שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    להתמודד עם "הקופסה השחורה של הזיכרון"
    הם ראו את חבריהם נהרגים לידם, ויצאו מהקרב שלמים בגוף אבל פגועים בנפש ועמוסי האשמות עצמיות למה הם שרדו והחברים האחרים לא. סדנת תמיכה חדשה מפגישה בין חיילים משוחררים ומאפשרת להם להוציא הכל ולעשות את זה ביחד, לפרוט את הרגשות למילים ולצאת לחיים חזקים יותר
    "הייתי בטוח שהתגברתי על מה שעברתי בלבנון. דיברתי על זה בהרצאות בעברית ובאנגלית, הרציתי בפני חיילים. אבל זה חזר אלי בשירות מילואים, במהלכו נזרקה לעברי אבן. השתטחתי במקום, למרות שבעבר ירו עלי וזרקו עלי אבנים. הבנתי שמשהו קרס, שאיבדתי את הביטחון".

     

    • (אורי כרמי, לחם במלחמת לבנון, השתתף בתוכנית לחיילים משוחררים של המרכז לפסיכוטראומה, בי"ח הרצוג)

     

    שנים של מלחמות לימדו את צה"ל איך לטפל בחיילים הסובלים מהלם קרב ומאירועים של טראומה מאוחרת, שעלולה להתפרץ במלוא העוצמה גם אחרי שנים ארוכות מאז החשיפה לקרב. אבל מאות חיילים משתחררים מדי שנה אחרי שחוו אירועים קשים כמו נפילת חבר או השתתפות בקרב ללא כל טיפול. הם משתחררים מצה"ל, אבל לא משתחררים מזכרונות קשים, מחוויות מטרידות ולעיתים גם מרגשות אשם.

     

    "כל מי שהיה באירוע של קרב שיש בו הרוגים ופצועים ונמצא תחת סיכון של החים שלך, סוחב אתו חוויות רגשיות ופגיעות, מסביר סא"ל (מיל.) ששון רחבי עו"ס קליני, רכז תוכנית לחיילים משוחררים, במרכז לפסיכו טראומה.

     

    "הבריחה לחו"ל והשימוש בסמים הם חלק מהנסיונות להשתחרר מאותן חוויות לא פשוטות, לעיתים תוך היסחפות למקומות מסוכנים", הוא מוסיף.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    לצורך כך גיבשו במרכז לפסיכו טראומה בבית החולים הרצוג בירושלים סדנה שמסייעת לחיילים משוחררים לדבר על הרגשות ולהתמודד עם "הקופסה השחורה של הזכרון", כפי שהם קוראים לזה.

     

    שחר אדנה, לוחם במלחמת לבנון שהשתתף עם הצוות שלו באחת הסדנאות מספר: "דיברנו בסדנה על אירוע מתקופת המלחמה האחרונה, הרבה מהצוות בחרו לדבר על אותו אירוע ובסיום הבנו שאם האשמת את עצמך או שחשבת שפעלת לא נכון התמונה הופכת ליותר בהירה. הכרתי את הצוות שלי ארבע וחצי שנים וזו פעם ראשונה שראיתי את כל הצוות שלי בוכה. לא בן אדם אחד. שם באמת יצא הכל".

     

    חלק מהחיילים נשאו עמם רגשות אשם שקיבלו לראשונה ביטוי בסדנה.


    ביחד, פורטים את הרגשות למילים

     

    אורי כרמי, גם הוא לוחם באותה יחידה מספר: "יש הרבה מאד אנשים שהרגישו שאם היו עושים כך ולא אחרת, יונתן (סמ"ר יונתן הדסי – חבר לצוות שנהרג, מ.י.) היה חי היום. אנשים סוחבים אתם את האירוע ביום-יום כאשר במציאות זה לא ריאלי וזה היה עניין של מזל בשטח. אחרי הסדנה נפתח ערוץ תקשורת, יש ידיעה שאתה יכול לדבר עם עוד 13-14 חברה על מה שעברת. זה ממש כמו תא משפחתי ואלו האנשים שיכולים לעזור לך להתמודד".

     

    "הפחד שלי התגלה"

    חלק מהחברים לצוות נסעו לטיול בחו"ל ולא חזרו לארץ כדי להימנע ממפגש עם אנשים, מזכרונות לא נעימים או מקבלת החלטות לגבי עתידם. מדובר בחיילים ש"נתקעו" בעבר. בשנים שלאחר השירות הסדיר היו חברי צוות שנמנעו להגיע לשירות מילואים כדי לא להתעמת עם הזכרונות ובחרו לנתק קשר.

     

    "אני אישית הרגשתי שהפחד שלי התגלה", מספר כרמי, "לא רציתי להיות בסיטואציה שאני מטפל שוב בחברי הצוות שלי שנפצעים. זו היתה הבעיה שלי ולא דיברתי עליה. בסדנה שמו דגש חזק על כך שאנחנו חיילי מילואים ומטרתה היתה לחזק אותנו, כי אנחנו נהיה הראשוני שנגוייס לקרב".

     

    במהלך הסדנאות הצוותים השתתפו בפעולות אתגריות וחוויתיות, כשבין לבין העלו חוויות מהמלחמה בציורים, בשירים ואפילו על ידי חיבור תפילה כדי לחלוק את הזכרונות. שיא הסדנה היה נסיעה ואירוח בקהילה יהודית בחו"ל (באיטליה ובצרפת) שם יכלו הלוחמים להתנתק משגרת החיים בארץ ולהתרכז בדיאלוג ביניהם.

     

    מחקר הוכיח: הקבוצות הפחיתו התחושות הקשות

    עד כה התקיימו שש קבוצות טיפוליות, שלוו במחקר שבדק את יעילותן והמשתתפים ענו על שאלונים לפני ואחרי הסדנה. "ראינו אצל חלק מהחברים סימנים גבוליים של התפתחות פוסט טראומה. עם זאת ראינו שלאחר הסדנה פחתו התחושות הקשות", אומר רחבי.

     

    מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה מצא כי לוחמים שאיבדו את חבריהם במהלך קרב סובלים מהלם ומזעזוע רגש, שנמשך לאורך שנים. מחקר קודם מצא כי האבל סביב החברים שנהרגו מתעורר בעיקר במועדים כמו יום הזיכרון, שירות מילואים ומפגשי יחידה. מהמחקרים עולה כי הפגיעות האלו לא זוכות לאיבחון ולטיפול.

     

    יואב זיו, מפקד צוות שלחם גם הוא במלחמת לבנון השניה סיפר: "כשאתה מנסה לטחון מים ואבנים במטחנה, לא יוצא מזה כלום, סתם רעש שמתערבל. אבל אחרי שמפרקים את הסיפור לחתיכות קטנות זה מתעכל, זה יורד חלק וזה בסיס חזק כדי להמשיך הלאה וכדי לדעת איך להתמודד עם דברים בעתיד". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לדעת איך להתמודד אחרי הקרבות. אורי כרמי
    צלם: אלי מנדלבאום
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים