שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התורה ממסדת את האונס
    דיני "אשת יפת תואר", הקובעים סייגים לבעילת שבויה במלחמה הם למעשה מיסוד האינוס בשעת קרב. על אוהבי התורה להכיר בעוולות מוסריות - ולא להחריש מולן

    אל תלכי ילדה לבד ברחוב

    פרשת "כי תצא" פותחת בחוק קשה, העוסק במצבן של נשים בשעת קרב. החוק מכונה: "אשת יפת תואר" (דברים כא, י-יד): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ".

     

    מלחמה היא חוויה איומה לנשים ולגברים כאחד. גברים פוצעים ונפצעים, הורגים ונהרגים. נשים מתאלמנות, מטפלות ביתומים ובפצועים ונאנסות. הפרשה שלנו עוסקת במיסוד האונס בזמן מלחמה.

     

    אפולוגטיקה?

    רבים וטובים, כולל מספר קביעות חז"ליות, מתאמצים להסביר את גדולתו של חוק "אשת יפת תואר" בגורסם שהחוק, כפי שהוא מנוסח בתורה, תובע איפוק ומתמודד עם היצר הרע של החיילים במלחמה, העשויים לאנוס נשים ללא אבחנה. לדבריהם, התורה, בחמלתה על השבויה, יוצרת מערך השהיות ופעולות לא-אסתטיות (כמו גילוח השיער), שנועדו למזער את הפגיעה בשבויות. יכול להיות שזה בסך הכל נסיון אפולוגטי מקומם, ויכול להיות שמדובר בהסבר הגיוני לחוק. כך או כך, בין אם החוק מרחיב או מצמצם את מספר הנאנסות, לפנינו עיגון חוקי של האונס.

     

    איך אני יודעת שזה אונס?

    כי זה אונס. ואת העובדה שגם המחוקק המקראי הבין שמדובר באונס ניתן ללמוד מלשון המקרא, ומי שהדגיש זאת היו חז"ל. במדרש תנאים לספר דברים משווים החכמים בין סיפור אונס דינה לחוק אשת יפת תואר. למי שלא זוכר – דינה בת יעקב יוצאת מהבית "לראות בבנות הארץ" והיא נתקלת בשכם בן חמור (בראשית לד, א-ב): " וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" השורש ע.נ.ה כתיאור לקיום יחסי מין נמצא בסיפור דינה ובחוק שלנו.

     

    ואם לא די לנו בכך, בפרשה שלנו עצמה נמצא חוק מיוחד העוסק בדינו של אנס, וזו לשונו (דברים כב כח-כט): "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו". "תחת אשר עינתה" כתוב בדין יפת תואר. "תחת אשר ענה" כתוב ביחס לגבר שתופס אשה ומקיים איתה יחסי מין. מישהו צריך יותר מזה? זה אונס וגם התורה מעידה על כך.

     

    אחותי החרישי?

    למי שעדיין לא השתכנע מההשוואה, וגם למי שכן... אביא עוד סיפור מפורסם של אונס וגם בו נמצאת מילת המפתח "ענה" המבקשת ללמדנו כי אונס הוא אונס (שמואל ב, יג א-כ): "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד... וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל תָּמָר הַבַּיְתָה לֵאמֹר לְכִי נָא בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ וַעֲשִׂי לוֹ הַבִּרְיָה: וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק ותלוש וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת:...

     

    "וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו... וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי: וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ: וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ: וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי... וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ".

     

    "אל תענני" מתחננת תמר על נפשה, אבל אמנון חזק יותר: "ויחזק ממנה ויענה וישכב אותה". אבשלום, אחיה של תמר שומע על האונס ומורה לה: "החרישי, אחיך הוא, אל תשיתי לבך לדבר הזה".

     

    לא מחרישה

    הרבה פעמים אני מרגישה שזה גם מה שמבקשים מאתנו, כשאנו לומדות ומלמדות תורה. אחותנו היא התורה והיא אהבתנו הגדולה, בשם האהבה והמשפחתיות, מצפים מאתנו לא לשים לב לעוולות מוסריות ולהחריש. זו הזדמנות טובה לומר שדווקא בשם האהבה והקרבה הגדולה לא נחריש.

     

    אני לא מחרישה,

    כיוון שאני יודעת שהתורה לא זקוקה להגנה שלי.

    כיוון שאני יודעת ששתיקות והשתקות לא מובילות לצמיחה.

    כיוון שהשתיקה לא תמיד יפה לגוף.

     

    מחשבה בוערת על שתיקה ואחריות

    חייבים להשאיר את ילדי מהגרי העבודה בארץ. אם יש לנו חלום ששמו "אור לגויים" כדאי שנדע לעזור למעטים שבהם ברגעים שבהם הם באמת זקוקים לנו. לתנועה למען מהגרי העבודה בישראל ולמען פליטי החרב והרעב בעולם כולו, אמורים היו לקרא "תנועת אור לגויים", ורבנים מכל הזרמים היו אמורים לעמוד בראשה, ולצידם חסידי אומות העולם. רבני כל הזרמים, אל תחרישו, זה חלום שיכול להתגשם.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    בית המדרש התקדם השבוע בלימוד ספר שופטים ועסק ביעל אשת חבר הקיני (ראו דיונים 129 ועוד). אני רציתי

    להצטרף ללימוד אבל היה לי עומס גדול ואני מקווה להצטרף אליכם בשבוע הבא.

     

    בכל מקרה, מקריאת הדברים נמצא שיש דמיון בין הנושא של טור זה, אונס, לדיוני בית המדרש שעסקו בבעילות הרבות שבעל סיסרא את יעל (על פי מדרשי חז"ל). יעל, בניגוד לאשת יפת תואר, הייתה הכובשת ולא הנכבשת. אשה שהשתמשה במיניותה על מנת להכניע ולא על מנת להיכנע. ונזכור גם שיעל הייתה גויה שהצילה את חבריה היהודים. באיזה אור זה מעמיד אותנו? אור לגויים כבר אמרנו?

     

    שבת שלום.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים