעת על המילה הזאת. כשאומרים על מישהי שהיא "לחוצה" מתכוונים כמעט תמיד לכך שהיא רוצה כבר לתפוס בעל ולהיפרד לתמיד מעולם הרווקות. זה מאוד שטחי.

 

אז נכון שחיי הרווקות קשים לעיתים, ושאנחנו מוצאות את הבחור הנכון אנחנו רוצות להיפרד מהחיים ההם לשלום, אבל יש עוד הרבה הרבה דברים מעבר, שגורמים לנו לרצות להתקדם הלאה.

 

ברור, אגב, שיש גם נשים נונשלנטיות לגמרי, שעניין החתונה עובר להן בראש רק כשהן מוזמנות לאיזה אירוע, אם בכלל. אבל אנחנו מדברים כעת על אלה שעושות לכם סימנים של "נו כבר". אני רוצה שתבינו אותן, ושתפנימו שהן לא סתם "לחוצות". להלן הסיבות הנוספות בגינן החברות שלכם רוצות כבר שתציעו להן נישואים:

 

1. אי אפשר לדבר על העתיד בצורה קונקרטית - מתי נעבור דירה, מתי נטוס לחו"ל (הס מלהגיד ירח דבש), מתי כדאי לעבור עבודה, ללמוד - כדי שחלילה לא תחשבו עלינו שאנחנו "מהבנות האלה". כן, גם לנו יש אגו. חיזוקים לכך קיבלתי מכמה בחורים:

- "...אני מייעץ לך לא לדבר איתו על זה יותר מדי", הם נהגו לומר בארשת פנים מודאגת.

- "...אבל על כל שאר הדברים אנחנו מדברים בכזו חופשיות...אני פשוט רוצה לדעת איך לתכנ..."

- " ..הוא יחשוב שאת..."

- "... לא!!!.."

- " ..לחוצה..."

היו כמה שהוסיפו ואמרו בחיוך: "תאמיני לי, אם היית איתי, כבר מזמן הייתי חוטף אותך..."

יופי. ממש תענוג לשמוע את זה. עכשיו אני רשמית "לא-חטופה".

 

בקיצור, המסקנה היא שאם אי אפשר לדבר אז מן הסתם אי אפשר לתכנן, וזה הכי באוויר שיש.

 

2. בדרך כלל אחרי תקופה של חברות עוברים לגור ביחד, כדי לבדוק את ההתאמה. ברוב המקרים מתמקמים בדירה שכורה, ארעית. מצב העניינים הוא ז-מ-נ-י בהגדרה שלו. כמה כבר אפשר למשוך בסיטואציה כזו? עוברים חודשים על גבי חודשים. את בחנת אותו, הוא בדק אותך – הבנתם שאתם סך הכל מסתדרים נהדר. את משוגעת אחריו, הוא אומר לך שאת האשה של חייו.... אבל אתם עדיין תקועים בדירה זמנית, במצב הביניים הזה. את מתניידת עם שקיות וארגזים מבית ההורים לדירה שלכם וחוזר חלילה. הרי זה "רק לבינתיים", ומן הסתם אין צורך להעביר לשם את כל הרכוש שצברת עד כה.

 

לא קונים ריהוט קבוע, לא משפצים ומתחדשים יותר ממה שצריך. "טוב, נחיה עם הארון הרעוע הזה, עדיף כבר לדחות לדירה הבאה את קניית הארון החדש", את ממלמלת לעצמך על בסיס יומי. כל יום בטון טיפה יותר עצבני. להוציא כמה פריטים בדירה שקניתם בהתחלה, אתם לא באמת "בונים" יחד שום דבר. כל אחד תורם את תרומתו לעלויות המגורים ובזה תם השיתוף ביניכם.

 

מעבר לקטע הזוגי, לא חבל על עלויות שכר הדירה? אמנם לא תמיד אפשר אחרת, אבל אם כן, לא כדאי להתחיל לעבוד יחד על דירה שתקדם אתכם בחיים המשותפים שלכם? וגם אם לא ניתן להשקיע בקניית דירה וממשיכים לשכור, מובן שמתייחסים אחרת למקום שיודעים שישמש כבית לשנים הקרובות.

 

אם אתם נמצאים עם בחורה טובה - תאמינו לי שתקבלו אשה יותר מסורה מכל הבחינות. יותר יציבות בחיים עושה את רובנו הנשים יותר שלוות.

 

אגב, בדירה הקבועה יהיה ארון חדש ולא מט ליפול.

 

3. למי שמעלים את נושא חתימה על הסכם טרום נישואים , דעו שעד שזה קורה בפועל, החברה שלכם תהיה בלחץ נוראי מזה. זה סופר-מבאס גם אם היא מבינה ומקבלת. כל מה שהיא רוצה בסיטואציה כזו זה רק לגמור עם זה. עד אז זה תקוע כמו עצם בגרון שלא יוצאת ולא יורדת.

 

אני בכלל לא מדברת על הנשים שלא יהיו מוכנות לשמוע על זה, או על הגברים שיציגו הסכם דרקוני שממש לא עושה חשק לכרוך את החיים איתם. במקרים כאלה הדבר עלול לגרום לפיצוץ שיוביל לפרידה. אז למה למשוך?

 

4. נקודת לחץ נוספת היא נושא המשפחה המורחבת. חלקנו מפנימות כבר בשלב החברות, שהולך להיות לא קל עם המשפחה של הבעל לעתיד. ארגון החתונה נראה כתיק כבד. אנחנו מדמיינות איך האמא שלו הולכת להתערב לנו בכל הפרטים הקטנים, כיצד האחות תצטרף לחגיגה בחדווה ואיך האבא ינצח על הכל. זה גורם לנו להיות כבר עכשיו, במתח מיותר. אנחנו רוצות כבר להיות אחרי כל הארגונים והתכנונים ולהתחיל את החיים המשותפים שלנו. הרי זהו מהות העניין, לא?

 

ולמי מאתכם שמצקצק בלשונו ואומר: "הו-הו, זו רק ההתחלה..." – נכון. זו רק ההתחלה, אבל בשלב הזה אנחנו עוד לא חלק ממשי מהמשפחה. הגבולות שניתן לשים אחרי חמש שנות נישואים בוודאי לא זהים לאלה של ערב הנישואים. גם עור הפיל שמפתחים עם הזמן מול המשפחה המורחבת הוא בהתחלה מאוד דק (כחיוך שעל פני החמות לעתיד כשאומרים לה "לא").

 

כל הסיבות האלה מספיקות כשלעצמן. עוד לא הזכרנו מפגש משפחות ("ההורים שלנו יסתדרו?"), החלטה על מקום מגורים, ועוד ועוד נקודות של חיכוך שרוצים כבר להיות מאחוריהן. לצמצם את אי הוודאות הגדולה שיש כרגע בחיים.

 

גם בהמשך יהיו תקופות של אי ודאות, ברור. נישואים זה לא ירח דבש, אומרים רבים. אבל לפחות עוברים את התקופות האלה ביחד, לטוב ולרע. חולקים את העול.

 

יש כאלה שיגידו שאם הקשר לא מספיק חזק אז הוא ממילא לא ישרוד את כל הלחצים האלה. אם כך, לא כדאי לדעת זאת כבר עכשיו? חבל על הזמן. גם עליכם הוא משפיע, יקירים. נסיגת קו השיער, הכרס המתגבשת - הזמן לא עובד רק לרעת הנשים.

 

ומשהו אחרון, יותר מהלב:

 

כשאתם מתמהמים, מעבירים נושא ומובכים, זה פשוט גורם לנו להרגיש רע. אבל ממש רע. לא חבל? בשביל למשוך עוד ועוד חודשים ש...מה בדיוק יקרה בהם? שום דבר חדש. רק עוד תסכול מצטבר לבחורה שלכם, שאתם אוהבים כל כך.

 

מסטיק לעוס יתר על המידה מתחיל לאבד את הטעם

טבע האדם הוא לרצות להתקדם בחייו. הרי לא בכדי, ברוב המקרים, המטרה שלשמה זוגות נישאים היא כדי להביא ילדים לעולם, להקים משפחה. אנחנו אוהבים לראות את הדברים משתנים בחיים. הדבר נכון גם לגבי כל תקופה, ולא תמיד ניתן למדוד אותה בזמן ("אבל אנחנו גרים יחד פחות משנה...").

זה יותר עניין של מיצוי. מסטיק לעוס יתר על המידה מתחיל לאבד את הטעם שלו.

 

ובל נשכח שאנחנו מדברים פה על המקרים בהם אתם יודעים שזו זו אשתכם לעתיד, יחד עם הרצון שלכם להקים משפחה בשנים הקרובות.

 

גם אם הבחורה שלכם חזקה - יש לחצים כבדים מבחוץ. חברים, משפחה, קולגות. כל הזמן שואלים אותה על "זה". אפילו אם היא מצליחה לעמוד בכבוד בפרץ ההתעניינות הכפויה, ולענות "כשזה יבוא זה יבוא", בראש, מתישהו, נראה שתהיה לה תשובה אחרת....

 

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אפשר גם לאור הטלוויזיה
צילום: jupiter
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים