נערה בהפרעה
מי שלא קרא את "נערה עם קעקוע דרקון" לא יבין מה לעזאזל קורה בעיבוד הקולנועי. מי שכן קרא, לא יבין כיצד הצליחו ליצור עיבוד סתמי כל כך לאותו ספר מתח מופתי
הנה הפרדוקס: מי שלא קרא את "נערה עם קעקוע דרקון" ימצא עצמו מתקשה לעקוב אחר העיבוד לרב המכר תוצרת שבדיה ולהשלים בעצמו את חורי העלילה הפעורים; ואילו בעבור אלה שקראו, מדובר ביצירה טריוויאלית לחלוטין שאינה מוסיפה דבר וחצי דבר למקור הספרותי.
זהו פרדוקס מוכר. אך העיבוד שהביא למסך הבמאי השבדי נילס ארדן אופלב נדמה יותר כמו תקציר של סדרת טלוויזיה. יתר על כן, הזוועה האותנטית שעולה בהדרגה מבין דפי המקור הספרותי (ועליו בהמשך) מתורגמת פה לשפה קולנועית דלה למדי - עריכה נטולת קצב הולם, דמויות חיוורות וכן צילום ועיצוב נטולי השראה. לא כך דמיין לעצמו הקורא את "נערה עם קעקוע דרקון".
הנערה שבכותרת היא ליסבת סלאנדר (בגילומה של נוּמי ראפאס המרשימה), האקרית מנוסה וגולשת-רשת מיומנת, שגבה מעוטר בקעקוע הנ"ל ונפשה מצולקת על ידי עבר טראומטי. השילוב שבין קשיחות, מרדנות והעדר רגישות (הספר רומז שהיא לוקה בתסמונת אספרגר) לבין קריאת המצוקה הנואשת שהיא משדרת, כמו גם האופן שבו היא הופכת מקורבן לנוקם - מעצבים את סלאנדר כאחת הדמויות הנשיות המובילות והמרתקות בספרות המתח העולמית כיום. מעין גלגול פאנקי-גותי עדכני של בילבי בת גרב.
גיבורו האחר של הסרט הוא מיקאל בלומקוויסט (מיכאל ניקוויסט), עיתונאי חוקר במגזין כלכלי, שמולו תלוי ועומד עונש מאסר על פרסום דבר דיבה נגד איל תעשיה שבדי. אלא שאז הוא נשכר על ידי בעליו הקשיש של קונצרן שוקע המבקש ממנו לחקור את היעלמותה ורציחתה האפשרית של אחייניתו האהובה, שגופתה מעולם לא נמצאה. פרט קטן נוסף - מדובר בפשע שאולי התרחש לפני כ-40 שנה.
העלילה הפתלתלה מתרחשת ברובה באי מבודד שבו מתגוררים בני משפחתו המורחבת של התעשיין, בהם נאצים לשעבר, שלא בדיוק סובלים זה את זה ואשר אחד מהם הוא (אולי) הרוצח. מה שבא בהמשך משלב באפקטיביות בין כמה מותחנים קלאסיים, ובהם "בלו-אפ" של מיכלאנג'לו אנטוניוני, "שתיקת הכבשים" ואפילו "מרני" ההיצ'קוקי, הלא-מוערך-כהלכה.
מתוך הסרט. השאלות המהותיות לא יטרידו את הצופים
זהו חלקה הראשון של "טרילוגיית מילניום" (ע"ש המגזין שבו כותב הגיבור), שהשלים הסופר והעיתונאי השבדי סטיג לרסון לפני מותו בטרם עת בגיל 50, ב-2004. הספרים הפכו לרבי מכר עולמיים, ובשנה הבאה צפויה לצאת הגרסה ההוליוודית בבימויו של דיוויד פינצ'ר. כמו גיבורו הפיקטיבי, גם לרסון נודע במולדתו כעיתונאי לוחמני ובלתי מתפשר ואקטיביסט פוליטי, שעל הכוונת שלו ניצבו חוגי הימין הקיצוני וניאו-נאצים (כתוצאה, עוררו נסיבות מותו הפתאומי לא מעט סימני שאלה - שהוכחשו).
זה פמיניזם זה?
"נערה", הספר והסרט, מספק תיאור לא נדיב במיוחד של נפש האדם - סטייה, סדיזם ואלימות נוראה כלפי נשים (שמו המקורי של הספר הוא "גברים ששונאים נשים"), וכל זאת במדינה שהתפרסמה בזכות שיעור ההתאבדויות הגבוה שבה. בספר, שכל פרק בו נפתח בסטטיסטיקה מחרידה של ביטויי אלימות כלפי נשים בשבדיה, האישה נתפסת כמושא מובהק של פנטזיה גברית קלאסית - אניגמה שהגבר צריך לחשוף ולפצח אותה, וקורבן חסר אונים של אלימות זכרית איומה.
העובדה הזו היא שהופכת את הספר, והסרט בעקבותיו, לחידה. האם מדובר ביצירה פמיניסטית שמציגה את סלאנדר כמלאך נוקם של נשים מעונות ומנוצלות, או שהתיאורים הגראפיים של אלימות כלפי נשים מעידים דווקא ההיפך? אלא שדמותה של סלאנדר בסרט מעוצבת כקלישאה, זו של בלומקוויסט - שמייצג, כאמור, מין פנטזיה של יוצרו - אינה מפותחת דיה, והקשר בין שתי הדמויות הללו, שמתנהלות בחלקו הראשון של הסרט במקביל, נדמה בעיקר מאולץ. סביר, לפיכך, שהשאלה המוצגת בפתח פיסקה זו לא תנקר במוחו של הצופה ביציאה מהאולם.
אחד מכוכביו המרכזיים של הספר הוא המחשב האישי של הדמות שבכותרת (הספר מרמז שלו היו חוקרי משטרה בקיאים קצת יותר ברזי הפריצה לרשת, מרבית הפשעים היו נפתרים מבלי שיצטרכו לצאת מהמשרד). הבעיה המרכזית היא, שאגב הצפייה בסרט אתה מוצא את עצמך תוהה האם באמת כל מה שצריך כדי לפתור תעלומה סבוכה שכזו הוא האקרית שברירית ולפטופ?
"נערה" מבקש לעסוק בקשר שבין קפיטליזם וסדיזם. החיבור הזה שנמצא בבסיס התעלומה מעניק למקור הספרותי עוצמה שרק שמץ ממנה הגיע אל הבד, ומתבקש
כמעט להשוות בין סרט זה לבין "השינה הגדולה" הקלאסי על פי ספרו של ריימונד צ'נדלר, שגם הוא עסק בחשיפה של סודות אפלים בקרב העילית החברתית (שם, כזכור, מדובר בלוס אנג'לס של שנות ה-30).
אגב כך, הזיקה בין סלאנדר לנערה הנעדרת - שתיהן קורבנות של מערכת קפיטליסטית דקדנטית וחולה - נוכחת כאן אך ברמז; ודמותו של בלומקוויסט - שמזכירה את זו של פיליפ מארלו, הבלש הפרטי גיבור ספרו הנ"ל של צ'נדלר - נותרת פה כצל עמום על הקיר. לרוץ לספר, ללכת לסרט.
לפנייה לכתב/ת 
