שתף קטע נבחר
צילום: אורי תאר, index open

טיול על ארבע: הדוברמן ואני הולכים לפרדס חנה

נוף ירוק, הרבה אורנים ודקלים, בתים שתרם הנדיב הידוע וגם רגעי חיבה לדוברמן-כוכב מהעבר. ומה עושות העיזים בכיכר? אורי תאר ממשיך לתור את ערי ישראל בעזרת חברו הטוב ביותר

מידע שימושי:

אורך המסלול: כ-5 ק"מ.

אופי המסלול: מעגלי וקל.

נקודת התחלה וסיום: לבאים ברכב, כביש 651 יוביל אתכם מצומת פלי"ם עם כביש 4, אל אתר ההנצחה לחללי הנח"ל (כ-3.7 ק"מ מהצומת). תוכלו להחנות את הרכב בחניון שבכניסה הראשית לאתר ההנצחה (1 - שלט הדרכה בפנייה), אך אם אתם לא מתכוונים לבקר במקום, או שהגעתם אליו בשעות שבהן הוא סגור, יהיה לכם נוח יותר לחנות במגרש חולי קטן ליד שער השירות בצידו המזרחי של האתר (2 - משער זה אין כניסה למבקרים).


מסלול האתר: ירוק וידידותי (באדיבות אתר openstreetmap)

 

לבאים ברכבת, תחנת הרכבת קיסריה - פרדס חנה נמצאת במרחק של קילומטר בדיוק מהכניסה הראשית לאתר ההנצחה. יש לצאת אל החניון המזרחי של התחנה ופשוט לצעוד בדרך המובילה מהרכבת עד לנקודת ההתחלה (1). לחלופין, תוכלו לעלות על אוטובוס בקו מס' 10 של חברת נתיב אקספרס, אשר יקח אתכם לפינת דרך פיק"א ורחוב הבוטנים, ושם תתחילו לצעוד (תחנת האוטובוס נמצאת ביציאה המערבית של תחנת הרכבת). אוטובוס מס' 852 מתל אביב יוריד אתכם ליד בית יד לבנים, גם הוא על מסלול ההליכה.

 


 

אני מישיר עיניים אל המסך כשאני כותב את הדברים האלה, וקובע חד-משמעית: הסיור בפרדס חנה היה אחד המפתיעים והמהנים ביותר מכל הסיורים שערכנו, וחברו הטוב ביותר מסכים עם הקביעה הזו בכל מאת האחוזים. היישוב השוכן בקצה הצפוני של השרון, נוסד ב-1969 כתוצאה מאיחודם של שני יישובים – פרדס חנה וכרכור. כיום הוא בית לכ-31,000 תושבים ונראה שעל כל תושב יש שני עצים. ירוק, ירוק ועוד ירוק; הכל ירוק ורק ירוק. כמעט.

 

אקליפטוסים

חורשת אקליפטוסים גדולה בשטח של כ-100 דונם קידמה את פנינו בהגיענו אל אתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך. מבנה ההנצחה שוכן מאז 1995 בפינה הדרום-מזרחית של החורשה, והוא תוכנן על-ידי האדריכלים חנן הברון ומיכאל קראוס. המבנה מעוצב בצורת מגל וחרב – סמלו של הנח"ל – החרב היא מגדל תצפית בגובה של כעשרים מטרים, שבו קיר הנצחה ל-1008 חללי הנח"ל ול-50 חללי חיל החינוך, ומראשו נשקף נוף פנורמי רחב היקף; המגל הוא מבנה אולם ההנצחה והאודיטוריום המקיף את המגדל. במבנה שולחנות זכוכית הניצבים על בסיסי גרניט, שחם ובזלת, כשמם של שלושת גדודי החטיבה, ובחורשה מתקני ספורט אתגרי, פינות מוצלות ושולחנות ישיבה. ניתן לערוך במקום פיקניקים (אבל לא למנגל!), והביקור באתר ללא תשלום וכולל הדרכה לקבוצות ולבודדים ללא צורך בתיאום מראש. אתר ההנצחה פתוח לביקור בימים ראשון עד חמישי בין 8:30 ל-17:00. מידע נוסף על אודות המקום זמין באתר הנח"ל


נוף פנורמי ממגדל התצפית (צילום באדיבות ד"ר אבישי טייכר)

 

יצאנו מהאתר אל כביש 651 שמדרום לו. מעברו הדרומי של הכביש ניצב חלק נוסף של החורשה ובו גן משחקים. פנינו שמאלה (מזרחה) וצעדנו מרחק של 200 מטרים לאורך שביל העפר שבין גדר האתר וגדר הבטיחות של הכביש. בצומת עם רחוב הדרים (3) חצינו את הכביש והמשכנו מזרחה בשביל להולכי רגל מרוצף ומוקף בצמחייה. אם חניתם בשער השירות, יהיה עליכם לצעוד לאורך כביש 651 מרחק של 150 מטרים מערבה עד לאותו צומת עם רחוב ההדרים, ולהמשיך משם.

  

אורנים

לאחר צעידה של כ-400 מטרים בשביל, הבחנו בצמרות של עצי אורן תמירים. החורשה הקטנה הזו היא רק המבוא לחורש עצי אורן המשתרע משני צדדיו של ואדי רדוד באורך של כ-750 מטרים, שחוצה את מרכז היישוב. חצינו את רחוב רבי עקיבא אל החורשה, ופנינו ימינה לכיוון דרום-מזרח. חלפנו על פני מספר גשרי עץ המגשרים בין שני צדדיו של אפיק הואדי, ללא סיבה של ממש, אולי לימים גשומים במיוחד, וחצינו את רחוב חרובים ואת דרך למרחב.  


לא רק דוברמן, גם ג'ירף ופיל (צילומים: אורי תאר)

 

על סלע מימין לואדי נקבע שלט הנצחה (4) המודיע כי הפארק קרוי על שמו של בנימין שרון, ראש מועצת פרדס חנה-כרכור, ולא הרחק ממנו ראינו מימין בית שעליו מישהו צייר ג'ירף ופיל גדולים. מצד שמאל של הואדי ניצב מבנה ישן ומוזנח משהו (5), ששימש פעם כמרכז מסחרי. הדלתות נעולות, חלק מהפתחים חסומים והחלונות הקטנים של החנויות הפונקציונליות שאין בהן חלונות ראווה, מסורגים. מישהו טרח לתחזק כיתוב שחור על גבי רקע צהוב מעל הדלתות: "יוסף יופיטר – פחח", "חשמלאי", "...בי ליכטנברג – חשמלאי", "עזרתי שקרולה זרעים – פרחים שתלים...", "חייט – Tailleur". סגנון הכיתוב מסגיר במשהו את מניין השנים שהמבנה עומד כאן.

 

המשכנו לצעוד בחורשה עד למגרש חניה קטן ופנינו שמאלה (מזרחה). משמאלנו ניצב מבנה שעליו כיתוב גדול "בית פעם". הבניין בן שתי הקומות בנוי בסגנון פשוט ובקווים ישרים והוא צבוע בלבן. חלונות גדולים בקומה השנייה, ומבואה פתוחה הנתמכת בשני עמודים עגולים בקומה הראשונה. החזית זוכה לטאץ' אחרון בדמות שני עצים גדולים משני צדדי הכניסה. הבית, כך סיפר לי עובר אורך, שימש בעבר את מועצת הפועלים המקומית. כיום הוא משכנם של קופת חולים מכבי ומספר בתי עסק.


טעם של פעם. המרכז המסחרי הישן

 

דקלים

ממש לפנינו נמתחת שדרת דקלי וושינגטוניה גבוהים גבוהים, הנטועים משני צדדיו של רחוב הדקלים. השם לא מפתיע. פנינו שמאלה (צפונה) אל הרחוב, וצעדנו בצילה של החזית המסחרית, שכן דקלים כה גבוהים לא מעניקים צל. העצים ניצבים בשורה אחת, תרתי משמע, עם שדרות דומות ביער הרצל בחולדה ובחוות אהרונסון ליד עתלית.

 

שתי נשים שדחפו עגלות תינוק חלפו על פנינו. אחת מהן החלה לשיר "דובי דובי דוברמן, אין כמוך בעולם..." וחברתה הצטרפה אליה. אנחנו כבר לא מופתעים מהמחווה; זה קורה כמעט בכל טיול. אנשים קוראים לעבר חברו הטוב ביותר "דובי! הנה דובי!", ומתחילים לשיר את אות הפתיחה לסדרת טלוויזיה עתיקה, ששודרה על כל חמשת פרקיה בטלוויזיה הלימודית בשנת 1981, בימים שהבחירה היתה בין ערוץ דובר עברית בודד לטלוויזיה הירדנית. הסדרה שנשאה את השם המתקתק משהו "הדוברמן החברמן", ניסתה להקנות לילדי ישראל הרגלים נכונים בשעת חציית הכביש, והדוברמן החום והיפהפה שכיכב בה, נבח בכל פעם שמי מחבריו ההולכים על שתיים הפגין חוסר זהירות או כשל במבחן המעשי.  


שדרה מפוארת, בלי צל. רחוב הדקלים

 

מכל אלה שפוגשים אותנו, יש שמתעקשים על כל מילות הבית הראשון: "בשכונה שלי נולד, דובי כלב מיוחד, כלב פלא על ארבע, ד"ר לחוקי תנועה...". ממש ללקק את האצבעות. די הופתעתי שגם ילדים מתעקשים לפזם את השיר באוזננו, ובדיעבד גיליתי ש"הוט" נענתה לאתגר והפיקה בשנת 2007 פרקי המשך לסדרה, עם דוברמן אחר שהחליף את קודמו, שהלך בינתיים אל בית עולמו. אגב, אחד מכוכבי הסדרה ההולכים על שתיים - דורי בן זאב - הוא תושב האזור. 

  

דשא

הגענו אל כיכר הנשיא – כיכר גדולה ועגולה שבמרכזה כמה עצים, סתם ככה שלא יגידו שאין צל, ודשא ירוק. על הדשא מפוזרים פסלי עיזים ותיישים עסוקים בטרדות היום-יום. שני תיישים נלחמים זה בזה, עז אחרת מניקה גדי, והאחרות סתם חופרות באדמה או מלחכות עשב. בפינה הצפון-מערבית של הכיכר ניצב "בית האיכר על-שם הנדיב בנימין רוטשילד", ובפינה הצפון-מזרחית עומד "בית הראשונים". משפחת רוטשילד שיחקה תפקיד חשוב גם בהיסטוריה של האזור ושל פרדס חנה, שהוקמה בשנת 1929 על ידי חברת פיק"א, מייסודו של הברון, ונקראה על שם חנה, בתו של הלורד מאיר נתן רוטשילד.


אל תפריעו לעיזים. כיכר הנשיא

 

16 שנים קודם לכן הוקמה כרכור על ידי קבוצת חלוצים מאנגליה בשם "אחוזת לונדון הראשונה", ושני היישובים התאחדו ב-1969. בית הראשונים שנבנה על ידי פיק"א ב-1930, שימש כגן ילדים ולאחר מכן כספרייה ציבורית. ב-1980 הועברו הספרים אל מבנה המתנ"ס החדש, והבית הפך לארכיון היישוב שבו שמורים מסמכים, מפות, קטעי עיתונות, תצלומים וחומר נוסף. המקום פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9:00 ל-15:00. מידע נוסף ניתן למצוא באתר המועצה המקומית.

  

יד לבנים ובית הכנסת הגדול

בכיכר פנינו ימינה (מזרחה) אל רחוב הבנים. משמאלנו ניצב בית יד לבנים, שנחנך ב-1999. בחזית הבניין כן בטון הנושא לפיד בצורת קסדה הפוכה, ובחדר ההנצחה שבמבנה מונצחים 145 חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה בני היישוב. המקום פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9:00 ל-15:00. בימי שני המקום פתוח גם בין 16:00 ל-18:00.


מקום לזכור. בית יד לבנים

 

מייד לאחר בית יד לבנים ניצב בית הכנסת הגדול, שהוקם ב-1937 בתרומתה של הברונית עדה רוטשילד. על החזית הדרומית הפונה אל הרחוב נראה ציור של דגל ישראל ומעליו פסל חנוכיה. הכניסה אל בית הכנסת היא מ"רחבת רחל" שבצידו הצפוני של המבנה. שלושה פתחים נושאי קשתות מובילים אל המבואה,

ומימין ומשמאל להם שני גרמי מדרגות סימטריים המוליכים אל עזרת הנשים שבקומה השנייה.

 

המשכנו מזרחה ברחוב הבנים ובמעגל התנועה פנינו שמאלה (דרומה) אל דרך הנדיב (כביש 652). משמאל לדרך שביל הליכה להולכי רגל, שלאורכו שדרת דקלים נמוכים, אבל אנחנו המשכנו לצעוד על שולי העפר בצידו הימני (המערבי) של הכביש, שכן לאחר 200 מטרים, בדיוק במקום בו ניצב שלט הכוונה לכלי רכב המודיע כי בכיכר הבאה יש לפנות אל כביש 650 לכיוון חדרה (6), פנינו ימינה (מערבה) אל שביל עפר מוצל. שביל זה הופך עד מהרה לשני רחובות מקבילים – רחוב הגלעד ורחוב המעלה – שביניהם המשכו של הוואדי בו צעדנו מקודם. הגענו שוב אל רחוב הדקלים וחצינו אותו. מעט שמאלה (דרומה), משמאל לבניין לשכת התעסוקה (7) פנינו ימינה (מערבה) אל רחוב עצמאות, ובסופו ימינה (צפונה) אל רחוב הבוטנים.


גשר על פני מים סוערים? לא בהכרח

 

בוטנים, אקליפטוסים ועוד אורנים

רחוב הבוטנים מוביל לכיוון צפון-מערב, ועד מהרה הבחנו בחורשת אקליפטוס נוספת שבה מגרשי טניס וספורט, ומייד אחריהם בניין המתנ"ס הגדול על שם כנה מאיר ומרכז אמנויות הבמה על-שם משה מאיר. מייד אחריו חצינו את רחוב הבנים ועלינו בגרם מדרגות (8) אל רחוב הראשונים, שגם לאורכו שני טורים ארוכים של עצי אורן גבוהים. בקצה הרחוב פנינו שמאלה (מערבה) אל רחוב גלבוע ואיתו המשכנו עד מעגל התנועה עם רחוב הדרים. שם פנינו ימינה (צפונה) ולאחר פחות מ-200 מטרים הגענו שוב אל הצומת עם כביש 651 ליד גדר אתר ההנצחה לחללי הנח"ל (3). אם חניתם בשער הראשי (1) פנו שמאלה (מערבה), ואם השארתם את הרכב בשער השירות (2), פנו ימינה (מזרחה).

 

טיולים קודמים עם ידידו הטוב ביותר:

 

  • יש לכם עוד רעיונות למסלול מעניין עם ההולכים על ארבע? תוכלו להציע בטוקבקים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שדרת העצים ברחוב הראשונים
צילום: אורי תאר
התיש עצר מלכת. כיכר הנשיא
צילום: אורי תאר
שלט הנצחה בחורשה
צילום: אורי תאר
מומלצים