"למה זה קורה לי? אני לוזר, כלום לא מצליח לי"
גם לגברים שבדרך כלל מצליחים עם נשים יש לפעמים תקופות קשות. בתקופות כאלה לא בא לנו לצאת, לגשת לבנות, להתעמת עם חומר חדש. אנחנו מרגישים סוג של אכזבה מעצמנו ושוקלים בכלל לוותר על כל העניין. איך מתמודדים עם זה?
אבל מידי פעם יש גם תקופות רעות – דכדוך, פסימיות, דיכאון. באופן טבעי בתקופות כאלה לא בא לנו לצאת, לתרגל, לגשת לבנות, להתעמת עם חומר חדש. אנחנו מרגישים אכזבה מעצמנו ומתחום החיזור ושוקלים לוותר בכלל על כל העניין.
אצל חלק מהאנשים התקופה הזאת עוברת עוד יותר קשה, הם מתחילים לאכול סרטים ולחשוב: "למה זה קורה לי? אני לוזר, לא מצליח לי שום דבר", נכנסים לפאניקה, או מנסים לשכנע את עצמם שהם לא אמורים להרגיש ככה. לעומתם, יש את אלה שיותר אקטיביים, מנסים בכוח להעלות את מצב הרוח שלהם ולגשת לבחורות גם כשלא בא להם (ברוב המקרים זה גם לא ממש מצליח).
שמתם לב שרוב הפתרונות הם סוג של מלחמה?
לכל אחד דרך משלו לנסות להתמודד עם התקופה הרעה, אבל האם שמתם לב שרוב הפתרונות הם סוג של מלחמה? רוב האנשים נלחמים במצב הרוח וברגשות שלהם, מנסים לשנות את המצב, ובאותו הזמן משגעים את עצמם עוד יותר. הבעייה רק מחריפה ומצב הרוח מידרדר.
הכלל כאן הוא פשוט, וזה לא רק בעניין הרגשות, אלא בנוגע לכל דבר בחיים: ככל שיותר תנסה להילחם במשהו, הדבר יקבל יותר ויותר אנרגיה ועוצמה, בשביל להחזיר מלחמה.
אז יש לנו תקופה רעה, עכשיו בוא ננסה לרדת לעומק העניין ולהבין למה זה קורה ומה אפשר לעשות. הבעיה של רוב האנשים נובעת מכך שהם לא מבינים את המנגנון הרגשי שלהם. למה בכלל אנחנו מרגישים רגשות רעים? למה אנחנו צריכים להרגיש את כל החרא הזה?
הסיבה פשוטה : איזון רגשי.
כדי שנוכל באמת להעריך דבר כלשהו בחיים, עלינו להשוות אותו לדברים אחרים וכך לקבוע את ערכו. כל דבר בחיים בנוי על ניגודים. דבר יכול להיחשב "טוב" רק ביחס למשהו אחר שנחשב "פחות טוב", ולהפך. אם אין לנו מדד להשוואה, אין לנו אפשרות להעריך שום דבר. אותו הדבר קורה עם רגשות.
כדי ליהנות מרגש כלשהו, אוטומטית משווים אותו לרגשות אחרים שהרגשנו בעבר. כלומר, אי אפשר להרגיש שמחה אם לא מרגישים עצב מידי פעם. אי אפשר להרגיש אהבה וחיבור, אם לא מרגישים בדידות מידי פעם. אתה לא תשים לב בכלל שאתה מרגיש שמחה, אם תרגיש את זה כל הזמן.
גם בפן הרומנטי יש תקופות של שפל ותקופות של הצלחה מסחררת. האם היית מעריך את ההצלחות שלך אם לא היו לך תקופות ללא הצלחה? האם היית בכלל שם לב להצלחות אם היית כל הזמן מצליח? מובן שלא, היית מקבל את זה כמובן מאליו ולא מרגיש שום דבר מיוחד. בדיוק כמו שאנשים מתחילים להעריך דברים כמו בית, מיטה ומקלחת, רק אחרי שיוצא להם להעביר כמה ימים בשטח (למשל בצבא), בלי לראות מיטה, מקלחת או אוכל נורמלי. אנחנו מפסיקים לקבל דברים כמובנים מאליהם רק ברגע שאנחנו מרגישים את המחסור שלהם. אותו הדבר בנוגע להצלחות: אתה מתחיל להעריך אותן רק כשאתה מרגיש את חוסר ההצלחה.
אז מה עושים?
התשובה היא – כלום. אין לך מה לעשות. אתה לא שולט במנגנוני האיזון הרגשי שלך. עד כמה שזה נשמע כואב או לא נעים, הרגשות האלה הם חלק ממך, הם שולטים בך. אתה לא מזמין אותם או מבקש מהם לבוא, הם באים מאליהם. חשוב לזכור שזה טבעי לגמרי.
נסה להיזכר כמה פעמים ניסית לשנות או להכריח את עצמך להרגיש אחרת וכמה פעמים באמת הצלחת. הסיבה שברוב הפעמים, אם לא כולן, לא הצלחת לשנות את ההרגשה שלך היא שהרגשות שלך אינם בשליטתך. זה כמו עייפות: אם אתה עייף, אתה לא יכול להכריח, לשכנע או לגרום לעצמך להיות רענן. אתה צריך לתת לגוף שלך זמן מנוחה כדי למלא מצברים, ואז ההרגשה תשתנה בעצמה.
אל תנסה למנוע את המנוחה מהגוף שלך
תקופות הדאון אלו בדיוק אותן התקופות שהגוף והמוח שלך רוצים קצת מנוחה, רוצים להירגע ולהפנים את כל החוויות. אל תנסה למנוע את המנוחה מהגוף שלך. זה בדיוק אותן התקופות בהן אתה חושב הרבה, מפנים דברים וצובר כוח ואנרגיה לעלייה חדשה.אגב, רוב הסבל מגיע לא מהרגשות הרעים, אלא מזה שאנחנו חושבים שהרגש הספציפי הזה לא צריך להתקיים, או שצריך להיות אחרת. כלומר, הסבל מגיע כשאנחנו מנסים לשלוט ברגש.
אני משתמש בטריק הבא במצבים כאלו: כל רגש שעולה לי ואני לא אוהב אותו (לא רוצה בקיומו) אני שואל את עצמי את השאלה הבאה: “האם אני יצרתי את הרגש? האם ביקשתי ממנו להופיע?"
מובן התשובה שאני מקבל היא "לא" (מי יבחר להרגיש חרא?), ואז אני מבין שאם אני לא יצרתי את הרגש, לא ביקשתי ממנו לבוא, אני גם לא יכול להעלים אותו.
ברגע שתקבל את הרגש ולא תילחם בו, לא תשפוט אותו לרעה או תנסה להעלים אותו, אלא פשוט תזרום איתו ותחווה אותו - הרגש יחלוף מעצמו מהר מאוד.
ועוד משהו: ירידה היא תמיד סימן שעוד מעט תבוא העלייה!
- רומן ליבין הוא מדריך לניהול מערכות יחסים במרכז לאומנות הפיתוי
