שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    וויסקי אה גוגו

    שגיא קופר וטל חוטינר הכינו את עצמם לערב ארוך. המטרה: טעימה של כמה סוגי וויסקי שלא עולים יותר מ-150 שקל לבקבוק. התוצאות? לפניכם

    במיוחד לטובת מי שלא נוסע לחו"ל ועושה בדרך שופינג אצל החבר ריצ'רדסון, בחרתי לסקור כמה בקבוקי וויסקי במחירים סבירים, כאלה של 150-100 ש"ח. לשם כך ליקטתי כמה מהבקבוקים האחרונים לעלות על מדפינו, בתוספת אחד מאוד ותיק, ויצאתי העירה, לתל אביב, לפגוש את ידידי היקר והמוערך, מר טל חוטינר הנכבד.

     

    חוטינר היה שגריר ג'וני ווקר בישראל, ושתה כבר אי אילו אלפי wee drams. בר סמכא של ממש בענייני אלכוהול בכלל, ו-וויסקי בפרט. את מפגש הפסגה המשכר ערכנו במקום שבו צריכים משקאות כאלה לבוא לכדי ביטוי: "שישקו" – החמארה הבולגרית שפתח חוטינר עם ה"ה יוסף (יוסי) בוזנח ואלעד דור. שישקו היא לא רק חמארה בולגרית עם אוכל משפחתי ומשקאות בלקניים אופייניים, שעולים מעט ומדברים הרבה (במיוחד בבוקר שלמחרת), אלא גם אנטי תזה מוקפדת למותגי העל מושקעי הפרסום. כך, מלבד משקאות הבלקן, תמצאו כאן מה ש"שווה את מחירו", יותר מאשר בקבוקים נוצצי מבצעי קידומכירות.

     

    המטרה: מה שרצינו לברר הוא, אם המשקאות האלה גם מגיעים רחוק. אם הם מתאימים לשתייה, אבל גם לקוקטיילים, והאם הם יהיו כאלה שתשמחו למזוג לחברים שלכם, בחתונה הקרובה למקום מגוריכם. בקיצור, אלכוהול תרבותי במחיר הגיוני.

     

    קאטי סארק

    "שובה של הקאטי סארק", אני רוצה לכנות את החלק הזה, במיוחד אחרי שהאוניה המסכנה נשרפה לפני כמה שנים, באיזה מופע זיקוקים ראוותני. זהו אחד ממותגי הוויסקי החביבים ביותר שתמצאו במחירים המדוברים. הוא נקרא על שמה של אוניית תה מהירה שהושקה בשלהי עידן המפרשים. לצערם של בעליה, על אף מהירותה הרבה היא נאלצה להיפרד מהימים הגדולים והגיעה (די מהר) למוזיאון הימי בגריניץ', לונדון. הוויסקי עצמו נוצר ב-1923 עבור האחים ברי וראד, סוחרי היין והמשקאות הוותיקים, פחות או יותר בזמן שבו נמכרה האוניה והיתה בדרכה לגמלאות. מאז הם ייצרו כמה גרסאות של המשקה, שהוא בלנד של כמה סוגי ויסקי. לטעימה שלנו השתמשנו בקאטי בלאק - הגרסה הכהה יותר של הוויסקי המקורי. כמו הקאטי הרגיל, גם זה מבוסס על ויסקי מספייסייד (Glenrothes), אבל פה יש תוספת קלה של וויסקי מאיילה.

     

    בנוסף על זה, תמצאו בארץ גרסה מיוחדת ונדירה של קאטי סארק, שנקראת "Imperial Kingdom". זאת, בקופסת גליל מהודרת מאוד ובבקבוק מצולע, יועדה במקור לשוק הרוסי, והיא מעין מחווה לרוסיה ולעברה המפואר. הגרסה הזאת מכילה ויסקי בן 14 שנה לצעיר שבממסך, היא עשירה מאוד, כהת טעמים ומתובלת, עם שמץ מתיקות. תוכלו לקבל אותה ב-150 ש"ח בלבד, כשקאטי בלאק עולה משהו כמו 140 ש"ח. אפשר לקוות שהאחים שקד, היבואנים, יביאו גם את הגרסאות האחרות של הקאטי, ואפילו את גרסת ה-25 שנה.


    חמשת הנבדקים (צילום: שגיא קופר)

     

    אחרי כל זה, הנה המשקאות, מסודרים לפי מידת ההנאה שלנו מהם:

     

    1. בלאק בוטל

    סיפרתי עליו כבר לפני זמן מה, ולכן לא אחזור על הסיפור. זהו וויסקי מאוד מעושן יחסית לכל החמישה, הכי איילה. פה מאוד עגול, רחב, די שמן. סיומת ארוכה. סימפטית. בצבע הוא החיוור מכל החמישה, ודי מתוק בלי מים (שמוציאים עוד יותר את העשן והיוד). מתוק-היילנד, סטייל אנטי-לגבולין, שמקבל את המתיקות שלו מחביות הפדרו חימנז; השרי המתוק שבחביות שלו הוא מתיישן. "בלאק לייבל לייט שכזה, עם סיומת מאוזנת וטובה", אמר טל. מספר 1 בחמשת הוויסקיז שטעמנו, ואחת מהמציאות היותר טובות בשנה וחצי האחרונות.

     

    2. קאטי בלאק

    צבע ענבר חום נעים. אף פרחוני, קל. פה יבש, עם מתיקות עדינה מאוד. סיומת בינונית, מתובלת. וויסקי חם ודי בסיסי. ניחוח מאוד מתוק, עם ניחוחות של פירות יבשים, קרמל ופוליטורה – אותו ורניש של רהיטים, שמקורו בחביות השרי. יש קצת ים, מאוד מאוד בקטנה. גוף קל, עם סיומת בינונית. וויסקי טוב למחיר כזה, ומאוד מהנה.

     

    3. דיואר'ס

    גם עליו כבר כתבתי. צבע זהב קל. קצת יודי - גם פה, פה שמנוני. סיומת בינונית-קצרה. וויסקי לא מאוד יבש, ודי חומצי, במיוחד בגרון. לא ממש מתאים לערבוב בקוקטיילים, לדעתי, כיון שהוא רזה מדי. הוויסקי מיושן בחביות אמריקאיות, שמתבטאות בטעמי וניל ואגוזים. גוף קל, נגיעות עשן, ולמרות שטוב מהבא, הרי שעדיין, החומציות והחום שלו כשהוא יורד בגרון, קצת מקלקלים. אגב, זהו וויסקי עם טעמי פרי טרי, "משהו שמאפיין מזקקות של מזקקות גדולות", אומר חוטינר.


    משפחת דיואר'ס

     

    4. לאודר'ס

    אחד מהמותגים החדשים שהגיעו לאחרונה ארצה. הבלנד הראשון יוצר על ידי ארצ'יבולד לאודר, סוחר יין ומשקאות, שהיה גם בעליו של פאב בגלזגו, שקיים עד היום בשם זה. בסביבות 1834, בהיותו בעל חנות, ניסה לאודר לייצר בלנדד סקוטש טוב שיישא את שמו. לאחר שנתיים הציג את הוויסקי שייצר בפאב שבבעלותו וההצלחה נרשמה. אגב, הוויסקי היה מוכר אפילו ליהודי קזבלנקה: סוכן משקאות בשם אבנר בוזגלו שחי ופעל בעיר מכר שם את הוויסקי הזה ואחרים, מאותה מזקקה. זהו וויסקי בגוון בהיר, מוזהב. האף אגוזי, די מדיצינלי, עם וניל – כמעט ריח של גלידה וניל. בפה: יותר שמן, חלק. בינוני בסיומת, אך די דל, ואפילו מריר. יש הרגשה שהוויסקי היה צריך להיות יותר מאוזן, ובסופו של דבר הריח הוא שקצת חסר בו וזה חבל. המחיר? 100-90 ש"ח.

     

    5. ויליאם רידל 8 שנים

    אין לי הרבה מה לומר או לספר על הוויסקי הזה, והאמת שהוא לא מוצלח. הכי קל ורזה מבחינת ארומות; קצת פלסטי. יש בו משהו ירוק - שמיר של מלפפונים כבושים. לעומת זאת, הפה ממש סמיך, ועוטף מאוד את כל חלקיו, עם סיומת חומצית-אלכוהולית בגרון. המון גראסיות - עשבוניות - שלא ברור מה עושה כאן. 

     

    אל הקוקטיילים

    לחלק השני של הטעימה ביקשנו מהברמן של שישקו, אלון שושני, לרקוח לנו כמה קוקטיילים על וויסקי. בחרנו בקאטי בלאק ובלאודר'ס. הבלאק בוטל מעושן מדי וצריך ממש קוקטיילים יעודיים אם רוצים להשתמש בו, ואילו השניים האחרים היו הולכים קצת לאיבוד.

     

    Black'apples

    וויסקי עם מיץ תפוחים, נענע וטיפה אנגוסטורה.

    1. על הלאוד'רס הוא נחמד מאוד: קליל ומרענן. אפשר לגוון עם אנגוסטורה תפוז.
    2. על הקאטי בלאק, אותו קוקטייל מקבל אופי יותר כבד והרבה פחות יבש. מה שכן, הוא מחזיק יותר זמן בתור לונג(ר) דרינק. ההעדפה היא לכן עניין של מצב רוח ושעת הערב...

     

    Rob Roy

    קוקטייל קלאסי, על שמה של הדמות שהמציא סר וולטר סקוט. ישנן כמה גרסאות, וכדאי שתדעו להזמין מה שאתם רוצים: קלאסי, יבש או פרפקט, כשההבדלים הם ביחסים בין הוורמוט המתוק והיבש. כאן – בגרסת הקלאסיק, עם נטייה קלה לכיוון המריר.

     

    50 מ"ל וויסקי

    20 מ"ל ורמוט אדום – Gancia Originale

    טיפה אנגוסטורה

    דובדבן אחד שיכור

    על קוביית קרח

     

    בגרסת הלאודר'ס, הקוקטייל חומצי, חד, חזק ומריר. קוקטייל בועט לסוף ערב ארוך ועמוס התרחשויות. קוקטייל ששולח אותך הביתה, עם סימן קריאה.

    על הקאטי בלאק, הקוקטייל יותר עגול, יותר רחב ואלגנטי, כמעט מחניף. יותר וויסקי – יותר להיכנס למיטה עם בחורה או אשה מהפיק אפ הקרוב... הקאטי בלאק מתאים לקוקטיילים יותר חמצמצים, ופחות מזה לקוקטיילים פירותיים, אלא אם כן אתם רוצים אותם רחבים עוד יותר.

     

    ויסקי על ליקר Perique

    פריק הוא ליקר מבוסס טבק יחודי מלואיזיאנה, שעליו כתוב שהוא לא רק נדיר מאוד, אלא שהוא "פירותי" במיוחד. לליקר עצמו, שמיוצר בצרפת על ידי ברנש בשם Ted Breaux, שהתפרסם בזמנו בזכות נסיונותיו על אבסינת', היה לא רק ריח של טבק, אלא גם של דגים מעושנים. בטעמיו הוא מתוק, אבל ירקרק ועשבוני. החלטנו שבגלל הזיקה לטבק, ננסה אותו על בלאק בוטל.

     

    30 מ"ל בלאק בוטל

    20 מ"ל פריק

    מעורבב על קרח

     

    מתקתק, טוב כמו שהוא, אבל די מעושן ואלים: במקרה הזה, 1 ועוד 1 נותנים בהחלט יותר מדי, והרבה יותר מדי. על וויסקי אחר המשקה מרגיש הרבה יותר עדין ונכון. קצת קמפרי עשה אותו הרבה יותר שתי ועדין, בשתי הגרסאות שלו.

     

    שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים