שתף קטע נבחר

כפרות

כ-300 סיפורים נשלחו לתחרות "אגדתא 3" של ynet ובני עקיבא. צוות השופטים - יורם קניוק, ג'קי לוי, שהרה בלאו ואבי רט - בחר את חמשת הטובים שבהם, ובקרוב תוכלו אתם להכתיר את המנצחים שיזכו בפרסים כספיים. קבלו את הסיפור השלישי

הרבה תרנגולים היו בימים עברו לאלתר גולדמן. גדלים היו בחצר ביתו שלחכה את החורשה הקטנה שמאחורי בית הכנסת ושם יכלו "לרעות" בחופשיות. היו ביצים לרוב וקרקורים לרוב וילדים סקרנים שצמח להם מין גן חיות קטן באמצע שכונתנו השקטה.

 

ולכולם שמות.

על שמות בני משפחתו שאבדו לו בשואה קרא להם ולהן.

 

 

קנאי לשפה העברית היה, והגם שגדל על היידיש ועל הפולנית ומבטאו היה רחוק ומזרח אירופאי, מיום שעלה לארץ ישראל קיבל על עצמו שלא להוציא מילה אחת בשפת לעז. ובכל זאת אנוס היה לקרוא לתרנגולים ולתרנגולות בשמות יידישאים שריח גלות בלול בהם. כך היתה "פסיה", "שליימע זלמן", "לייבאלע", ואחת חומה מרהיבת נוצות בשם "פעשע".

 

כולם נעלמו עם השנים. ברחו, נגנבו, חלקם חלו ומתו וקצתם נטרפו בידי חתולים רעים ונמיות מזדמנות שהיו מגיחות משדות החרולים של סן סימון, שם קבעו להם את ביתן והיו יוצאות לציד בשכונתנו.

 

רק אחד נשאר.

התרנגול היחיד שנקרא על שם החיים ולא על שם המתים.

אלתר גולדמן שמו.

 

וכדי להבדיל בין אלתר גולדמן הבעלים לאלתר גולדמן העוף, כינו את זה אלתר גולדמן הזקן ואת זה אלתר גולדמן הקטן. הקשר בין שני האלתר גולדמנים היה נפלא ועמוק וקשה ומסוכסך.

 

יום-יום היה יוצא הזקן מביתו, בידו אוחז חבל גס כשל ספנים הכרוך על בטנו של אלתר הקטן ומטייל אתו ברחוב. גם לבית הכנסת היה לוקח אותו וכמה שלא מחו בו המשיך להביאו לתפילות. וכשקראו לו לעלות לתורה עשה עצמו כלא שומע עד שיבדילו בדיוק בין שמו לבין אלתר גולדמן הקטן. ופעם אחת אף עלה אתו לבימה וקרב את מקורו אל הספר וכביכול ציווה עליו לנשק את הקלף הקדוש ולומר את הברכות, למען ידעו כולם שלא רק הוא אלתר גודלמן, ויש כאן שני אלתר גולדמנים וינהגו בשניהם כבוד. 


 

ומנגד, כל היום היו רבים וצעקות נשמעו בביתם כל העת. אלתר גולדמן הקטן תרנגול פראי ובלתי מחונך היה. כאן ניקר, שם חפר בערוגות, כאן הטיל לשלשלת על הספה, שם צווח שלא בעתו.

 

אלתר גולדמן הזקן היה מייסרו. תחילה בדברי מוסר וכיבושין, ואחר כך התחיל לאיים עליו איומים ממש: "המתן, המתן לערב יום הכיפורים. המתן למועד הכפרות ואז נראה עד היכן יגיעו צווחותיך בן סורר ומורה".

 

אלא שעוף מחוצף זה לא שעה לאזהרות, וכמדומה שככל שרבו כן הרקיעה חוצפתו. היו אמנם ממשיכים לישון יחדיו זה בחיקו של זה, חבוקים, זה נוחר ונוסר בחספוס את צינת הלילה וזה מגרגר עמוקות, אך עם שחר מייד החלה הפורענות להתחדש.

 

"כפרות, חכה לכפרות", היה צורח הזקן ורץ בנעלי בית מדובללות אחרי השד משחת, ה"פרא אדם" כפי שכינהו. ואלתר גולדמן הקטן, קל רגלים ואף מעופף בכנפיו, נמלט ללא קושי וכאילו להכעיס מטיל את זוהמתו על השטיח ונעלם בחצר.

 

פעם לא שלט בעצמו הזקן ובתוך צעקותיו נשמעו גם מלמולי יידיש, עד כדי כך יצא מדעתו. "אפצילוחעס אתה עושה לי? חכה חכה מה שיהיה איתך בכפורעס, רק תראה". 


 

ואז הגיעו עשרת ימי תשובה ורבים חיזרו אחרי עופות לכפרות. ואלתר גולדמן הזקן שפע נחת, מניף זרועותיו בשמחה כעין הכנפיים ומחכך ידיו בהנאה על מה שיעולל לאלתר גולדמן הקטן. ואילו זה, האחרון, דיכאון כבשו. משים פניו בין נוצותיו וכמו ממתין לשעתו, כי לאיש לא היה ספק, היטב הבין כל העת את האיומים המפורשים ובכל זאת אופיו הרע הסיתו להכיר את בעליו ולמרוד בו.

 

ובערב יום הכיפורים, הזמין גולדמן הזקן שוחט לחצרו והחזיק בידו את אלתר גולדמן הקטן ובעיניו טירוף, שנאה והנאה משונה, ופיו מקומר ומעוקל כמקור שנקרשה בו איזו התלהבות פראית. התחיל לסובבו מעל לראשו. זאת כפרתי זאת חליפתי זאת תמורתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום. ואם קננה בו מידת הרחמים על התרנגול הרי שנלחם בה, גבר עליו ככובש את יצרו. וככל שגדלה החמלה כך כעס יותר אף על עצמו, ומעצמו לתרנגול וכולו חדור תשוקה לקיים בו את מצוות הכפרות.

 

ואלתר גולדמן הקטן חיוור ורועד, כפוף ומעונה כיראי השם בימי הדין, ולפתע מתוך ריטוטיו והתפתלויותיו ופרכוסי בטנו עמד והטיל ביצה לבנה ומבהיקה.

 

התחיל השוחט לצחוק. "תרנגול זה או תרנגולת? מימיי לא שמעתי שאיש יעשה כפרות בעבור עצמו עם תרנגולת. או שאולי אצלך, במחילה,

גם תרנגולים זכרים מטילים ביצים. אין זאת אלא שאיש קדוש אתה..."

 

"איש אתה או אישה?" שאל השוחט בלעג, משפשף את עיניו הדומעות מצחוק. מחוספס בכפותיו העבות, השרוטות, נוטל כלי טבחו ועוזב בגעיות צחוק את החצר ואת גולדמן ההמום המחזיק בידיו ברעדה את הגולדמנית שלו. ומאותו היום שקט בחצר ובבית. זו חדלה להשתולל וזה חדל לגעור.

 

והיו שראו את אלתר גולדמן הזקן, בלילות, עומד מול המראה בחדרו, ומקשט עצמו כאישה, ולובש מלבושי נשים, ונועל נעלי עקב רעשניות, ומתפרכס, וצועד מעדנות בתוך ביתו, כשאלתר גולדמן הקטנה, קשורה בצווארה הנאה בחוט תפירה ורדרד ודק והולכת בעקבותיו בתוך ביתם הלוך ושוב, עוד ועוד.

 

סיפורי הגמר:

חתונה חסידית/ יפה מצרי

ליל הסדר שלנו/ סיגל אלגרנטי

תחייה/ אביאל ברכה

כותב מכתבי התאבדות/ גליה מוסקוביץ

 

  •  כאן תוכלו לבחור את הסיפור האהוב עליכם (וגם לזכות בספר). ההצבעה עד יום שני בשעה 23:00.


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים