שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: Index open
    מקשיבים לך: 40 חולות סרטן שד מצאו תמיכה בפייסבוק
    לפני כשנה, כשהיא בתחילתו של הריון שלישי ובת 32 בלבד, חלתה אורטל דרי בסרטן השד. הצורך העז לשוחח עם נשים אחרות במצבה הוביל אותה להקים קבוצת תמיכה וירטואלית בפייסבוק. "זו קבוצת תמיכה לכל דבר, אנחנו רק לא נפגשות פנים מול פנים", היא אומרת

    לפני כשנה, כשהיא ממש בתחילתו של הריון שלישי ואמא לשניים (בת שבע ובן חמש) הבחינה אורטל דרי (33) בבליטה קטנה בשד. "בגלל שהייתי בהריון הייתי בטוחה שמדובר בגוש חלב", היא נזכרת. "אמנם כשנגעתי בזה זה היה טיפה מחשיד, אבל כשדיברתי עם חברים ועם רופאים שהכרתי הם אמרו שזה בטוח שייך להריון".

     

    אבל דרי חשה שמשהו לא ממש בסדר והחליטה לבדוק את העניין. היא הגיעה לבדיקה אצל כירורג, שערך לה ביופסיה. ארבעה ימים מאוחר יותר היא קיבלה את התשובה: מדובר בגוש סרטני. "כשאמרו לי שהתשובה חיובית ואני חולה בסרטן שד הרגשתי שהשמיים נופלים", היא מתארת. "במשך שבוע שלם הייתי בשוק טוטאלי. הרגשתי שאני בתוך חור שחור. הדבר שהכי רציתי לעשות היה לדבר עם מישהי שעברה את זה, כדי שתשפוך לי קצת אור על מה שעומד לעבור עליי, אבל לא הכרתי אף אחת שעברה את זה, לא מהמשפחה ולא מחברים. זכרתי ששרון חזיז הייתה חולה בסרטן שד ואפילו ניסיתי להשיג את הטלפון שלה כדי לדבר איתה. עד כדי כך הצורך לדבר עם מישהי שעברה את זה היה חזק".

     

    אחרי שניסתה דרך משפחה ומכרים להגיע למישהי שחלתה במחלה, ללא הצלחה, החליטה דרי לפנות לאגודות העוסקות בנושא. "התקשרתי ל'אחת מתשע' ול'אגודה למלחמה בסרטן' ושאלתי אם יש מישהי בגיל שלי או בהריון שעברה את זה, כי אני רוצה ליצור איתה קשר", היא נזכרת. "הרגשתי אז מאוד חריגה, כי אפילו הרופאים התפלאו שאני צעירה כל כך. אבל הם חזרו אלי ואמרו לי שהם לא הצליחו לאתר מישהי כזו בירושלים, שם גרתי אז, ובאחת מתשע קישרו אותי למישהי שעברה את זה לפני שבע שנים, כשהיא הייתה בת 26, אבל זה לא היה אותו הדבר מבחינתי, כי המון דברים השתנו מאז".

     

    "כדי להיפגש לא צריך למצוא סידור לילדים"

    הימים עברו ולמרות שהיא לא הפסיקה לנסות, לא הצליחה דרי לאתר מישהי במצבה, שתוכל להיות לה לעזר בימים הקשים שעברו עליה. "כדי להתחיל בכימותרפיה הייתי צריכה להפסיק את ההריון, וזו הייתה אחת מתוך מספר החלטות לא פשוטות שקיבלתי אז ונורא רציתי לדבר עם עוד מישהי שהייתה צריכה לקבל החלטות דומות", היא נזכרת. "אבל למרות ששאלתי המון אנשים, פשוט לא הצלחתי לאתר אישה כזו".


    עמוד הקבוצה בפייסבוק. חברות בה נשים מכל הסוגים 

     

    -ומתי עלה אצלך הרעיון להשתמש בפייסבוק כדי למצוא את התמיכה לה היית זקוקה?

    "למען האמת זה היה ממש מקרי. כשהלכתי לטיפול הכימותרפי הראשון הכרתי שם מישהי שהייתה בטיפול האחרון שלה. החלפנו טלפונים ויצרנו קשר גם דרך הפייסבוק. זה היה אמצעי כל כך מוצלח מבחינתי, שחודשיים אחר כך החלטתי לפתוח את הקבוצה. חשבתי שאם יש פייסבוק אז אפשר לנצל אותו גם לדברים כאלו".

     

    כיום חברות בקבוצה, שנקראת "גם אני חליתי בסרטן שד", כ-40 נשים. "זו קבוצת תמיכה לכל דבר, אבל היא וירטואלית", מתארת דרי. "מבחינתו, הנשים, זה קל יותר להיות חלק מקבוצה כזו, כי לא צריך ללכת לשום מקום ולמצוא סידור לילדים. בכל רגע שאת מרגישה צורך את פשוט יכולה להגיע". 

     

    -אילו נשים הצטרפו לקבוצה שהקמת?

    "יש אצלנו נשים מכל הסוגים, וקשת רחבה של גילאים, אבל זה מקום שהוא גם מאוד של צעירות, כי מדובר בכלי של צעירות. זה מקל לדעת שיש עוד נשים שעוברות את זה, נשים כמוך. את מוצאת בקבוצה אוזן קשבת ומקבלת רעיונות וטיפים לעזרה או המלצות, אפילו על רופאים. בגלל שזה פייסבוק אז גם התשובות מאוד מהירות. אני יכולה לומר שכל אישה שחולה או שהייתה חולה בסרטן שד ורוצה לשתף, לשאול, לדבר על סוגי טיפולים וכמובן לתמוך - יש לה מקום אצלנו. זו קבוצה שאנחנו צוחקות בה הרבה, בעיקר על הסרטן. אנחנו מבינות מאוד אחת את השנייה ורוצות לתת תמיכה לנשים במצבנו, בכל רגע נתון".

     

    -במה שונה הקבוצה שלכן מהפורומים שעוסקים בסרטן שד?

    "בפורומים העיסוק הוא יותר רפואי, ובדרך כלל גם הרופאים הם אלו שמנהלים את זה. לרוב נכנסים אליהם כדי לשאול שאלה ולקבל תשובה מקצועית. אנחנו, לעומת זאת, קבוצת תמיכה לכל דבר, פשוט במקום להיפגש פנים מול פנים אנחנו נפגשות בפייסבוק".

     

    "היום אני עושה את מה שהייתי צריכה שיעשו עבורי"

    כיום דרי אופטימית לגבי עתידה. היא עברה את הטיפולים הכימותרפיים ואת הניתוח

    להסרת הגידול, ונמצאת כרגע במעקב בכל שלושה חודשים על מנת לראות מה מצבה. "אפשר לדעת אם החלמת מסרטן או לא רק אחרי כמה שנים. אבל אני אחרי החלק הקשה ואנחנו אופטימיים ומקווים שהכול יהיה בסדר", היא אומרת.

     

    הקבוצה, לדבריה, עדיין מהווה עבורה מקור לתמיכה, ולשמחתה היא מגלה בכל פעם שזה כך גם כלפי הנשים האחרות. "בראש השנה האחרון קיבלתי הוכחה נוספת לכמה שהקבוצה הזו חשובה", היא מתארת. "בעלה של אחת הנשים שהצטרפה לקבוצה כתב על הקיר בקבוצה בערב ראש השנה שהתוצאות של הביופסיה שלה היו חיוביות ושהיא מאוד זקוקה לתמיכה. זה החזיר אותי ליום שבו אני קיבלתי את התשובה, והבנתי עד כמה היא זקוקה למישהי לדבר איתה, אז עזבתי הכל והתקשרתי אליה. דיברתי איתה שעתיים בטלפון, עודדתי וניחמתי אותה. עשיתי עבורה את מה שכל כך הייתי צריכה אז ולא היה מי שיעשה את זה עבורי".


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים