הסנדלרית כבר לא הולכת יחפה

שנים רבות הייתי "הסנדלרית שהולכת יחפה". לא פעם תהיתי למה אחרי כל כך הרבה כתבות יחסים אני לא מצליחה ליישם כל היגיון בריא כשזה מגיע לסוכרים, פחמימות וגברים רעים. נדמה לי שדווקא חוסר ההצלחה שלי בתחום דירבן אותי לכתוב, לחקור, לחפור, לנבור ולנסות להבין את טבע היחסים בין גברים לנשים. אבל זה לא נגמר שם: טיפול פסיכולוגי, סדנת זוגיות, כמה פסטיבלים רוחניקיים במדבר, תרומה לקהילה, עשרות דייטים, וודו לאקס, התנזרות מסטוצים ואפילו מחשבות לערוק מבירת החטאים תל אביב. במילים אחרות: הרבה עבודה עצמית הביאו אותי למקום של בשלות ובו זמנית ליותר תסכול- למה אחרי שהשקעתי ועמלתי על עצמי כל כך הרבה זה עדיין לא קרה? איך זה שלא מצאתי אהבה ומה לעזאזל לא בסדר איתי?

כל זה קרה באוגוסט שנה שעברה, ואז החלטתי בגחמה של רגע (אפילו שבאותה תקופה לא היה לי גרוש על התחת) "to give myself a break", ויצאתי לחופשה עם חברתי הטובה ביותר וידיד שלה. היעד: ברלין. החלטתי להרפות מהלקאה עצמית על כישלונותיי הרומנטיים לפחות לשבוע זה, ולהנות. במטוס עלה בינינו דיון ישראלי טיפוסי: האם הייתי יוצאת עם גרמני, ואני אמרתי "גרמני או לא, אני רוצה חופשה שקטה בלי הרפתקאות". אמרתי. אז מה אם אמרתי? כבר שנו חכמים: אנחנו מתכננים תכניות ולגורל יש תוכניות משלו.

א', לא של דנה ספקטור

הדרך מישראל לברלין עברה בוינה, שם ראיתי את א' לראשונה (אני לא מנסה לחקות את דנה ספקטור אבל מה לעשות שגם שלי מתחיל בא'?). גרמני, גבר-גבר, גבוה ואצילי עם עיניים חומות ובלורית בלונדינית, היה משהו במבט שלו שהקרין טוב לב ואמינות, הרגשתי את הפרפרים בבטן מתעוררים לחיים.

כל הטיסה מוינה לברלין הגנבנו מבטים חטופים וכשהגענו לשדה התעופה של ברלין, חיכינו למזוודות ו-א' התחיל שיחה תמימה עם הידיד של חברתי. זו הייתה האסטרטגיה שלו לברר מה טיב היחסים שלי עם הגבר הזה ולהתחיל איתי בלי להיות בוטה מדי. תוך שניות חברתי והידיד התאיידו ונשארנו שנינו לבד. א' סיפר לי על הביקור שלו בארץ הקודש (והתשובה לשאלה הראשונה שלכם היא- לא, הוא לא יהודי) וגיליתי שגם הוא כמוני עיתונאי.

חברתי מצאה את המזוודה שלה והחלה לגרור אותה לכיווננו בעוד שהידיד שלה הצטרף עם התרמיל שלו. היא התחילה לתחקר את א' באנגלית מגומגמת ומבטא ישראלי כבד. "אהההה, אתה גר בפרנצלאואר ברג? איזה צירוף מקרים, המלון שלנו שם", היא אמרה לו, "יש לך אוטו?", א' הנהן בחיוב. " יופי, אז תקח אותנו טרמפ!" , היא הודיעה לו וקצת התפדחתי מהחוצפה הישראלית שלה. הצטופפנו כולנו באאודי הקומפקטית של א' והוא הביא אותנו עד למלון. הוא והידיד החליפו טלפונים (נסעתי בלי סלולרי). אבל החלטתי לא להקדיש לזה יותר מחשבה, כי אני הרי באתי להירגע ולשחרר, וכך לאחר כמה שעות שכחתי מכל העניין.

דייט ראשון (ותודה ליין)

כעבור יומיים יצאנו לדייט. בהתחלה היינו נורא נבוכים אבל מהר מאוד נשבר הקרח (ואני אשקר אם אני אגיד שכמה כוסות יין לא תרמו לכך). מצד אחד, למרות פער התרבויות בינינו היה משהו שגרם לי להרגיש לגמרי בבית איתו. מצד שני למרות הרצינות שהוא הפגין כלפי כבר מהרגע הראשון, כשהוא דיבר על העתיד שלנו אמרתי לו שקשר לונג דיסטנס נראה לי מסובך ולא בא בחשבון מבחינתי. חוץ מזה, אמנם אף פעם לא התעסקתי יתר על המידה בענייני שואה אבל בכל זאת הרעיון של קשר רומנטי עם גרמני גרם לי לאי נוחות. לכי תדעי אולי הוא נכד של איזה פושע מלחמה? לאחר תחקיר על ההיסטוריה המשפחתית עדיין הייתי מסויגת. הוא התעקש וציטט לי את הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה". אני חשבתי שהבחור לא מחובר לכדור הארץ.

שבוע אחרי שחזרתי הביתה הוא התקשר לשאול למתי להזמין לעצמו טיסה לתל אביב. הבנתי שהבחור נחוש בדעתו. כמה ימים לפני שהגיע לבקר אותי בפעם הראשונה נכנסתי לכזו פניקה שכמעט ביטלתי הכל. החיפוש התמידי אחר קשר יכול להיות מייגע אבל האפשרות למצוא סוף סוף זה כבר ממש מבהיל. בסוף התעשתי ואחרי סוף שבוע נפלא הבנו שמשהו אמיתי ונפלא קורה בינינו. אז מה עכשיו?

מה למדתי מכל הסיפור

כתבה לדוגמה

איך הוא מחליט שאת סטוץ או קשר רציני?

שלומית לסקי

איך גברים מחליטים אם לאישה שפגשו יש פוטנציאל לקשר רציני? ומה גורם להם לסווג אותה, מייד בהתחלה, כהרפתקה ללילה אחד? שלומית לסקי מבררת

איך הוא מחליט שאת סטוץ או קשר רציני?

הפרשנות שלי לעצה "הכל בסדר איתך, שחררי וזה יגיע" , תמיד הייתה: "הכל לא בסדר איתך אבל לא נעים להגיד לך את האמת" או "הרמנו ידיים ואנחנו פשוט לא יודעים כבר מה לא בסדר איתך". אני מודה שהעצה הזו מה זה מעצבנת, אבל בסופו של דבר היא כנראה עובדת.  

כתבות של שלומית לסקי בנושא יחסים וסקס

9 עובדות שכדאי לדעת על גברים

גברים מגלים: ככה אנחנו אוהבים את זה 

איך להיות דון ז'ואן גם אם אתה חנון

י