צ'יינה דאון
הנוסחה המנצחת של האחים וויינשטיין מיצתה את עצמה. למרות זאת הם מוציאים את "שנחאי" - עוד מותחן היסטורי נטול מסתורין ומשעמם, שצפוי להכשל בקופות
שנות ה-90 הטיבו עם האחים הארווי ובוב וויינשטיין. חברת "מירמקס", אותה ניהלו כאולפן קולנוע עצמאי בכפיפות לדיסני, הצליחה כלכלית וזכתה לנוכחות כבדת משקל במרוץ השנתי לאוסקר.
"הפצוע האנגלי" (96) ו-"שייקספיר מאוהב" (98) היו ההצלחות הגדולות שרק הגבירו את התיאבון לפרסים נוספים. 249 מועמדויות ושלוש זכיות באוסקר לסרט הטוב הושגו באמצעות השילוב בין דרמה היסטורית המכילה "ערך מוסף" תרבותי (ספרות, תיאטרון, מיוזיקל) וקמפיין אגרסיבי שעליו ניצח הארווי.
מתכונת זו אומנם הולידה, פה ושם, סרטים מעניינים ("כנופיות ניו יורק" של מרטין סקורסזה), אבל ככול שחלפו השנים, הובילה ההסתמכות על קולנוענים חסרי מעוף כמו לאסה האלסטרום ("תקנות בית השיכר"), או מארק פורסטר ("למצוא את ארץ לעולם לא") ליותר אכזבות מהצלחות.
כשהחוזה של האחים וויינשטיין עם דיסני לא הוארך, הם יצאו ב-2006 לדרך חדשה עם אולפן עצמאי - "חברת וויינשטיין". למרות הניסיון לשמר את התמהיל והשאפתנות של ימי "מירמקס" העליזים, חלק גדול מהסרטים שהם הפיקו ושיווקו כשל בקופות.
הפקת הדרמה ההיסטורית עשירת התקציב "שנחאי" ("Shanghai") הסתיימה לפני שלוש שנים. רק ביוני האחרון הוא הוקרן בבכורה עולמית בסין. כרגע עוד אין לו מועד הפצה רשמי בארצות הברית. עובדות אלו מבהירות מדוע ניתן לראות בסרט זה משל למצבה הרעוע של החברה בימים אלו. החליפה של "שנחאי" אולי נראית מהודרת מרחוק, אך כשמתקרבים מתגלה קבצן לבוש בבגדים תפורים ברישול עם מבט נואש בעיניו.
סין, מה?
ב-1941 עיר הנמל שנחאי היא טריטוריה קוסמופוליטית, שבה מצטלבים זהויות לאומיות ונאמנויות פוליטיות. יפן, שפלשה לסין ב-1937, כבר כבשה את רוב הטריטוריה הסינית. בתוקף הסכמים בינלאומיים הצבא היפני לא כבש באופן מופגן את כל שנחאי. עדיין נשמר אזור בינלאומי שבו, לפחות למראית עין, יש חופש לזרים. העלילה מתרחשת זמן קצר לפני המתקפה היפנית על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמה. מקום וזמן מושלמים לאינטריגות.
קיוזאק ולי. תשכחו מהאוסקר
פול סומס (ג'ון קיוזאק) הוא מרגל אמריקאי המגיע לשנחאי בכסות של עיתונאי. הוא אמור לפגוש את קונור (ג'פרי דין מורגן), מרגל אמריקאי וחברו הטוב, אך נאלץ לנסות ולפענח את תעלומת רציחתו. קונור שילם בחייו על קשר אינטימי עם אישה יפנית בשם סומיקו (רינקו קיקוצ'י) שהיתה גם המאהבת של טנקה (קן ווטנאבי), קצין המודיעין היפני המנהל את שנחאי במחשכים.
תוך זמן קצר גם פול מוצא אישה שההתאהבות בה תהיה מסוכנת: אנה (גונג לי), הנשואה לאנטוני לאנג-טין (צ'או יאן פאט), בוס טריאדה מקומי ומשתף פעולה עם היפנים. פול מצליח להתיידד עם אנטוני ולהתקרב לאנה. הוא מגלה כי היא פעילה במחתרת הסינית, וכי למחתרת יש יד בהיעלמותה של סומיקו. הוא מחליט להתחקות אחריה בכדי לפתור את תעלומת רצח חברו.
למרות הערפל, התחזית בהירה
החיבור המצוי ב"שנחאי" בין פילם נואר, פטליזם רומנטי וסיטואציה פוליטית רב לאומית מכיל לא מעט מוטיבים המזכירים יצירות מופת כמו "קזבלנקה" ו"האדם השלישי". ההשקעה בערכי הפקה, ובאלמנטים סיפוריים קלאסיים תואם את המודוס אופרנדי של האחים וויינשטיין בשאיפתם המתמדת לעוד אוסקר. אבל הפעלת מרכיבים אלו בהקשר של חיכוך תרבותי אמריקאי-סיני-יפני, גדול על כישוריהם של התסריטאי חוסיין אמיני ושל הבימאי הבימאי מיקאל האפסטרום.
הדמויות רדודות וצפויות מדי. קיוזאק ולי ב"שנחאי"
המימד המסתורי בדמויות, ביחסיהן ובמניעיהן אומנם מהווה מרכיב חשוב בטובים שבסרטי הפילם נואר, אבל המעט שנגלה צריך לעניין את הצופים. כאן, הדמויות אינן מסתוריות אלא מעורפלות – כלומר – לא כתובות היטב. כך, למשל, התעקשותו של הגיבור לפתור את תעלומת הרצח גובלת באבסורד בסיטואציה הפוליטית הטעונה, שבה הוא אמור לפעול כסוכן אמריקאי. התעקשות זו מגוחכת כפליים מכיוון שפיתרון התעלומה היה מובן מאליו לכל צופה, ולפיתרון זה אין השפעה על אירועי הסרט.
אם אלו לא בעיות חמורות מספיק, הרי שרוב מה שקורה בין הפתיחה לסיום הצפוי הוא כמעט בגדר כתם של ערפול עלילתי. האינטריגות הפוליטיות אינן מובהרות היטב והזיקה של הקשרים הבין אישיים לאינטריגות לא משכנעת. הקשר הלא ברור בין הסצנות בסרט, והרישול הכולל המאפיין את ארגונו העלילתי יוצר תחושה של סרט שנכתש עד דק בחדרי העריכה עד שיוצריו לא ידעו יותר מימינם ומשמאלם. התוצאה היא סרט שהצלחתו היחידה היא ביכולתו לנסוך בצופה תחושת שעמום כבדה.
לפנייה לכתב/ת 
