שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרשת שבוע כלכלית: מתנות לעניים אינן סוציאליזם
    מצוות התרומה לנזקקים הופיעה כבר במקרא, בצורת הוראה להשאיר לעניים חלקים מתנובת השדה. ואולם, בתקופה ההיא הסיוע לעניים היה עניין של בחירה מוסרית, שכלל לא נאכף ע"י השלטון. בעולמנו כיום, לעומת זאת, מקובל להגשים ערכים חברתיים באמצעות כפייה, בין היתר באמצעות מערכת המס

    בפרשת "קדושים" מסופר על מתנות אשר ראוי להעניק לעניים בשדה, כמו "לקט" ו"פאה". לקט הוא כינוי לשיבולים אשר נפלו לארץ בעת הקציר, ואילו פאה היא כינוי לתבואה בשולי השדה שראוי לא לקוצרה. מהוראות אלה, ניתן ללמוד על הדרך שבה יש לתמוך בעניים.

     

    פרשות שבוע קודמות:

     

    בנוסף ללקט ולפאה המופיעים בפרשה, בספר "דברים" נקבע כי על החקלאי להשאיר בשדה, עבור העניים, את הגידולים ששכח לאסוף לביתו. הוראה זאת מכונה "שכחה", וקיימות הוראות מקבילות גם ביחס ליבול הכרם.

     

    ואולם, ההוראות בנוגע ללקט, פאה ושכחה, אינן מהוות ביטוי להשקפה הסוציאליסטית של המקרא, מהטעמים הבאים:

     

    ראשית, מדובר בחובה מוסרית בלבד המוטלת על היחיד, ולא בחובה משפטית הנאכפת על ידי השלטון. הפרט, ולא החברה, נקראים ב"צו מוסרי" שלא להתעלם מהעני. עמדה זאת מתחזקת לאור העובדה כי המקרא אינו קובע את הכמות שיש לתת לעני, אלא משאיר זאת לשיקול דעתו של בעל השדה.

     

    שנית, נראה כי ההוראות בנוגע למתנות העניים אינן משקפות מציאות ריאלית. במקרא וגם בתרבויות מסופוטמיה (מזרח התיכון העתיק) נערכו קבצי החוקים על ידי מחברים שתכליתם היה להציג את הרצוי ולא המצוי.

     

    שלישית, מדובר בהוראות שאינן יוצרת זכויות אצל מקבלי ההטבות. אילו המקרא רצה ליצור זכויות עבור העניים בשדות של העשירים, היה צריך לקבוע במפורש את הזכויות של העניים בנכסים של העשירים. בדרך זאת, הייתה נוצרת חובה משפטית על העשירים.

     

    המקרא לא יצר זכויות עבור העניים, וגם לא חובות משפטיות עבור העשירים, כך שאין כל הוכחה שמצוות השדה (לקט, שכחה ופאה) מגלמות מדיניות סוציאליסטית. את השורשים לשיטה הסוציאליסטית יש לחפש בנצרות הקלאסית המגבילה מאוד את זכויות הקניין של היחיד ברכוש.

     

    המקרא אינו יוצר זכויות שאינן טבעיות (זכות טבעית היא על הגוף והקניין), אלא מטיל חובות על האדם, ובכלל זה החובה לקחת אחריות אישית על עצמו ולא להיתלות בזכות שאינה-קיימת לקבל הטבות מאחרים. במקרא נטועה התפיסה כי ניתן להגשים ערכים של עזרה לזולת רק באמצעות פנייה לרגש האישי.

     

    בניגוד למקרא, כיום מקובל להגשים מדיניות רווחה באמצעות כפייה, בין היתר באמצעות מערכת המס. אלא, שמדיניות הרווחה של הממשלה יוצרת "מעגל עוני" ההולך ומתרחב ומקשה על היציאה ממנו. יפים לעניין זה דבריו של פרידריך האייק, מחשובי ההוגים של המאה ועשרים, אשר טען כי כפיית עקרונות הצדק החברתי מוליכים בהכרח לאי-שוויון גדול יותר.

     

    הכותב הוא ד"ר למשפטים, עו"ד למסוי ישראלי ובינלאומי ומרצה בבתי-הספר למשפטים ולמנהל עסקים במסלול האקדמי, המכללה למינהל. ניתן לפנות אליו במייל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים