סלבס צריכים להתחיל לחשוש מאאוטינג?
יש מקרים שמצדיקים אאוטינג: נבחר ציבור או מפורסם אחר שבוחר להתבטא בגסות ובחומרה נגד קהילת הלהט"ב, אבל בחייו ה"פרטיים" מקיים יחסי מין עם בן-מינו, ראוי וצריך להיחשף על צביעותו. אבל מה עם המקרים האפורים יותר?
הרוחות גועשות בימים האחרונים בקהילה, הפייסבוק שלי מוצף בכל פינה בדיבורים על נושא אחד ויחיד – אאוטינג, וכל זאת בעקבות התבטאות אחת של מישהו אחד, שהביע את דעתו הפרטית בנושא מסוים.
הסערה היתה כל כך גדולה, שהיא אפילו חדרה את החומות הבצורות של הגטו התקשורתי הוורוד. דורית דוד בטור "אאוטינג - מעשה אלים של הומו כלפי הומו" בחרה להתייחס לנושא מנקודת ראותה, וכינתה את התופעה "אלימה".
אז אני חושב שעדיף שאני אתחיל בלהסביר מה זה בכלל "אאוטינג". אאוטינג, מהמילה האנגלית Out, היא הוצאה מהארון. להוציא מישהו מהארון, משמעותו לגלות סוד שהוא מחביא מהסביבה. בימינו נהוג להשתמש במילה אאוטינג כדי לתאר אדם שסיפר לסביבתו הקרובה שהוא, או היא, הומו, לסבית, בי או טרנס. אבל אפשר גם לצאת מעוד הרבה ארונות – מישהו שמספר שהוא נשא HIV, מישהי שמתוודה על הפלה שעברה, או כל דבר שהחברה תופשת כלא בסדר וכמשהו שדורש הסתרה.
אין ספק, אאוטינג זה דבר אלים, קיצוני ולא טוב. אאוטינג זה מה שמפחיד כמעט כל אחת ואחד מחברי הקהילה בשלב זה או אחר של החיים שלנו. אנחנו מפחדים שמישהו יגלה את הסוד הנורא שלנו והחיים שלנו יתמוטטו באותו רגע: ההורים יעיפו אותנו מהבית, כל החבר'ה שלנו ינטשו אותנו, יפטרו אותנו מהעבודה ואנחנו נבלה את כל החיים לבד.
אני מנסה לחשוב מתי היתה הפעם הראשונה שאני חוויתי אאוטינג. אי שם בתיכון, סיפרתי למישהו אחד על המחשבות שעברו לי בראש ועל הדברים שעשיתי כדי לבדוק אותם. הוא סיפר את זה בתום לב לכמה אנשים אחרים, והשמועה ש"עמית הומו" נולדה. אני בכלל לא קישרתי את עצמי למילה "הומו", אלא דבקתי בעקשנות בספרי ההדרכה למתבגרים של אותה התקופה וידעתי שזה "רק שלב", הרי ידעתי שאני מאוהב בחברה הכי טובה שלי (ועל זה אני אומר היום: פחחחחח). אז השמועה התגלגלה ואמרו שאפילו ראו אותי במקום של הומואים, והתגובה שלי היתה: "נו, ואיך היה לי, נהניתי?".
גם אחר כך, העובדה שאני מעדיף את חברתם של גברים לא נשארה לפעמים אצל האנשים שלהם סיפרתי, אבל בשלב הזה כבר לא היה לי אכפת.
אני רק מנסה לחשוב מה היה קורה לו ההורים שלי היו מגלים שאני הומו, ולא ממני, ואיך הם היו מרגישים. סביר שהם היו נעלבים, סביר שהם היו כועסים על זה שהם צריכים לשמוע פרט כל כך חשוב ממישהו אחר, אבל סביר להניח ששום נזק לא היה קורה לי.
אבל מכיוון שמה שמעניין את דעת הקהל היום הם סלבריטאים, ונראה שהעובדה שנער זה או אחר הוצא מהארון על ידי מישהו אחר פחות יטריד את מנוחת הציבור, ראוי להתייחס לעניין האאוטינג הציבורי.
בישראל, כנראה, כל שונאינו הם סטרייטים עד שתוכח אשמתם
היציאה שלי:
יצאתי מהארון בתוך אוטובוס ירושלמי עמוס
עמית לב
לא קל לספר להורים שאתה הומו. למרות שלי היה ברור שאצלי הכל בסדר, לא שקעתי באשליות שזה מה שהורים רוצים לשמוע, שהבן שלהם "מתרומם". אבל לכבוד יום ההולדת ה-24 שלי פירגנתי לעצמי את החופש שלי. החלטתי לשבור את המנעול האחרון של הארון, רק שזה לא הלך בדיוק לפי התוכנית
ובכן, יסכימו איתי כל הקוראים שיש מקרים שמצדיקים אאוטינג – נבחר ציבור או אדם מפורסם אחר שבוחר להתבטא בגסות ובחומרה נגד קהילת הלהט"ב, אבל בחייו ה"פרטיים" מקיים יחסי מין עם בן-מינו, או אפילו, רחמנא ליצלן, חי במגדר שונה מזה שבו הוא נולד, ראוי וצריך להיחשף על צביעותו. לשמחתי, האמריקנים והבריטים עושים את זה חדשות לבקרים, ובישראל, כנראה, כל שונאינו הם סטרייטים עד שתוכח אשמתם.
אבל מה עם המקרים האפורים יותר? האם כל זמרת וכל שחקן צריכים לחשוש מחרב האאוטינג הנוראית? נראה שלא.
לרובם אין ממה לחשוש. כשמישהו מגיע למעמד של סלבריטי מדרגה א' או ב', סביר שגם אם תתגלה החיבה היתרה שלו למקלחות זהב, הוא לא יסבול מזה. מכירות התקליטים שלו לא יצנחו, ואנשים ימשיכו להגיע להצגות שבהן היא משחקת. להפך, נראה שעל כל אידיוט שחושב שנטייה מינית זאת סיבה מספיק טובה לשנות דעתך על אמן כלשהו, יהיו שניים אחרים שיעריכו את אותו אמן על האמת שהוא מציג בפני הקהל שלו.
אני אשאל אתכם, קוראים משכילים שלי, שאלה נוספת: האם כשאפילו אמא שלי יודעת שזאת וזאת לסבית וזה וזה הומו, זה עדיין נחשב אאוטינג להגיד את זה בטלוויזיה? ומה קורה כשמישהו מבלה את כל חייו מחוץ לארון, מקיים מערכות יחסים זוגיות וחד-מיניות למהדרין בגלוי ובאור יום, מסתובב עם בן זוגו באירועים וחולק את הזוגיות עם כל המכרים שלהם, אבל מגמגם כשהוא נשאל על זה מפורשות – האם זה עדיין אאוטינג?
אל תבינו אותי לא נכון, אנשים שבוחרים להישאר בארון, זוהי זכותם. גם אני הייתי שם, מפוחד מהמחשבה שהמשפחה שלי תדע (למה? אין לי מושג, זה פחד לא רציונלי). אבל בזמן שהייתי בארון, לא הסתובבתי עם בן זוג. למעשה, תקופה ארוכה פחדתי פחד מוות מהמחשבה על בילוי במקום "גאה". הייתי בארון, ואף אחד לא ראה אותי דרך העץ הכבד.
אבל אני שואל אתכם שוב (היום אתם במבחן, שמים לב?) – האם זאת לא צביעות איומה לבוא ולהצהיר שאתה סטרייט, כשלמעשה אתה מחוץ לארון וכולם יודעים ושמחים על זה? האם זה לא פוגע בי, כהומו, שאתה משדר שהחיים שלך מוצלחים, אתה במעמד חברתי גבוה, ובכל זאת, ברור לך שאם תצא מהארון אתה תפגע בעצמך?
נראה שאין תשובה לזה, ונראה שגם אם אני אדגול באאוטינג הכי אלים בעולם, אני לא מספיק מפורסם בשביל לעשות את זה. מה שכן, אני מאחל לכל אותם אמנים ואמניות גדולים, חברי וחברות כנסת, פוליטיקאים ופוליטיקאיות, אישי ונשות ציבור מובילים ומובילות, שיוכלו לחיות את חייהם בגלוי, בלי לחשוש מאפליה, שנאה או נידוי. תאמינו לי, זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי.
• כל הדוגמאות בטור זה הן כלליות ואינן פונות לאדם זה או אחר. כל קישור ישיר בין איש ציבור לנאמר פה הוא באחריות הקורא/ת בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
