שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשים למטבח או לכנסת?
    צריך להודות: הרמב"ם אכן פסק שאסור לנשים לכהן בתפקיד שיש בו שררה, אך האם זו צריכה להיות מדיניות ההלכה היום? הרב חיים נבון מתבונן במציאות ומזהיר מבניית השקפת עולם רחבה מהלכות מבודדות

    אשתי לקחה השבוע את הרכב שלי לטסט. לא ויתרתי על כל תפקידיי הגבריים: אני פותח בבית קופסאות של ריבה וגם הורג ג'וקים. אבל מה לעשות: מכון הרישוי נמצא ממש ליד העבודה שלה. הנוחות גוברת כאן על קלישאת חלוקת העבודה בין גברים לנשים.

     

    באלון מורה נפסק לאישה שלא להתמודד על מזכירוּת היישוב, משום שזהו תפקיד שיש בו שררה. לפי ההלכה, כך נטען, אסור לנשים לכהן בתפקיד כזה. צריך להודות: הרמב"ם אכן פסק שאסור לנשים לכהן בתפקיד שיש בו שררה. אך באותו מקום פסק הרמב"ם גם שאסור לגֵר לכהן בתפקיד שיש בו שררה. אני לא מעלה על דעתי שמישהו ימנע היום מגר להתמודד על תפקיד כלשהו.

     

    ומה לגבי ההלכה? ובכן, פוסקים רבים כבר ציינו שלפחות לגבי אישה לא ברור מה מקורו של הרמב"ם (שו"ת פסקי עוזיאל, סימן מד). לדעות אחרות, האיסור מתייחס רק למינוי שנכפה מלמעלה, ואינו חל על אדם שהציבור בוחר בו מרצונו למשרה מסוימת (כנסת הגדולה חו"מ סימן ז). אחרים פירשו שהאיסור אינו מתייחס לאנשי השלטון של ימינו, שנבחרים על ידי הציבור וסמכותם מוגבלת (עמוד הימיני, סימן יב). אין לי ספק שאם גֵר היה מתמודד על משרה ציבורית כלשהי, הנימוקים הללו היו נשלפים מיד. אין סיבה שהם יישארו בבוידם כשמדובר באישה.

     

    אסור שנכפה את השקפת העולם שלנו על ההלכה. להיפך: ההלכה צריכה להיות המקור להשקפת העולם שלנו. אבל כאן חשוב להגדיר מהי ההלכה. ההלכה הקובעת שהגבר הוא המְקדש והוא המְגרש את האישה, היא הלכה יסודית, שתוקפה מן התורה. הלכה זו עומדת במוקד מסכתות שלמות במשנה ובתלמוד. לעומת זאת, ההלכה האוסרת על אישה לכהן במשרה שלטונית היא רופפת ומקורה מסופק. כאשר יש כלים הלכתיים לגיטימיים המאפשרים להתיר לנשים להחזיק בתפקידי הנהגה, דומני שמוטב לעשות זאת; כפי שאכן הכריעו פוסקים מובהקים בעבר.

     

    בעיקר, צריך להיזהר שלא לגזור מהלכות מבודדות מעין אלו השקפת עולם שלמה. קשה להפוך הלכה כזו, שמקורה אינו ברור, למוקד של מערך הגותי שלם על תפקיד הנשים ותפקיד הגברים. הרב חיים דוד הלוי כבר הציע שמדובר בגזירת הכתוב, שטעמה אינו מובן, ולא בביטוי של השקפת עולם רחבה יותר (תחומין י', עמ' 121). כאמור, מה שהתורה אומרת - אנחנו מקבלים, גם אם הוא סותר את ההיגיון שלנו. אבל במקרה הזה, כלל לא ברור מה אומרת התורה. במקרה כזה, עדיף להסתכל גם על המציאות.

     

    האם באמת מקומה של האישה בבית, והבעל הוא המייצג אותה כלפי חוץ? האם המציאות יכולה לאשר את ההנחה הזו? הרי רבות מנשותינו
    עושות חיל בעבודתן מחוץ לבית. בחלק גדול של הציבור החרדי, האישה יוצאת לעבוד כדי לפרנס את בעלה, והבעל מביא את הילדים מהגן. בתחום הציבורי, נדמה שחברת הכנסת ציפי חוטובלי עושה עבודה לא פחות מוצלחת מכל ח"כ גברי. גאולה כהן עדיין זכורה כמנהיגה מיתולוגית של המחנה הלאומי. ובתחום המוניציפלי, מעט ראשי מועצות גברים היו אהודים כמו דניאלה וייס.

     

    ההלכה לא צריכה להיכנע לכל רוח חולפת. היא צריכה לשאת את עמדתה בגאון. אך דווקא מי שחושב כך, צריך להיזהר מאוד כשהוא מגדיר מהי עמדתה של ההלכה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים