ישראל לא מתייבשת: עיצוב חדש למגדלי המים

מגדלי המים שנבנו במהלך המאה ה-20 בישראל מהווים מעין המשך מודרני לבאר המים המקראית - מקומות מפגש לא-רשמיים שבהם נוצרות שותפויות, אירועים חברתיים ונרקמים סיפורי אהבה.

המגדלים שימשו לאספקת מים בלחץ נאות על בסיס עיקרון כלים שלובים ולאגירת מים לשעת חירום. עד להקמת המדינה, הודות לגובהם, שימשו גם כנקודות תצפית ואיתות לארגונים הצבאיים השונים. בקומות שמתחת לבריכת המים הוצבו פעמים רבות פונקציות ציבוריות כגון בית דואר, כיתות לימוד, ספרייה, סניף בית כנסת ועוד.

ביום חמישי הקרוב (21.10) תסתיים הרשמה לתחרות מיוחדת: "מגדל המים - מבטים חדשים", שבה מוזמנים אדריכלים צעירים וסטודנטים, להעלות רעיונות לייעוד מחדש של מגדלי מים בכל הארץ לפי צרכי הקהילה המקומית, תוך תיעוד מקיף של המגדלים.

מגדל המים באשדות יעקב, צילום מ-1937 (צילום: רודי ויסנשטין)

מלבד קבלה של הצעות עיצוב יצירתיות, התחרות תביא ליצירתו של מאגר מידע מקוון ראשון מסוגו על מגדלי המים לשימוש הציבור הרחב, בהתבסס על המידע שיאספו משתתפי התחרות. ארגון התחרות, שעליו אחראית המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, המועצה לשימור אתרים ואיקומוס ישראל ובחסותה של אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, בא לעורר את הצורך להחזיר את מגדלי המים לשימוש הציבור על ידי החייאתם כמרכזי קהילה. התחרות החלה בעקבות זכייתו של רוברט אונגר, סטודנט בבצלאל, בתחרות מאמרים בינלאומית של אוניברסיטת ברקלי.

"פיתוח מגדלי המים, הממוקמים מטבעם בנקודות גבוהות ומרכזיות בישובים, יכול להתחיל מגמה של התחדשות עירונית ולתת הזדמנות לרענן איזור שלם ומרכזי בישוב", אומר אונגר. "ישנן אינספור דוגמאות לתהליכי פיתוח עירוניים שהחלו בעקבות השקעה של העירייה במוקד אחד, שהלך והתפשט החוצה. מתחם החשמל המתעורר בתל אביב, בין משולש הרחובות יהודה הלוי, מנחם בגין והעלייה, הוא דוגמה מצוינת לכך.