שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא לתורה שפורצת משנאה
    לשנאת הגויים של הרב דב ליאור יש השפעה הרסנית, וסופה שהיא הופכת לפסקי הלכה המתירים את דמו של מי שאינו יהודי. אין לתת לגיטימציה לפסיקה הקנאית, ועל מנהיגי הציונות הדתית היה להדיר רגליהם מכנס המתנגדים לחקירות "תורת המלך"

    "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב".הנה ציינו שלושים להסתלקותו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ובהיעדרו מוטל עלינו, תלמידיו, למחות נגד רשלנותה של ההנהגה הדתית-לאומית. הלוואי ולא הייתי צריך לכתוב את השורות הבאות, אבל לאחר התכנסות הרבנים אמש (יום ד') איני יכול לידום.

     

    עם כותב הספר "תורת המלך" אין לי דין ודברים. אני משער שאנו מחזיקים ארון ספרים דומה, אך משקפי הראייה
    שלנו את המציאות מייצרות תורה שונה מן הקצה אל הקצה.

     

    על הרב ליאור אין לי השגות. דרך הנהגתו אינה מפתיעה אותי. הפעם האחרונה ששמעתי דברי תורה מהרב דב ליאור הייתה לפני כ-30 שנה. בזמן הפסקת האש הראשונה במלחמת לבנון (82'). הוא הגיע לבקר אותנו - פלוגת צוערים של בה"ד 1, בפיקודו של אפי איתם - ונשא בפנינו דברי חיזוק ועידוד. ממש כמו "כהן משוח מלחמה", העומד לפני המחנה ומעודד אותם ביציאתם לקרב.

     

    לא אוכל לזכור את כל הדברים שלו, שנאמרו בלהט רב, אך את השנאה שבה הוא דיבר על ה"גויים", לא אוכל לשכוח. באותם רגעים ידעתי שתורה שפורצת משנאה לא תיכנס לחדרי לבי. אני משער שפסיכולוגים יפרשו את השנאה הזו בכך שהרב ליאור חווה על בשרו, כילד בן ארבע, את אימי השואה, את הגירוש ואת השמחה לאיד של שכניו הגויים.

     

    שנאה מחלחלת

    לשמחתי, היה לי רב אחר - הרב יהודה עמיטל זצ"ל. גם הוא יהודי שחווה את אימי השואה, אבל הוא ביקש מאיתנו לנסות ולגלות את האור שבאדם, וגוי בכלל אדם.

     

    גם בביתי השואה אינה חיצונית. ינקנו את חווית השואה מרגע לידתנו, צמחנו עם זהות ברורה של "דור שני" אך לא נתקלנו, אני ואחי, בביטויי שנאה שכאלה. דודי ומורי, הרב ישראל מאיר לאו, מראה לעולם כולו את פניה המאירים של תורת ישראל, ומגלה בכל רגע של חייו את מלוא המשמעות של המשנה "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו".

     

    לו היה הרב ליאור מנהיג את ישיבתו בקרית ארבע היא חברון, לא הייתי מגיב כלל. אך כמו באפקט הדומינו, אנו עדים להשפעתו ההרסנית על כל מערכת החינוך הדתית-לאומית. השנאה שלו לגויים מתפרטת לפסקי הלכה ומתירה את דמו של מי שאינו יהודי.

     

    רק לפני חודשים ספורים פרצה מחאה נגד הרב שלמה אבינר, על שהעז להתיר לזוג לקבל תרומת זרע של גוי לצורך הגדלת המשפחה. את המאבק הוביל איש חברון, עידו אלבה, שלקח לעצמו את התפקיד למרר את חייו של הרב אבינר. לצידו של אלבה עומדים (כמו בספר תורת המלך) הרב יעקב יוסף (בנו של הרב עובדיה) והרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע. הקשבה לשפת המאבק מגלה את מה שבדרך כלל אנו יודעים בתחושת הלב, אלא שהפעם מקבלים ההרגשות אישוש וחיזוק. השנאה לגוי מחלחלת לעומקה של הלכה ומונעת מזוג ערירים להפוך למשפחה.

     

    ישיבה היא לא אקדמיה

    הרב יואל בן נון פרסם כאן דברי מוסר ותוכחה על הפסיקה הקנאית, ואני מבקש להוסיף לדבריו עוד ממד אחד - והוא היחס בין החופש האקדמי והחופש התורני.

     

    אנו עדים למפגן תמיכה של מנהיגים מלב הציונות הדתית, כמו הרב אריאל והרב דרוקמן, הטוענים שדין מחקר תורני אינו שונה מדין הוראה אנטי-ציונית באקדמיה. יסלחו לי כבוד הרבנים אך הם שומטים בדבריהם את כל התשתית שעליה הם שוקדים שנות דור. שנים רבות טיפחו אצלנו את התודעה שישיבה איננה אוניברסיטה. באקדמיה אין שום יומרה חינוכית. אפשר להתווכח על גבולות הלגיטמציה של האקדמיה להשתלח במדינת ישראל מתוך "חופש הדעות" המתבקש שם (וראו את המאבק של המכון לאסטרטגיה ציונית), אך אי אפשר להתווכח על זה שמטרת האוניברסיטה היא להעשיר דעות שונות בקרב הלומדים, גם בדעות מופרכות. מאז ומעולם טענה האקדמיה שמרצה למתמטיקה אינו משולש (וממילא גם מרצה לאתיקה אינו בהכרח מוסרי).

     

    לטענת ראשי הישיבות, עולמה של התורה אינו אקדמיה! הישיבה מבקשת לעצב דעות של לומדים כדי שהתורה תתבטא בעולם המעשים: "לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא" (להעמיד את השמועות לפי ההלכה). ספר הלכתי שיוצא עם הסכמות, לעולם ימצא אוזן קשבת בעולם המעשים. רבנים המשווים את ישיבתם ואת

    תורתם לאקדמיה מבקשים להפסיק את חוט הקשר בין עולם הלימוד ועולם המעשה. זוהי התנתקות חד צדדית מההנהגה הציבורית.

     

    אם הרב אריאל והרב דרוקמן מעדיפים להנהיג את האקדמיה הדתית - יואילו נא לומר זאת. אך הם מיוצבים בקידמת הבמה הציבורית של ההנהגה הדתית הלאומית. אי אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו. תנועת בני עקיבא גדלה על ברכי הנהגתו של הרב דרוקמן במשך עשרות שנים. הוא ה"קומונר" הבכיר של כל הרבנים, אנשי הציבור והמחנכים. ארגון צהר הכתיר את הרב יעקב אריאל כנשיא הארגון. שני הארגונים מסמלים יותר מכל את דגל המעורבות בחברה הישראלית.

     

    הרב ליאור, גדול בתורה ככל שיהיה, אינו שייך להנהגה הזו. אנו זקוקים למנהיגות אחראית שמודעת לכוחם של מילים ומסוגלת להשתחרר מסולידריות מגזרית לטובת אחריות כלל ישראלית. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים