המלחמה על הגז: איך קובעים היכן הגבול?

מאגרי הגז הענקיים בים התיכון הם בשורה נפלאה לכלכלת ישראל, אבל מעוררים גם בעיות: המדינה כבר מתכתשת על הרווח עם היזמים, ולהבדיל - גם עם השכנה הצפונית.

שר התשתיות הלאומיות, עוזי לנדאו, הצהיר היום (ה') כי: "לא נהסס להשתמש בכוחנו כדי לשמור על מאגרי הגז". לנדאו הגיב בכך להצהרות של יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, שאמר כי: "על פי המפה, המאגר נמצא בחלקו במים טריטוריאליים של לבנון", ושל שר האנרגיה הלבנוני, ג'בראן בסיל, שאמר כי "לא נאפשר לחברות המשרתת אינטרסים ישראליים לשאוב גז שנמצא בשטחנו". =

"כל שיטה הולכת לפי השיטה שנוחה לה"

חילופי האיומים המדאיגים הללו מעלה כמה שאלות מעניינות: כיצד קובעים היכן עובר הגבול הימי בין מדינות? האם ניתן לקבוע גבול כזה בין שתי מדינות אוייב, כמו ישראל ולבנון? וכמובן - היכן אמור הגבול לעבור, ומי צודק בוויכוח הזה?

"גבול בינלאומי הוא בהגדרה גבול שנקבע בהסכם בין מדינות", אומר ל-ynet הפרופסור גדעון ביגר, מומחה לגיאוגרפיה ימית מאוניברסיטת תל אביב, "כשאין הסכם - אין גבול. בינינו לבין ירדן ומצרים יש גבול, שנקבע בהסכם השלום עם מצרים ב-1979 ובהסכם עם ירדן ב-1994. בינינו לבין סוריה ולבנון אין גבול. הגבול בפועל הוא הקו שבין כוח צה"ל לבין הצבא הסורי והכוחות השונים הפועלים בלבנון, אבל זה לא גבול אלא קו הפרדת כוחות".

אז מה כל הדיבורים על הגבול הבינלאומי? ומה עם הגבול שעבר בין המנדט הצרפתי לבריטי? והאם האו"ם לא מכיר בגבול שנוצר כשישראל נסוגה מלבנון?

"העולם, חוץ מישראל, מכיר, בינתיים, בגבול שנקבע בין צרפת לבריטניה ב-1923. מבחינת העולם, ברגע שייחתם הסכם שלום, ייקבע גבול שיחליף את הקו הזה. לכן אף מדינה בעולם לא מכירה בסיפוח של הגולן לישראל, ואין שום גבול מוסכם בינינו לבין הסורים".

"מבחינת האו"ם והעולם, וגם מבחינת ישראל, יש קו שנקרא 'קו נסיגת צה"ל מלבנון', שמשמש כקו הפרדת הכוחות. הוא די חופף את הגבול המנדטורי, למעט בחוות שבעה וברג'ר, ולכן שני הצדדים מתייחסים אליו בפועל כאל הגבול ביניהם".

ולפי ההסכם המנדטורי, מה הגבול הימי בין המים הטריטוריאליים?

"לממשלות המנדט לא היה הסכם על הים כי זה לא עניין אותן. בעולם מקובל שהמים הטריטוריאליים נמצאים 12 מייל מקו החוף, ושמעבר לכך, כ-200 מייל מקו החוף, נמצאים מים שמותרים לניצול כלכלי על ידי המדינה. מאגרי הגז נמצאים במים לניצול כלכלי.

"השאלה היא, כששתי מדינות חולקות חוף אחד כמו ישראל ולבנון, איפה נגמרים המים לניצול כלכלי של מדינה אחת ומתחילים מים של השנייה? התשובה היא: במקום שבו שתי המדינות מסכימות על כך. בין ישראל לקפריסין יש פחות מ-200 מייל, ולכן הן חולקות את אותו שטח לניצול ימי. ישראל וקפריסין החליטו לחלק את השטח ביניהן, והגבול לניצול כלכלי עובר בערך באמצע הדרך בין ישראל לקפריסין, ולפיו יחלקו גם את מאגרי הגז".

"ישראל ולבנון אינן יכולות לקבוע גבול ולכן אין להן שום גבול ימי. יחד עם זאת, ניתן לטעון היכן היה הגבול הימי צריך לעבור, לפי הנוסחאות המקובלות בעולם לקביעת גבולות ימיים. הבעיה היא שגם כאן יש שתי שיטות שונות, שכל מדינה משתמשת באחת מהן כדי להוכיח שהיא צודקת".

"לבנון הולכת לפי השיטה הישנה, שלפיה נקבעו בעבר רוב הגבולות הימיים: לוקחים את הנקודה שבה נמצא הגבול, וממנה מותחים קו ישר לכיוון אחד. אם מדינה אחת נמצאת מצפון לשנייה, וקו החוף עובר, באופן כללי, מצפון לדרום, מותחים קו שניצב אליו, כלומר, ממערב למזרח, וזהו הגבול. לפי השיטה הזאת, כל מה שנמצא מצפון לראש הניקרה שייך ללבנון, ורק מה ששייך מדרום לראש הניקרה שייך לישראל. זאת הטענה הלבנונית".

"ישראל, לעומתה, מתבססת על שיטה מודרנית יותר, שמקובלת בדיונים עכשוויים בין מדינות על קווי הגבול הימיים. זאת גם השיטה שלפיה נקבע הגבול הימי בין ישראל לבין ירדן ומצרים, וגם בין טורקיה וסוריה בהסכם השלום שלהן ב-2005. לפי השיטה הזאת, קו הגבול צריך להיות ניצב לתוואי המדוייק של החוף. מכיוון שהחוף שלנו נמתח מדרום-מערב לצפון מזרח, גם בישראל וגם בלבנון, הרי שהגבול הימי צריך להימתח בניצב לו, כלומר, מראש הניקרה צפון-מערבה".

"כשמותחים את הגבול הימי מראש הניקרה צפון-מערבה עד מחצית הדרך לקפריסין, מגיעים למים שנמצאים הרבה צפונה לראש הניקרה, ואפילו צפונה למטולה. זה הבסיס לטענה שמאגרי הגז, שחלק מהם נמצאים מערבה ללבנון ולא מערבה לישראל, שייכים למים הכלכליים שלנו".

כלומר: אם מתבססים על הנורמות המעודכנות יותר, הרי שישראל צודקת.

"נכון". 

"שיעשו שלום עם ישראל"

יצויין כי גם בין אם לבנון צודקת ובין אם לא, הרי שיש לה דרך זולה יותר להשיג כסף ממאגרי הגז מאשר מלחמות ואיומים: לחתום על הסכם שלום עם ישראל.

"אם יש גז כאן, סביר להניח שיש גם גז שם, והיזמים הישראלים והאמריקניים מצאו את הגז במים שלנו, והם עומדים לחפש אותו גם במים של קפריסין", אומר ל-ynet גורם בכיר במשק האנרגיה הישראלי, "לא חשוב איפה עובר הגבול, סביר להניח שהגז נמצא משני הצדדים שלו.

"אם הלבנונים היו באמת רוצים להנות מהגז הזה, הם היו יכולים לאפשר לחברות הישראליות לחפש אותו במים הכלכליים שלהם, ולקדוח בהם תמורת תמלוגים. לבנון הייתה מרוויחה תמלוגים, וישראל - תעסוקה, מניות ומס הכנסה מהיזמים. אין לי ספק שכל יזם היה מסכים לסידור כזה. אבל בפעם האחרונה שבדקתי, ישראל ולבנון היו במצב של מלחמה, שבכלל לא נוגעת לעניין הגז, ולכן, ייקח עוד הרבה שנים עד שהם יהנו ממנו".