שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מותר להוריד ברשת ספר גנוב של הרב קוק?

    שאלה:

     

    האם מותר להוריד מהאינטרנט ספר גנוב של הרב קוק?

     

    הערה: לאחרונה מופץ באינטרנט ספר של הרב קוק שיש ספקות אם פרסומו התגלגל בדרכים כשרות. האם מותר להוריד ספר זה ולקרוא בו? יש הטוענים שהוא מסוכן מבחינה רוחנית?

      

    תשובה:

     

    במקרה המיוחד הזה - מותר. באופן כללי, בהורדת ספר מהאינטרנט בלא רשות המו"ל יש כמה בעיות. יש בעיה חוקית מצד הפגיעה בזכויות היוצרים. יש בעיה של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" כעיקרון מוסרי מחייב בין אחים, ואולי יש בעיה של "מצוה הבאה בעבירה" כאשר אדם לומד תורה על בסיס מפוקפק מבחינה מוסרית.

     

    למרות האמור לעיל, במקרה המיוחד של "לנבוכי הדור" ניתן להקל ולהוריד וללמוד בספר. אעמוד בקצרה על הנימוקים המחריגים מקרה זה ממקרים אחרים.

     

    "מותר לגנוב דברי תורה"

    אסור לגנוב, אך כאשר אדם "גונב" דברי תורה, אין ה"נגנב" חסר דבר. ההלכה רואה באופן עקרוני את התורה כשייכת לרשות הרבים של הידע, ומבקשת שהוראתה תהא בחינם (נדרים לז., רמב"ם הל' ת"ת א ז). בהדגשה יתירה הדברים אמורים לגבי תורה שבעל פה. בהיותה יצירה הנראית אנושית, היינו עשויים לחשוב שליוצריה תהא זכות קניינית על יצירתם. במקורות לעיל, באה ההלכה ואסרה קבלת שכר על הוראת תורה שבעל פה. משמעות הדברים היא שה"רישיון" לעסוק בתורה וליצור בה יצירות נמסר לאדם, אך לא הבעלות על יצירתו. הקב"ה, כשותף פעיל ביצירת תורה שבעל פה, וכמקור הסמכות של תוקפה, דורש להעמידה בחינם לרשות הציבור.

     

    תפיסה זו באה גם לידי ביטוי במעשה המפורסם על הלל הזקן, שלא היה בידו לשלם את דמי הכניסה לבית המדרש, והוא התגנב וצותת בסתר מהארובה (יומא לה: ). כך גם נפסק להלכה, בשולחן ערוך חושן משפט רצב (בסעיף כ, בעיקר בדברי הש"ך ס"ק לה ובאור הגר"א סע' מו) - שכאשר מדובר בביטול תורה, מותר לאדם להעתיק בלא רשות ספר של דברי תורה, אם אין באפשרותו להשיג את הספר בדרך אחרת.

     

    הכרעה הלכתית זו קובעת את האיזון בין זכותו של היחיד לבין טובת הציבור. במקרים של הפצת דברי תורה, טובת הציבור גוברת על זכותו של היחיד להגביל או למנוע הפצת תורה. לפי המסקנה שם, ייתכן מצב בו יינתן סעד משפטי ובית דין יטיל צו גילוי על המסרב לשתף דברי תורה.

     

    בעקבות תפיסה זו, התירו רבנים לפרסם דברי תורה גם במקרים של התנגדות נחרצת של כותביהם, ואפילו במקרים בהם לא היה מדובר ב"תורה שבעל פה" במובנה הרגיל, אלא בדברי מחשבה או קבלה. אחד התקדימים המפורסמים הוא המקרה של תורות האר"י, כפי שנרשמו בידי תלמידו ר' חיים ויטאל. רח"ו ציווה לגנוז את הכתבים ולקוברם עימו, אך חכמי דורו אשרו את הוצאתם של הכתבים מקברו, העתקם והפצתם. לאחר מכן גם פורסמו הכתבים והודפסו. ( החיד"א בספר "שם הגדולים" בפרק על רח"ו).

     

    פקיעת זכויות היוצרים

    לאחר שעברו 75 שנים מפטירתו של הרב קוק, פקעה "זכות היוצרים" על כתביו. עדיין יש אפשרות למו"ל להשיג "זכות יוצרים" על ההדרה מסוימת, סידור ופרשנות וכד'. בספר המופץ באינטרנט, ישנה ההדרה של הטקסט שעשויה לזכות את יוצרה בזכות על מהדורתו. יש מקום לטעון שגם אם מבחינה הלכתית מותר לגנוב את תוכן הדברים, המהדורה המופצת כפופה לזכויות יוצרים. טיעון זה היה תקף אילו מישהו היה מפיץ את הספר או מוכר אותו. בפועל, מדינת ישראל אינה אוכפת את זכויות היוצרים על אנשים פרטיים או תלמידים, במקרים בהם אדם מוריד ספר או מעתיקו לשימושו הפרטי. העובדה שאין אכיפה כלל במקרים אלו הופכת את האות בספר החוקים למתה, ועל כן אינה מחייבת מבחינה הלכתית.

     

    ראוי להוקיר טובה למי שעמל והשקיע בהקלדה, עריכה וסידור הדברים, וככל הנראה גם נמנע מלצנזר אותם. לכן מן הראוי שכל מי שהוריד והשתמש במהדורת האינטרנט ירכוש עותק של הספר כאשר יצא לאור, ובכך יעשה צדק עם המהדיר שהשקיע בו עבודה רבה ומרשימה.

      

    "זכותו של אדם שלא יפרסמו את דבריו אחרי מותו" 

    כאמור לעיל, זכות זו אין לה עמידה הלכתית מול טובת הציבור. מי שמעוניין להבטיח שכתביו לא יתפרסמו, ישמיד את כתביו מבעוד מועד, כפי שנהגו כמה מחכמי ישראל שחפצו בהסתרת חלק מכתביהם. רבי נחמן מברסלב החליט לשרוף חלק מכתביו, וזו הדרך היחידה להבטיח את מניעת פרסומם.

      

    טובת הציבור

    נותר לעסוק בשאלה אחרונה, והיא לב העניין. האם טובת הציבור שדברים מעין אלו יתפרסמו, או שמא טובת הציבור שהם יצונזרו, ויעברו עריכה שתסיר מהם סכנות של מכשלות חינוכיים ורוחניים. נקדים רקע קצר: במשך שנות דור השקיע בנו של הרב קוק מאמץ רב בהגשה ערוכה ומצונזרת של הגותו של אביו באופן שתתקבל בצורה נאותה מבחינה חינוכית בקהלים השונים של הדור הקודם, וגם הייתה תקוה למנוע מצב בו גורמים קנאים בעולם החרדי יחרימו וידחו את הכתבים מקהל ישראל.

     

    מאמצים אלו הוכתרו בהצלחה חלקית בלבד. הרב קוק אכן נתפש בחוגים חרדים נרחבים כדמות לגיטימית, הוא זה שערך את חופתו של מנהיג הציבור הליטאי, הרב אלישיב. עם זאת, בדרך כלל כתביו וספריו אינם נלמדים בישיבות החרדיות, משום שהם עלולים להשפיע על התלמידים להיות ציוניים, להתגייס לצבא ולהשתלב בחברה הישראלית, תהליכים שעשויים לסכן את קיומה של החברה החרדית. החשש מחרמות בחברה החרדית גם הוא פחת. החברה כיום מפולגת, והעולם הדתי ההלכתי ברובו הגדול אינו מתרגש עוד מחרמות ונידויים המתחדשים בפלגים השונים חדשות לבקרים. מידת העניין שהציבור הדתי מגלה בשאלה מה קנאי פלוני או אלמוני יאמר על ספר של הרב קוק הינה נמוכה מאד, מרבית האנשים יעסקו בדברים לגופם וימדדו אותם בהתאם להתאמתם למסורת ישראל ולא לפי מודעות קיר במאה שערים.

      

    סכנה רוחנית 

    חשיפה למשנה רוחנית נועזת ולא מצונזרת, מהווה מעצם טבעה סכנה רוחנית. מפגש ישיר עם טקסטים, בלא אינדוקטרינציה מוקדמת של התלמיד, עשויה לעורר בתלמיד מחשבות וכיוונים שונים ממה שרבותיו היו רוצים. בבחינה סטטיסטית של חשיפה כזו, ניתן להניח כמעט בוודאות שיהיו אנשים שיפרשו את הדברים בפרשנות מעוותת, יפסידו מבחינה רוחנית, ואולי יקלקלו אחרים.

     

    סכנה רוחנית אחרת מאיימת על תלמידים לשיטות חינוך בהן תלמיד נחשף לתכנים רוחניים רק בתיווך צמוד של רבותיו, המגלים לו חלקים מסוימים מהמשנה הרוחנית המתאימים לו בשלב מסוים, ומגינים עליו ממפגש עם תכנים הסותרים את משנתם החינוכית. לתלמיד כזה אין כלים לעכל את מלוא המורכבות של משנת הרב קוק, ואם יתקל בשאלות בספר לא יוכל לשאול את רבותיו על כך. אם ייחשף לטקסטים מסוג זה הוא עלול לאבד את האמון ברבותיו ובבית המדרש בכלל.

     

    המצב המתואר לעיל גורם לכך שיש גורמים רבים המוטרדים מפרסום ספר לא מצונזר של הרב קוק. רבנים שלמדו את משנתו באופן מסוים, והספר החדש מדגיש דברים אחרים, תלמידים שלמדו בצורה מסוימת והספר החדש עלול לבלבל אותם, אנשים שלא יבינו את הדברים ויפרשו אותם בצורה מזיקה, וקנאים שישמחו למצוא סיבה להחרים ולהשמיץ מה שלא מוצא חן בעיניהם.

     

    שאלת הגישה הישירה לכתבים דתיים מול שאלת הגישה בתיווך נציגים קלריקליים בלבד היא שאלה עתיקה בהיסטוריה של הדתות. בדתות אחרות הדבר הביא לפיצול הכנסיות, ובישראל אנחנו מוצאים עליה דיונים בחז"ל וגם לאחר מכן. הויכוח בתוך הציבור היהודי הדתי בעניין זה ממשיך עד ימינו. אם הרב שלך חושב שזה לא יהיה לטובתך ללמוד בספר זה, ובד"כ המלצותיו מועילות לך, מוטב לך לקבל גם את המלצתו בענין זה. אם אין לו עמדה בעניין, ראוי להביא כאן את דברי הרב קוק עצמו מתוך הספר (פרק ד):

     

    "ישנם דברים שהיה ראוי שלא לדרוש בהם, מפני שהם מכבשונו של עולם. וכשקטני הדעת רואים אותם הדברים בספרים, ואינם יורדים לעומקם, מתקלקלים הם במדותיהם ואמונתם. אמנם, כיון שבדורנו פרקו סופרים רבים עול המוסר, והרבו לדבר עתק בדברים העומדים ברומו של עולם, הרי אנו חייבים לבאר לאמתה של תורה אותן הסיבות העקריות שמביאות לקלי הדעת לפרוץ גדרות עולם ולהראות מקום טעותם. אף על פי שההכרח יאלצנו לבאר דברים שהיה ראוי להעלימם ולהניחם רק לחכמים המבינים מדעתם"

     

    התורה לא אמורה להעיק על החיים.

    לעיתים, כתוצאה מתקלות באופן ההצגה או הביצוע של התורה והדת, מתעוררים רגשי דחיה והתרחקות מהתורה והדת. הרב קוק חשב שניתן לתקן את

    הדבר, וזו הייתה המטרה העיקרית של ספרו. וכך כתב שם בתחילת פרק י:

     

    "חיוב ההסברה מוטל על גדולי ישראל בימינו להסביר את עיקרי האמונה, ולהוכיח עד כמה גדולה היא הטובה לכלל עמינו כשנשוב כולנו לשמור את דרך התורה והמצוה. גם להראות גלוי שאין ביסודי התורה המושכלים התלויים בדעות, שום דבר שישים מעצור להרחבת הדעת והתפתחות החכמה בעמנו, ואיך שקיום התורה אינו מעיק בשום אופן על החיים, כי אם עוד מנעים את החיים ומעדנם...". אנחנו מקווים שבעזרת הקשבה נאמנה לדבריו, ולדברי חכמי ישראל האחרים, נמצא דרך למלא את המשימה. (משיב: הרב דרור ברמה)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים