יחס גורר יחס, זה מה שהאיבר שלך מנסה לומר
אתה חייב להיות חבר שלו. לא להדחיק אותו, לא לפתח כלפיו תסכולים, אלא לאהוב, לכבד ולהעניק. הרי אתה מחובר אליו ברמות עמוקות מכדי שתבין ופשוט לא מודע כמה הוא תלוי בך
אבל בוא נלך לפי הסדר. לרווקים הצעירים נעשו הזיונים קלים להשגה, אולם נשים היום אינן טרף; פעמים רבות הן הטורפות בעצמן. הן עצמאיות, משוחררות מדעות קדומות ויודעות מה הן רוצות. על המושג "נותנת" אבד הכלח. במקומו מדברים על אסרטיוויות, או, בגיל מבוגר יותר, על קוגריות. הפיק-אפ בר נהפך לזירה שבה נשים בוחרות גבר; הגבר נהפך לזיון, או אם תרצה, הגבר הוא האשה החדשה. עידן השחרור שהתגלגל לפתיחות מינית הפך את האֶרוס הנשי לכוח צרכני, ואת הגבר למעין ספק סחורה.
למרבה הצער לא מצורפות למעמדו החדש של הגבר, כמושא התשוקה הגלויה של האשה, שום פריווילגיות. הוא עדיין צריך להוכיח את עצמו כמו הגבר הישן. לאשה אין בעיה של עומד-לא עומד, היא לא מתמודדת עם שפיכה מוקדמת (שבעצם גומרת את הזיון) ואין לה את הבעיה ההפוכה של "לא יכול לגמור"; אם היא לא גומרת היא יכולה לזייף אורגזמה, ואם היא לא מזייפת ולא גומרת ה"אשמה" היא בגבר. הגבר הוא זה שעומד למשפט בנוגע להיותו זיון טוב או לא.
כאן האבסורד רק גובר. מאחר שהזיון הראשון נעשה מעין מבחן לגבר, במיוחד אם מדובר בסטוצים למיניהם, הוא מחייב את הגבר להגיע לשיאו כבר בלילה הראשון. אלא שלחץ היתר המופעל על הגבר מביא לעיתים קרובות לתוצאה ההפוכה -- ביצועים בינוניים במקרה הטוב, חרדת ביצוע ואימפוטנציה במקרה הרע. ועוד לא אמרנו כלום על כך שהגבר המודרני אמור להיות מאהב רומנטי, רך, רגיש ומכיל.
עידן האשה העצמאית מבלבל את הגבר. הוא מגיע למיטה אחרי יום עבודה עייף, עם הכרה בחרדות שלו, מתוח מהתחרות המקצועית והכלכלית שמזכירה לו מדי יום שטרם הגיע למימוש עצמי, שלא לדבר על האֶקזיט. רדיפת הבצע חריפה מאי פעם, הקריירה מדידה מאי פעם, וכמוהן גם המיניות. אתה נדרש לעמוד גם בציפיות המאצ'ואיסטיות של העולם הישן של "דפוק אותי חזק", וגם של העולם החדש של חיבור למיניות ולצד הנשי שלך. הרצון לספק ולהצליח ולעמוד בכל הציפיות משכיח מהגבר שגם לו יש רצון למגע מענג בדרך שלו. אז מה עושים?
אל תבזבז זמן וכוח על חקר ביצועים
עזוב נורמות. היה מחובר לעצמך. אל תעסוק בהפגנת יכולת, אלא בהבנת עצמך. אל תבזבז זמן וכוח על חקר ביצועים ואל תרגיש חובה להוכיח את עצמך. בוא נקי, רגוע, וזכור שהמסר החיובי שתקופתנו נושאת עימה אליך הוא שאל לך להתייחס למין כאל מלחמה. אתה לא כובש והיא לא נכבשת. אתם שני מבוגרים שווים המחפשים הנאה משותפת זה בזרועות (ורגלי) זה. אני לא מוצא פסול שבערב הראשון לא תחפש את החדירה. ממש ככה. יותר טוב שתצבור ביטחון ותתכוונן על הקצב והמגע הנכונים. היה קשוב לעצמך ועשה מה שבא לך. זכור שבאת ליהנות, לא להוכיח.
וגם אל תיפול למלכודות שהיא מציבה לך. אם היא בתחרות גמירה עם חברה שלה, שלח אותה למרתון ניו יורק. אם היא מסתערת עליך כנמרה טורפת, שלח אותה לגן חיות. ואם היא חושבת שהיא זיון המאה אבל מוצצת כמו במאה ה-18, שלח אותה למוזיאון. היה אדיב ורגיש, אל תהיה פראייר. אלה מתחלפים הכי מהר.
הזין. בוא נפתח את זה. והלא בשביל זה אנחנו כאן. ראשית כל, עניין הגודל. בחיים לא נצא מזה. יש כלי זין גדולים משלך, אבל יש לי בשורה עבורך: מהזווית שאתה רואה את הזין שלך הוא נראה הכי קטן שאפשר. תביט בו בראי - כך אתה רואה את של חברך - וכבר הוא ייראה גדול יותר.
רצוי שתדע שלא רק הגודל משתנה מגבר לגבר. כל זין והאופי שלו. יש זין שכשהוא לא עומד הוא קטן יחסית, ואז כשהוא מזדקף נוצר הפרש עצום בין גודלו בזקפה לגודלו הרפוי. ויש זין שנראה גדול יחסית במצב רפוי, אבל אז כשהוא מזדקף, הוא לא גדל בהרבה. גברים הנושאים את הכלי הראשון יחושו במצבי רגיעה שיש להם זין קטן, אולם האמת היא שבמצב זקפה מגיעים הרוב לגודל דומה. זו רק אחת הסיבות לכך שהגודל לא באמת קובע.
בכל פעם שאני משתין אני שואל לשלומו
הרבה יותר חשובה מהגודל היא אמנות הזיון, כלומר הדרך שבה אתה זז, נוגע ומגיב לה ולגופה. המפתח הראשון בדרך להצלחה הוא חברות עמוקה עם הזין. אתה חייב להיות חבר שלו. לא להדחיק אותו, לא לפתח כלפיו תסכולים, אלא להיפך, לאהוב, לכבד ולהעניק. אני לא צוחק. הרי אתה מחובר אליו ברמות עמוקות מכדי שתבין ופשוט לא מודע עד כמה הוא תלוי בך. אם אתה רוצה ממנו משהו לא בלב שלם או שהראש שלך במקום אחר, אל תתפלא אם הוא לא ימהר למלא את המשימה. אם אתה דוחק בו לעבוד בשיטת הזבנג וגמרנו, אל תתפלא אם לא הוא ולא היא לא ישימו עליך. כשאני אומר שאתה חייב להיות חבר שלו, אני מתכוון שאתה צריך להפנים שאתם כמו שותפים לחיים, בטוב וברע, ושיש לך עסק עם טיפוס רגיש מאוד. הוא מצפה שתרגיש אותו ושתדע לתת לו תמיכה והבנה. הוא מצפה לטפיחה על השכם. כשהוא רומז שלא בא לו, הוא מצפה שלא תציק לו. האם אתה מדבר אליו? אני כן. בכל פעם שאני משתין אני שואל לשלומו, "היי ג'וני בוי, מה קורה?" אני שואל בהתעניינות. האם אתה שם לב אליו? האם אתה מבחין מה קורה איתו? גם ביום-יום לא יזיק אם תזרוק לו איזו מילה, בטח ובטח אם אתה והוא בפעילות.
נכון שיחסיכם אינם שווים. אתה המלך ושולט בו ללא עוררין. אבל כנתינך הנאמן ביותר, מוטב שתזכור שיש ימים שהוא חזק כאריה ויש ימים שהוא בקושי מסוגל לצאת מהמיטה. לכן גם הגמירה שונה, בהתאם למצב רוחו. בגדול אני חושב שאתה יכול לסמוך עליו. הוא כבר ינחש אותך. אתה צריך להרגיש שיש ביניכם דיאלוג. שקיימת חברות. ברגעים הגדולים וברגעים שאתה מוכן לשכוח. אני מרים כוס לחייו. תרים גם אתה. תזכור תמיד איזה נטל מוטל עליו.
- מתוך הספר "זורבה או צ'רלס - המדריך השלם לגבר המושלם", מאת מארק מקוי (מולים הוצאה לאור. תרגום: גידי בן-אהוד)
לפנייה לכתב/ת 
