לא בכוח: פתרון בעיית האלימות במגרשים

אז איך פותרים את בעיות האלימות בכדורגל? אם תרצו לקבל מעשה קסם יחיד, מין נוסחת פלאים שתעצור את המכה החדשה-ישנה שפושטת שוב במגרשי ארצנו, כדאי היה להציע את התשובה הבאה: להחליף את הקהל.

• קשטן: "זרקו עלי פחיות ואחת עברה לי ליד הראש"
• אוהד בית"ר שהוכה: "השוטר היה אחוז טירוף"
• מגן: "לא צריך להחזיר את המשטרה ליציעים"
  

אם אוהדי מ.ס אשדוד יכולים בפעולה אחת להרוס כל מה שג'קי בן זקן מנסה לבנות בשנים האחרונות, או ילד פישר בן 15 זורק כוסות על גדול מאמני בית"ר בכל הזמנים, דרור קשטן, באמת שמגיע לנו קהל אחר. אבל זה הפיתרו הלא מציאותי והלא נכון. האוהדים הם הענף עליו יושבים כולנו, לא כדאי לכרות אותו. וכן זה ידוע, מדובר רק בקומץ.

יש עם מה לעבוד, אין עם מי

ב-2008 אושר במליאת הכנסת חוק לאיסור האלימות בספורט. כל התשובות על מנת להוריד את מפלס השנאה ביציעים נמצאות בחוק עצמו. הבעיה? כמו תמיד, בביצוע.

המשימה הפשוטה מי אמור ליישם את החוק עדיין נופלת בין הכיסאות, כשכל צד מעביר את האחריות לאחר. בסופו של דבר, החליטה ההתאחדות למהר עם הביצוע ולהחליט על יציאה מהמגרשים. אין לשוטרים מה לחפש בתוך האצטדיון, אבל אסור היה לבצע את המעבר המהיר מכוח שיטור מלא לשליטה בלעדית של הסדרנים, כפי שקבעה ההתאחדות לכדורגל בעוד החלטה שגויה.

עד שלא יוכשר כוח סדרנים מיוחד ומיומן, אשר אמון על טיפול בלעדי במגרשי כדורגל, יציאת המשטרה מהיציעים חייבת להיעשות בהדרגתיות. לא ייתכן שמתוך 100 סדרנים בממוצע, 60 מהם יהיו מעל גיל 50 בלי יכולת מינימלית לטפל בקומץ זועם. כך גם לגבי מפקדי כוח הסדרנים, שכנראה עדיין לא מיומנים כפי שניתן היה להבין מהבלאגן שהיה עוד לפני תחילת המשחק.

כדי שנעשה סדר ונבין, אז כדאי אולי שיציאת המשטרה מאצטדיוני הכדורגל תהיה דומה יותר ליציאת צה"ל מרצועת עזה בשנות התשעים, ופחות ליציאה מלבנון בשנת 2000.

הפתרון האולטימטבי: שנתיים בכלא  

צביעות גדולה אוחזת מתחילת העונה את התקשורת, שכאילו שכחה את תמונות האלימות הקשות של שוטרים מכים ילדים צעירים (משהו שחזר עליו גם אתמול בבלומפילד) ודורשת אט אט להחזיר את כחולי המדים ליציעים. זוהי טעות, אבל רק חלקית.

אנחנו באמת רוצים שהשוטרים יחזרו ליציע? (אלי אלגרט. באדיבות ספורט 1)

בסיכומו של דבר

האירועים האחרונים מעלים בנו תחושה קשה של גועל ומיאוס בענף. אבל חכו, יש עדיין מה לעשות ולא חסרות הדרכים איך לשפר את המצב. קל מאוד לצעוק ולזעוק שחייבים שינוי, קשה מאוד לבצע אותו.