שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שדים, עטלפים ופולקלור: ביקור במערת התאומים
    אם חשקה נפשכם בתאומים, זה הזמן לבקר בהרי יהודה ולטבול במערת התאומים, שלה מיוחסות סגולות רבייה. בנוסף, תוכלו לטייל בנחל הירוק. ההצצה למערה העתירה בסיפורים ו... עטלפים

    זה שנים רבות לא הייתי במערת התאומים שבהרי יהודה. אולי מפני שמאז שטיילנו וכמעט שהפכנו את הטיולים לשם לעלייה לרגל, נתגלו בארץ עוד מערות נטיפים וזוהרה של מלכת המערות של פעם הועם מעט.

     

    יש היום בארץ כמה מערות נטיפים שנתגלו ומופו בחלקן, אך הן אינן פתוחות עדיין לקהל הרחב. בימי ילדותי זה היה מסלול מקובל שפינה את מקומו למסלולי טיול ארוכים יותר, בהם "שביל ישראל", וגם בעניין תאומים הייתי מסודר, בעיקר לנוכח העובדה ששניים מנכדיי תאומים, היום חיילים הבנויים לתפארה.

     

    מערה מהאגדות

    באחת השבתות חזרתי לנחל המערה שבו מסתתרת מערת התאומים, ושמחתי לפגוש שם משפחות על ילדיהן. אז גם נודע לי שבאמצע השבוע אפשר לפגוש כאן קבוצות תלמידים מבתי ספר יסודיים. הבנתי שהעדנה שבה למערת התאומים.


    למים מיוחסים סוגות לידה של תאומים. הבריכה במערה (צילומים: אורי דביר)

     

    מסלול הטיול הקצר ברגל, ההליכה באפיקו של נחל ירוק, ההצצה למערה העתירה בסיפורים ו... עטלפים (אל דאגה - הם לא ינחתו על ראשם), מדרגות עץ היורדות לנבכי המערה, ותלמידי כיתות א' וב' מבתי הספר היסודיים לצד מבוגרים יותר הבאים למערה במסלול טיול ארוך יותר - כל אלה העלו אותה שוב לחדשות. יופי של טיול משפחות.

     

    מזלה של מערת התאומים ועניינם של המטיילים טמונים בין השאר במגוון הסיפורים והאגדות הקשורים במערת התאומים שאין לה כמעט מתחרים בתחום זה. את השם לא אנחנו המצאנו. בערבית נקראת המערה אום א-תאומין.

     

    מסורת ערבית מקומית מספרת שנשים עקרות שטרחו והגיעו למערה - מאמץ רציני בעבר כשלא היו כאן דרכים של ממש - טבלו בבריכה קטנה שאספה מים באחת הפינות החבויות במערה, התעברו בשעה טובה וילדו תאומים.

     

    טועים בדרך ומגלים מראות נהדרים

    המערה שוכנת על דופן נחל המערה, אחד הנחלים המנקזים את הרי יהודה למערב. במדרון המערבי התלול היורד מרום הרי יהודה לשפלה יש רשת נחלים, מקבילים כמעט, וביניהם שלוחות הר המשתפלות למערב. כאן יש כעין עמק אורך המשתרע מצפון לדרום, המכונה עמק התלם, החוצץ בין ההרים לשפלה. כך למשל, מצפון לנחל המערה נמצא את נחל דולב ונחל מחסיה ומדרום לו את נחל אזן ונחל זנוח, כל אחד מהם מסלול טיול בפני עצמו.

     

    לפני שנים רבות, כשהשבילים עדיין לא היו מסומנים, נסענו לאורך עמק התלם החוצץ בין הרי יהודה וגבעות השפלה במטרה להגיע לפתח נחל המערה, ללכת למערת הנטיפים ולחזור באותה דרך לרכב. בסך הכול טיול קל וקצר... באחד הטיולים מאז, כשהייתי צריך לספור את פתחי הנחלים שעברנו מבית שמש, הייתי עסוק בהסברים על הטופוגרפיה של הרי יהודה, וכך עצרתי את האוטובוס ליד פתחו של נחל אזן, במחשבה שאנחנו ליד פתח נחל המערה.


    פינת צל בצניר סלע בדרך למערה

     

    פתחו של הנחל לא היה מוכר לי, אך הוא דמה במקצת לפתחי הנחלים האחרים שכאן. התחלנו להעפיל בנחל בכיוון מערת התאומים, כך חשבתי, אולם הדרך באפיק הנחל לא מצאה חן בעיניי. זכרתי שבנחל המערה היה אז כעין שביל, והנה כאן אין. התלבטתי באם לחזור על צעדינו, לצאת לעמק התלם ולהיכנס לנחל המערה.

     

    האוטובוס כבר נסע ויחזור רק בעוד שעתיים לאסוף אותנו, ואיך אדע אם נכנסנו לערוץ מצפון לנחל המערה או מדרום לה? החלטתי להמשיך ולטפס. ניחשתי שאנחנו מדרום לנחל שהיה יעדנו ואחרי מרחק מה יצאתי מהערוץ והתחלתי לטפס על המדרון התלול בצמחייה צפופה כשכל המטיילים שאחריי אינם מבינים בדיוק מה קורה. אולי זו הדרך למערת התאומים, חשבו.

     

    לאחר טיפוס מייגע הגענו לקו פרשת המים של השלוחה. רווח למאמץ שלנו עד כה. המראה ממנה היה נהדר, גם מזרחה לחומת הרי יהודה וגם מערבה לשפלה ובכיוון הים. נחנו מעט וגלשנו צפונה לנחל שלרגליו. כאן שיחק לי ולמטיילים המזל וירדנו שלא בכוונה ממש ליד פתח מערת התאומים. הטיול במערה לקח אז זמן רב. לא היה שביל מסודר, והיא הייתה חשוכה ומסתורית מאוד. לאור פנסים מסכנים חיפשנו את נביעת המים הקטנה, איתרנו את העמוד נושא הסיפורים שבמערה ויצאנו שוב לאוויר העולם.

     

    מהמערה עד למקום שבו המתין האוטובוס היה אז מרחק גדול מעט מהיום, כי עדיין לא הוכשרה חניה בנחל. טיילנו במורד הנחל והגענו אחרי זמן קצר לאוטובוס. עמדתי להתנצל בפני המטיילים על טעותי, אך כמה מהם הקדימו אותי ושיבחו את המסלול שלימד אותם איך נראה נחל "טבעי" שלא נפגע ברגלי מטיילים, ובכלל השילוב של עלייה וירידה למערת תאומים והיציאה בשביל הרגיל הוסיפו לחוויה...

     

    על דובים, על קיפודים ועל עטלפים 

    הגישה לתחילת המסלול פשוטה יותר. עלינו להגיע לכביש 3855 ההולך מצפון לדרום והמקשר בין בית שמש וכביש 375, ולהגיע עד הכניסה למושב מחסיה, שם פונה הכביש דרומה. יש לנסוע בו פחות משלושה ק"מ, לעבור על פני הכניסה הישנה למושב זנוח שנבלע ברמת בית שמש ולתור אחר השלט המפנה למערת התאומים.


    מדרגות העץ היורדות למערה

     

    ליד השלט נפנה שמאלה (מזרחה) לדרך עפר המסומנת באדום (9422), שתביא אותנו מרחק של 600 מ' עד רחבת חניה ליד חרוב המוקף מעגל אבן. מכאן פונה מזרחה שביל המסומן באדום המוליך כ-650 מ' בערוץ הנחל, עובר על פני סלע כמשטח החלקה, צומח ים תיכוני ומגיע לאחר 20 דקות עד שעה, תלוי כמה הפסקות נעשה בפינות מוצלות בנחל, עד לפתח המערה. הדרך עוברת ברובה בצל עצי חרוב ואלונים. פה ושם יש משטח סלע חלק, לעתים עם שקערורית, שם נקווים מעט מי גשם.

     

    חולפים ליד צניר בסלע ופינות הקוראות להפסקה קלה. לאחר הליכה לא ארוכה מגיעים למדרגות חצובות בסלע המעלות עד לפתח המערה. בדרך לכאן חווינו כמה טיפוסים קלים על הסלע המשופע סביב מכתשות בנחל. מי שרוצה לחוות גלישה דומה יעלה מרחק קצר באפיק הנחל ויגיע לסלע משופע, במת משחק והחלקה. נחזור למדרגות החצובות ונטפס קלות לפתחה של המערה, שם כבר נשמע רחש העטלפים.

     

    מטיילים רבים עברו במערה בטרם הותקנה בה ירידה נוחה. אחדים שילמו בנפילה ופציעה. היום יש ללכת רק בדרך שנבנתה, שבה מדרגות עץ ומעקות ורצפת עץ. אף על פי שנכנס מעט אור למערה יש להצטייד בפנסים. כבר מפתחו העליון נראה חלל גדול.


    עטלפים הם חלק משוכני המערה (צילום: אבי אוחיון)

     

    זו מערה קארסטית שנוצרה על ידי המסת הגיר במשקעים שחלחלו אליה במשך שנים רבות. אורכה כ-70 מ' ורוחבה למעלה מ-40 מ'. יש בה נקיקים (ולעתים נפריע את מנוחתן של יונים המקננות שם), ועל תקרתה עטלפים. אלה תלויים על התקרה והדפנות הגבוהות, כשרגליהם הקצרות מחזיקות אותם דבוקים וראשיהם מוטים מטה, מוכנים לזינוק.

     

    בין בעלי החיים התופסים שנת חורף בולט הדוב, אבל גם הקיפודים והעטלפים. במערת התאומים מתגוררים עטלפים שונים, וכדי להגן עליהם בתקופה שבה הם ישנים את שנת החורף נסגרת המערה בדרך כלל בחודשים נובמבר ועד לתחילת מרס, בכל מקרה כדאי לברר זאת. השנה למשל הוחלט להשאירה סגורה לטובת העטלפים גם בחודש מרס. יש במערה נטיפים (סטלגמיטים) וזקיפים (סטלקטיטים). יודעי דבר יבחינו אולי גם בכלי צור ובסימני סיתות, ואפשר שהיא שימשה גם למגורים בקדמת דנא. בקצה המערה תהום עמוקה שאין לגשת אליה.

     

    הסיפור על חמדן וזריפה

    לפי סיפורי ד"ר זאב וילנאי ז"ל, חוקר הארץ, טייל ומדריך שאנשי ידיעת הארץ מתרפקים על ספריו, זרקו תושבי הסביבה לתהום הזאת את נשותיהם שנתפסו בבגידה או בפריצות ובסטייה מדרך הישר (כמובן שרק נשים...). לפי אותו מקור, טבילה במי המערה הועילה לא רק בלידת תאומים אלא גם ריפאה מחלות שונות. סיפור המתח הגדול, המצוטט בפי כול בשינויים קלים, גם הוא מפי וילנאי, שייך לעמוד אבן גדול שלידו, כך האמינו, התאספו בלילה שדים שהפחד מפניהם עצר כל מי שרצה להיכנס למערה בחושך.

     

    שביל העץ והשביל המוסדר במערה מוליכים אותנו לקרבת עמוד האבן, ושם נמצאת גם עלייה קצרה עד לבריכה קטנה שבה נקווים מים המטפטפים מתקרת המערה; אולי אלה שהשתייה מהם מסייעת להבאת תאומים...

     

    עמוד האבן הוא נטיף וזקיף שנוצרו כתוצאה מהמסת הגיר שבו פעורה המערה. כאן הם נפגשו ויצרו עמוד של ממש שהפך לשחקן ראשי בדרמה הבאה. יום אחד התאספו אנשי הכפר הערבי הסמוך דיר אבן (במקום בו שוכן היום מושב מחסיה) וסיפרו סיפורי גבורה. אחד המשתתפים בשיחה טען שגיבור ייקרא רק זה שיעז להיכנס בלילה חשוך למערת התאומים, שכן כידוע שדים שוכנים בה.

     

    לפתע קם עלם חמודות ששמו חמדן, התנדב להיכנס למערה וביקש תמורת מעשהו זה את זריפה בתו של השיח' אשר אותה אהב מכול. השיח' שסירב עד כה לתת את בתו לאישה הסכים להצעה, אך ביקש אות שאכן חמדן היה במערה. בדווי שהיה בין המסובים קם והציע יתד של אוהל מצופה מסמרי נחושת שייקח עמו חמדן למערה, יתקע אותה שם בפנים, ובבוקר, עם אור, כשיסתלקו השדים, ייכנסו אחדים מנכבדי הכפר למערה ויבדקו אם אכן היתד שם, וכך היה.

     

    כמעט... חמדן לקח את היתד וכולו נרגש הלך למערה. בלילה השקט נשמעו היטב טיפות המים הנוטפות מתקרת המערה, נשמע גם רחש כנפי העטלפים המקננים בה, וקשה היה לדעת באם כל הרעשים האלה אינם אלא מלמולם של השדים. חמדן התגבר על הפחד שחשב שלא יפקוד אותו, שכן דמותה של זריפה בת השיח' שתהיה לו לאישה עמדה מול עיניו. הוא בחר פינה, החל לתקוע את היתד, אך בחפזונו והתרגשותו לא שם לב שמבלי משים נעץ בקרקע את כנף בגדו.

     

    כשקם ללכת נשאר מרותק ליתד, בטוח שהשדים תפסוהו, ומת מפחד במקום. אותו עמוד, לפי סיפורי המקומיים, הוא חמדן שהתאבן. אגב, ליד העמוד הגדול יש עמוד נוסף קטן יותר הממתין לאגדה גם הוא... ומה עם זריפה אתם שואלים? היא נשארה בבית אביה ולבסוף ניתנה לאישה לבעל בעמיו, אך זכרו של חמדן לא מש ממנה.

     

    חשוב מאוד:

    סוג הטיול: ברגל.

    נקודת התחלה: מכביש 3855 היוצא מבית שמש.

    נקודת סיום: בנקודת ההתחלה.

    אורך המסלול: קצר. הולכים הלוך וחזור

    באותה דרך הנראית שונה במקצת מכל כיוון... כך למשל, בדרך חזרה רואים את רמת בית שמש וגבעות השפלה. גם אם נשתדל ונלך פחות משני קילומטרים הלוך וחזור, אי אפשר לטעות כאן...

    משך הטיול: כשעתיים-שלוש.

    מים: יש להצטייד.

    קושי: קל.

    מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 9 - מבואות ירושלים ("הפרוזדור").

    עונה מומלצת: כל השנה, לא בשעות החום ופרט לחודשי החורף, בין נובמבר למרס, כשהעטלפים ישנים והמערה סגורה.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    במעלה נחל תאומים
    צילום: אורי דביר, טבע הדברים
    צילום: לע"מ
    נחל המערה
    צילום: לע"מ
    מומלצים