שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חינוך ביתי: "אמא עושה לי חינוך אחר"
    עינבל תיכננה לחזור למירוץ מאוד מהר. ללדת, להפקיד את בתה הבכורה בידי סבתא ולחזור לעבוד על התזה שלה בביולוגיה. אבל ברגע שליה הקטנה התחילה לחייך - הכל השתנה. כל דקה בלי בתה נראתה לה מבוזבזת והיא החליטה להישאר בבית וללמד את ילדיה. חינוך ביתי - כתבה רביעית בסדרה

    "למה בכלל חשוב לך ללמד את הילדים?" אני מוצאת את עצמי שואלת את עינבל וייסמן מכפר תבור ומופתעת מהשאלה של עצמי. אחרי כמה כתבות בנושא חינוך ביתי ואחרי שנחשפתי לשיטת ה-un schooling (מלמדים, מסבירים או מכוונים רק לבקשת הילד), כלל לא נראה לי מובן שילדים חייבים הכוונה ולמידה מסודרת.

     

    "אני מאמינה שנכון שהילד ייחשף לכמה שיותר גירויים", עונה לי עינבל, אם לילדים בגיל 7 ו-4.5 בחינוך ביתי. "התפיסה האישית שלי היא שצריך להיות סדר יום ושאני המורה הטובה ביותר לילדים שלי כרגע".

     

    הכתבות הקודמות בסדרת "חינוך ביתי":

     

    "הרגשתי שאפספס משהו חשוב"

    מספר שנים לפני כן, במהלך הריונה הראשון, עינבל שעטה קדימה במלוא המרץ ועמדה על סף תזה בביולוגיה במסגרת התואר השני. לאחר תואר ראשון בהוראת המדעים ובביולוגיה ושנים רבות של הדרכה והוראה במסגרות שונות, כולל בשירות הצבאי ובמערכת החינוך, ההמשך הטבעי עבורה היה להפקיד את התינוקת החדשה בידי הסבתא ולחזור למעבדה המולקולרית.

     

    "כשהיא הייתה בת 9 שבועות והתחילה לחייך כל הזמן, היא הפכה להיות כל עולמי", נזכרת עינבל. "לא ראיתי את עצמי חוזרת למעבדה משמונה עד שש ופתאום גם לא עניין אותי לחקור DNA של צמחים כשיש לי תינוקת מתפתחת בבית. הרגשתי שאפסיד ואפספס משהו מאוד חשוב".

     

    עינבל לקחה לעצמה הפסקה של שנה ובמהלכה היא כתבה בבלוג שלה: "לא מעניין אותי ללמוד כרגע. הלימודים והמחקר נראים לי בזבוז זמן יקר. הזמן שלי כאן עם ליה. שום נושא לא נראה לי שווה דיו להפסיד זמן ליה. לא מעניין אותי להתעסק בפרנסה בכלל. בכלל לא. צר עולמי כעולם נמלה ורחב עולמי כמו האהבה הענקית שממלאת כל חלקה בליבי. אני לא מטפסת על הקירות. לא משעמם לי. אין לי רגע דל. כל יום עובר וחולף ונצבר, כל לילה מתעטף סביבנו כמו שמיכת נוצות רכה. טוב לי. לא אגזים כשאומר כי מעולם לא היה לי טוב יותר".

     

    למעשה, אם ניתן לקרוא לתקופה זו פסק זמן, היה זה פסק הזמן הראשון שענבל הרשתה לעצמה לאחר שנים אינטנסיביות מאוד. "סיימתי י"ב ומיד התחלתי קורס קדם צבאי, סיימתי ישר לטירונות ולשירות עצמו. אחרי הצבא - הישר לעבודה אינטנסיבית כמדריכת טיולים, חרשתי את הארץ ומאחורי עדת 'זוועטוטים' מצווחים. התחנפתי לנהגי אוטובוס כדי שיכניסו אותנו לשבילי עפר מלאי בורות, כדי שיפעילו את המזגן בחום ויחממו בקור... הייתי כמו שבלול עם תרמיל וכל ביתי בתוכו. לא נחתי לרגע", היא כותבת בבלוג שלה.

     

    "התחברתי לנשיות שלי"

    לאחר הלידה, עינבל עוד קראה מאמרים וסיכמה, אבל משהו השתנה. "לאט לאט למדתי לנשום. לנשום איתה, לישון איתה, לחגוג את העירנות. התחברתי לעצמי, לנשיות שבי, לאמהוּת שבי, לכוחות האדירים. אני מרגישה שזו ההגשמה העצמית שלי ואני מאושרת".

     

    לאחר השנה המאושרת, עינבל תכננה לחזור פחות או יותר לחייה הקודמים, אבל מפגש מקרי עם חברה עימה לא נפגשה זמן רב, הוליד תובנות שונות. ילדיה של החברה היו בבית, בחינוך ביתי. "שאלתי 'מה זה?'" היא נזכרת. "והיא הושיבה אותי מול המחשב. קראתי והתלהבתי מאוד".

     

    עינבל ובעלה התחילו להתעמק בחומר ולהכין שיעורי בית. "ככל שקראנו, שנינו התרגשנו יותר. כל כך שמחנו שהאפשרות הזו קיימת, כאילו שאיפשהו זו הייתה משאת ליבנו תמיד, אבל כל עוד לא ידענו שזה אפשרי, בכלל לא העלינו אותה בדעתנו".

     

    מפגשים עם משפחות חינוך ביתי, שכנעו אותם שזה אפשרי. "ראיתי משפחות שמחות עם ילדים שמחים. הם נראו לי מאוד בריאים בנפשם ובגופם", אומרת ענבל. "לאחר ניסיון של 10 שנים בהדרכת טיולים בבתי ספר, הכרתי את החומר היטב וראיתי ילדים שונים".

     

    אז מה בעצם עושה עינבל בחינוך הביתי שלה?

    "יש לנו סדר יום קבוע אך גמיש. אנחנו קמים בבוקר, מתארגנים, אוכלים ביחד ואז מתכננים את ההמשך ומדברים על איזו פעילות הם רוצים מבין מה שאני מציעה להם. במשך שעה עד שעתיים גג אנחנו כולנו סביב שולחן האוכל עם טושים, צבעים, עפרונות וחוברות".

     

    "חוברות?" אני נזעקת. "חוברות העבודה המשעממות הזמינות בחנויות?" החינוך הביתי תפס פתאום טוויסט לא צפוי. "אנחנו עושים בכל פעם דף אחד", היא מרגיעה. "ואני משתדלת לבחור. אני מכינה בעצם כל חודש או סביב החגים מעין תוכנית, אבל לא הדוקה מדי. חגי ישראל והאירועים נותנים לי איזושהי מסגרת שנתית בתכנון של התכנים ומשתלבים כמובן גם נושאי עניין שהילדים עצמם מעלים. הייתה תקופה שמאוד עניינו אותם דינוזאורים למשל, אז העמקנו ביחד וחקרנו את הנושא. בשעות הללו אני מקדישה את 100% הנכונות שלי והזמן שלי וגם הם רגילים להקדיש את הזמן הזה ללמידה המתוכננת.

     

    "אני מרגישה שהם יוצאים מהזמן הזה מחוזקים. זה זמן של ריכוז שנותן עוגן ועוצמה לשאר היום, אבל הדברים הכי מעניינים קורים כשהם יוזמים את החקר בנושא כלשהו מחוץ לשעתיים הללו והם עושים את זה הרבה".

     

    איך את מסתדרת עם פערי הגיל ומה יהיה כשיתווסף תינוק חדש למשפחה?

    "זה לא קשה. הם עובדים במקביל בחוברות. לא מתוכנן תינוק חדש ואחד השיקולים כרגע הוא בדיוק זה - הזמן שאני מקדישה לכל ילד. יהיה לי חבל אם לא אוכל לעשות את זה. מצד שני, תמיד קיימת האפשרות להכניס מורה פרטי למערכת שזו גם כוונה לעתיד, לקחת למשל מורה פרטי לערבית שילמד את כולנו ביחד. דברים שאני ובעלי לא נוכל ללמד, ניקח עבורם מורים פרטיים".

     

    עינבל מאמינה בסדר יום והיא מאמינה ב-Home Schooling, כלומר בלימוד אקטיבי בחלק מהזמן. "אני בטוחה שהילדים יתפסו מהסביבה ויקלטו גם לבד, אבל אני לא אסתדר עם זה שאני לא מלמדת אותם. ארגיש לא בסדר, אולי בגלל שאני מורה והתפיסה האישית שלי היא שצריכה להיות מסגרת. אני מכירה ילדים ומשפחות בגישה של Un Schooling והילדים שלהם מדהימים ויודעים. אני רואה איך שתי השיטות עובדות והם מאושרים בשתיהן. ההבדל הוא במשפחה. הילדים בעצם מתאימים את עצמם למה שיש".

     

    "שמחה שיש לי בחירה"

    כך זה נראה בפועל (מתוך הבלוג): "בתי שואלת מה זה הספר הזה ואני אומרת לה שזה הספר שבו מרוכזים כמעט כל לימודי הביולוגיה לתואר הראשון שלי. הכל הכל. מלא איורים והסברים. היא קמה ומבקשת שאלמד אותה.

     

    אנחנו פותחות באיור הראשון שיורד מדרגת כדור הארץ ועד למולקולות. מכאן כמובן מגיעה הסקרנות לדעת מהם היסודות. היא שואלת על פס הירוקים בימין הטבלה - הגזים האצילים. אנחנו מדברות על זה קצת ועל עוד כל מיני דברים בטבלה. היא מדפדפת הלאה ומגיעה לסכימה של אטום, עם נויטרונים, פרוטונים ואלקטרונים. היא שואלת אותי ואני מנסה להדגים משיכות וקצת מדברת. אני לא יודעת מה היא קולטת בקטעים הללו, אבל האנרגיה שלה מרגשת אותי ומדרבנת להמשיך".

     

    "לאחר שעות הלימודים, היום ממשיך לזרום בין ארוחות לפגישות עם חברים או נסיעות. אם רואים טלוויזיה זה יהיה סרט ב-DVD. כל העולם הוא בית ספר ולכן עושים ביחד סידורים - הולכים לקניות, מסתכלים על המחירים ועל רכיבי המוצרים".

     

    עד מתי?

    "התכנון שלי הוא עד הבגרות", היא עונה. "אבל אם ארגיש שזה לא זה, אפסיק. מערכת החינוך פה היא מעולה ואם אצטרך, אשמח להשתמש בה. הילדה רשומה לבית הספר, שייכת למצבת התלמידים ומשויכת לכיתה ספציפית. היא מוזמנת לפעילויות ולימי הולדת ויצאה לטיול עם הכיתה. היא אוהבת את הילדים שם ואת המורה. אחרי הפעם הראשונה שהיא הלכה לשם בגיל 6.5, היא אמרה לי: 'אני כל כך שמחה שיש לי את הבחירה ללמוד איתך וללכת איתם לטיולים'. כששואלים אותה למה היא לא הולכת לבית הספר היא עונה 'אמא שלי עושה לי חינוך אחר'".

     

    לעינבל חשוב שילדיה ייגשו לבגרות בבוא הזמן והיא חושבת שחשוב ללמוד לימודי המשך. "אני לא חושבת שבית ספר זה רע", היא מסכמת בדיפלומטיות. "אני חושבת שעבורנו חינוך ביתי הוא משהו שאני מסוגלת ויכולה לעשות בצורה הטובה ביותר שהייתי מעלה על דעתי ולכן אני עושה את זה. אם ארגיש באיזשהו שלב שאני לא עושה את זה כמו שצריך או שזה לא נכון, ארד מהעץ הזה".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים