מסע של עצב ושמחה, פחד ובטחון
תהליך ההריון והלידה הוא תהליך עמוק, המכיל קצוות של רגשות שונים. אור אלתרמן, בחודש שביעי, מחליטה לעצור לרגע הכל, לנשום עמוק, להסתכל פנימה ולחוות
מחוץ לתחנה חיכה אוטובוס שלקח אותנו לתחנה בבנימינה. העצבים, החום וריח הזיעה מסביב גרמו לי להצטער ששוב לא הקשבתי לאמא שלי, אבל קשה מזו היתה הדרך עצמה. בגלל שהאוטובוס נסע בדרכים פנימיות מצאתי את עצמי עוברת ליד הבית של אבא שלי בפרדס חנה. מאז שנפטר לפני 7 חודשים לא הייתי שם ובבת אחת הדרך הפכה עצובה וקשה עוד יותר.
הגענו לבנימינה, שם חיכתה לי חגית בן-שחר, מטפלת בתנועה, בנשימה ובטיפול ממוקד גוף בטראומה. היא סיפרה לי שאנחנו נוסעות לבית ולקליניקה שלה בזיכרון יעקב, בדיוק באותה השכונה בה אבא שלי גר לפני שעבר לפרדס חנה. הנוכחות שלו במסע הזה כבר היתה ברורה וחדה והטראומה הקטנה והאישית שלי צפה על פני השטח מבלי שתכננתי.
הטורים הקודמים בסדרה:
- "סליחה, אפשר להיכנס לעוּבּר שלך?"
- "אני כבר לא לוויתן. אני דולפין"
"המיכל הסגור הזה אמור להרגיע אותי?- "השתגעת? שלא תעזי ללדת בבית"
אפשר ללדת בלי להזיע, לכאוב ולצרוח?
טיפול בגוף ורגשות
חגית בן-שחר מכינה נשים הרות לקראת לידה, מתנדבת במחלקת יולדות בהלל יפה ומטפלת בהורים וילדים באופן פרטי. הגענו לבית בזיכרון הממוקם מעל נוף קסום. בקליניקה הצנועה יש מיטה, שטיח וכריות. אני בוחרת לשבת על הרצפה. חגית היא מטפלת בהבעה בתנועה, בנשימה ובשתי שיטות לטיפול ממוקד גוף: SE ו-EMDR. בטיפולים שלה היא מתמקדת בתחומי החרדה, הכאב ובעיקר סביב טראומת לידה. היא מכינה נשים הרות לקראת לידה ומתנדבת במחלקת יולדות והי-ריסק בהלל יפה.
היא מסבירה לי על ה-Somatic Experiencing, השיטה בה היא מטפלת, המשלבת מודעות של המטופל לתחושות הגוף שלו יחד עם מחשבות, רגשות ותנועה. השיטה הזו מאפשרת באופן רך ועמוק לשחרר טראומות שהגוף זוכר וחוויות קשות שלרוב חוסמות את הזרימה הטבעית של הגוף באותו איבר ובגוף כולו. רוב הטיפול מתמקד בתחושות הגוף של המטופל, כשחגית מנחה בשאלות ומובילה את המטופל בין אירועים שונים בחייו ובתחושות שהן מעוררות בו, גם פיזיות וגם נפשיות. הטיפול יכול להיות מלווה גם במגע רך, ובטיפול עם ילדים חגית משתמשת הרבה בתנועה בחדר ובמגע פיזי.
בטיפולים שלה חגית מתמקדת בתהליך הלידה, שלטענתה במקרים רבים הוא תהליך טראומטי גם לאמא וגם לעובר. התלישות הפתאומית מהרחם במקרים של ניתוח קיסרי, לידת ואקום או כל מקרה אחר, יכולה להשאיר בגוף ובנפש צלקות שממשיכות איתנו כל החיים ולפעמים מסבירות התנהגויות שונות אצל ילדים (עצבנות, חוסר שקט, חוסר בטחון). במקביל היא גם עובדת על שחזור תהליך הלידה של האמא עצמה, בניסיון להבין איזו מין לידה היא חוותה כעוברית, מי חיכה לה בחוץ ובאילו תחושות (אהבה, דחייה, בטחון) קיבלו אותה לעולם.
כבדוּת, קלילוּת, עצב ואושר
על פניו השיטה הזו נשמעת לי כמו שילוב בין פסיכולוגיה, דמיון מודרך ותנועה, אבל אני לא לגמרי מבינה את זה בדיבורים ומעדיפה שפשוט נתחיל בטיפול. חגית מבקשת ממני לנשום. אני עוצמת עיניים ולוקחת אוויר, ואז היא שואלת אותי: "מה את מרגישה?" השאלה הזו תחזור שוב ושוב בטיפול במהלכו אני כל הזמן נשארת לשבת, קצת כמו במדיטציה. דרך התחושות שלי בגוף (כבדוּת, קלילוּת, חוזק, חולשה) חגית מובילה לרגשות (בטחון, כאב, עצב, אושר), ודרך רגשות בחזרה לתחושות בגוף. היא שואלת מה גורמות לי להרגיש התנועות של העוברית הקטנה, ואילו תחושות יש לי בגוף מהמחשבה על המפגש הצפוי איתה.
התחושות שלי בגוף כל הזמן משתנות, מתחושת חוזק לרפיון, מרוגע לעצב, מביטחון לחששות. אנחנו מגיעות למי שהיה שם מההתחלה, אבא שלי. אני אומרת לה שיש לי תחושה חזקה בידיים והיא שואלת אותי: "מה היית רוצה לעשות איתן?" אני עונה: "לחבק את אבא שלי". בבת אחת יש לי מערבולות בכל הגוף. חגית מבקשת ממני להרגיש גם את הכאב, אבל גם את הביטחון שיש בחיבוק הזה. לאט לאט התחושות מתאזנות ונרגעות. "מה עכשיו את מרגישה בידיים?" היא שואלת. "שאני רוצה להחזיק את התינוקת שלי". העצב פינה את מקומו להתרגשות של החיים החדשים.
הטיפול נגמר. אני עייפה, אבל מרגישה מחוזקת. גם אחרי, אני לא לגמרי מבינה את דרכי הטיפול, אבל הוא הזכיר לי דברים שאני לפעמים שוכחת – לנשום עמוק, לעצור הכל ולהסתכל קצת פנימה כשהדברים מתחילים ללחוץ או להתערפל ותמיד לזכור שאיפשהו בפנים יש גם כאב אבל גם שמחה, גם פחד אבל גם בטחון. אני מקווה לזכור את כל זה במצבים היותר קשים של ההיריון, בכאבים של הצירים וגם סתם כשאני קוראת את הטוקבקים שלכם.
לפנייה לכתב/ת 
