לאט לאט התברר לי שלבחור יש ענק
אגו ענק, הכוונה. אבל עם או בלי קשר, היה לו גם איבר די גדול. למרות חסרונותיו הרבים שפורטו לעיל, הבחור היה סמוך ובטוח שהוא מתנת האל למין הנשי, שהעולם החל ביום היוולדו, שהשמש זורחת בשנייה שהוא פוקח את העיניים, וכן הלאה
לפני שנתיים בערך יצאתי לאיזה חודשיים עם מישהו. הוא היה נמוך ממני בהרבה, הוא היה די מכוער, היה לו קול מאנפף, הוא היה סוג של צדקן מתנשא, ובהתחלה גם חשבתי שהוא בכלל גיי. ברור שכל אחת מהתכונות האלה, כשהיא באה בגפה, היא נסלחת. אבל בחייכם, שילוב של הכל?
מה עשיתי איתו, אתם שואלים, ובצדק. האמת שכבר לפני הדייט הראשון חששתי שמדובר במפלה קשה, אבל לא היה לי נעים לסרב להזמנה, היה חורף וקר והייתי בודדה, וזה איכשהו נראה הגיוני כל עוד נלך בדרכים צדדיות ובאפלה.
לאט לאט התברר שלבחור (להלן: התפלץ) יש ענק. אגו ענק, הכוונה. אבל עם או בלי קשר, היה לו גם זין די גדול. למרות חסרונותיו הרבים שפורטו לעיל, הבחור היה סמוך ובטוח שהוא מתנת האל למין הנשי, שהעולם החל ביום היוולדו, שהשמש זורחת בשנייה שהוא פוקח את העיניים, וכן הלאה. בראד פיט, הישמר נא!
מעבר לכך שהוא חלק איתי את הסימנים הברורים ששלחתי לו, מהם הבין שאני מעוניינת בו לפני שהתחלנו לצאת (ואני, כאמור, בכלל הייתי בטוחה שהוא גיי), הוא היה מפליג בפניי בסיפורים על בחורות רבות שהתחילו איתו בעבר, כדי להבהיר לי שזה שהצלחתי לשים את ידיי על תפוח האדמה הלוהט הזה הוא עניין זמני בלבד.
איך קניתי את זה, אתם שואלים, ובצדק. ובכן, שלמה יידוב כבר שר ש"מבדידות האנשים הופכים קשים". אז זהו, שהם כנראה גם הופכים טיפשים. התפלץ הרחיב בפניי על נסיונות החיזור של איזו יפהפיה שעבדה איתי פעם, ואני הנחתי שאם כל כך הרבה דוגמניות רוצות את התפלץ שלי, כנראה הוא מספיק טוב גם בשבילי.
עוד מבט:
אז מי קובע אם הגודל קובע?
ישראל קליוסטרו
המטפלת בריקוד אמרה שזה כמו טטריס, צריך למלא את המקום שלו בדיוק כמו הקוביה שנופלת במשחק. המנכ"ל אמר "מה פתאום, זה אני קובע, לא הוא", חבר מהמגזר העיר שאשה בכלל רוצה פינוק, לא זין. עיתונאית אחת פסקה שלא חשוב הגודל, כל עוד זה לא קטן מדי. הקוסם מכה מתחת לחגורה
ועדיין, מעת לעת ניסיתי לפצח את סוד בטחונו העצמי המופרז, ובאיזה לילה צייצתי לעבר הצד השני של המיטה: "תגיד, זה שיש לך כל כך גדול, זה איכשהו משפיע על הביטחון העצמי שלך?"
הזוכה בפרס חוסר המודעות העצמית לשנת 2008 ענה: "אם את שואלת אם אני חושב שבגלל שיש לי זין ענק אז כל העולם מסתובב סביב הזין שלי, אז התשובה היא שלילית" (פאוזה קטנה להסבר: נכון, גדול זה צ'ופר, אבל בסופו של דבר, מה שחשוב הוא הגבר שמחובר אליו. במקרה שלו, הזין היה באמת שווה, הגבר שמחובר – פחות).
עובר חודש בערך. אנחנו יושבים בבית קפה, די צמודים. לאט לאט אני מצליחה להתגבר על חרדת המוניטין שלי ומוכנה להיראות איתו באור יום. המלצרית מגיעה ואנחנו מזמינים. עד היום אני לא מבינה מה עבר לאותה מלצרית בראש כשהיא שאלה: "אתם ביחד?".
איכשהו השחלתי איזשהו גמגום צולע "כן", תוך סימון בראש שאומר "את מכירה הרבה אחים שיושבים ככה?". המלצרית הסתובבה, והשחצנות הרימה את ראשה המכוער (תרתי משמע).
"את יודעת למה היא שאלה אם אנחנו יחד?" הוא שואל.
אני חושבת לעצמי - כן, כי היא רוצה לדעת מה סוד הקסם שהביא תפלץ שכמוך לשבת באותו שולחן עם ברבור כמוני. אבל אני הרי כבר בוגרת, ורגישה, ונשמה טובה המתחשבת בבריות, והוא איכשהו מצא חן בעיניי באותה תקופה, וגם היה לו די ענק. אז ריסנתי את עצמי ועניתי במלאכותיות מעושה: "לא, אין לי מושג".
הטמפרמנט הג'ינג'י-פולני שלי יצא מהארון
תשובתו של התפלץ - "ברור, לא? היא רצתה להתחיל איתי" - די היממה אותי. תמיד חלמתי להיות קוּל כזו, בסגנון רט באטלר בסוף של "חלף עם הרוח". בדיעבד, ככל הנראה שהמעשה הנכון היה פשוט לקום מהשולחן בקלילות, לחייך בנימוס, ולומר לו משהו כמו "היא כולה שלך, לך על זה". אבל ברגע האמת, ולצערם של כל הנוכחים, הטמפרמנט הג'ינג'י-פולני שלי יצא מהארון.
עם או בלי קשר לתקרית "מלצרית ושמה תשוקה", התפלץ זרק אותי ממש כמה ימים לאחריה. אני, עדיין המומה מהשחצנות ומהאהבה העצמית של התפלץ, אהבה כה חזקה עד שהיא ראויה למקום טוב לצד סיפורי האהבה הגדולים של זמננו – רומיאו ויוליה, חנה רובינא ואלכסנדר פן, אקי וסנדי למילקי, והתפלץ לעצמו. אז החלטתי לעשות ביני לביני משפט צדק קטן לתפלץ, לרדת לחקר האמת ולברר אחת ולתמיד: האם התפלץ היה זה שחי בסרט בדיוני, או שזו אני שלא הבנתי שאפולו בכבודו ובעצמו קם לתחיה אצלי בסלון?
בדיעבד, לעמת את הבחורה ההיא שעבדה איתי במשרד הקודם, שלטענת התפלץ התחילה איתו באגרסיביות, נשמע כמו מעשה מאוד מטופש. איך הידרדרתי לשטות הזו, אתם בטח שואלים, ובצדק. אבל חייבים להבין, הייתי אז ילדה קטנה וטיפשה בת 27 בלבד. אז חיזרתי (ממש כך) אחרי הבחורה ההיא בפייסבוק, התחלתי לעשות לה לייקים לסטטוסים, להגיב לה, לפטפט בצ'ט, לדרוש בשלומה, והכל חלק מתוכנית זדונית: להתקרב אליה מספיק כדי שאוכל בנונשלנט להעלות מן האוב את שמו של התפלץ, ואז - לאחוז באמת לאמיתה באמתחתי (ברקע - צחוק מרושע של הרעים של דיסני).
אבל כמו שקורה עם כל התוכניות הזדוניות, האוויר יצא גם מהבלון של זו. מהר מאוד התגלה שהמחזרת הלוהטת של התפלץ ואני די דומות, ושיש לנו איזה נושא שיחה אחד או שניים, או יותר. אז נפגשנו לכוס קפה, ותאמינו או לא, השאלה אם היא התחילה עם מיסטר "השמש זורחת מישבני" או לא עניינה לנו את הישבן.
למה אני בכלל טורחת לספר על איזה תפלץ הכי סתיו 2008? כי כנראה באמת לכל דבר יש סיבה, ואין לבכות על תפלץ שנשפך. התקרית העגומה עם התפלץ היא גם הסיפור השלם והאמיתי על איך הכרתי את החברה הכי טובה שלי, והשאר יסופר בתולדות תל אביב.
לצד מי היתה האמת, אתם בטח שואלים, ובצדק. אז רק לשם השלמת הסיפור, כשלבסוף אזרתי אומץ ושאלתי אותה עליו, היא שאלה "מי זה?", מה ששלח באופן סופי את התפלץ למקום אליו הוא כנראה צפוי להישלח עוד פעמים רבות בחייו – תהום הנשייה.
- מוקדש למ' אהובתי, היה שווה לעבור מופע פלצות כדי להכיר אותך.
מומלצים
