שגרה? תירוץ לא להתמודד עם שעמום בעבודה

הנה תרגיל מחשבתי מעניין, בתנאי שעושים אותו בסדר הבא: דמיינו ספר עב כרס, 600 עמודים. בכל עמוד שורות רבות, בהן מופיעה הספרה 7. רק 7. כל הזמן 7. מין 77777777777777777. שורה אחרי שורה, עמוד אחרי עמוד. המשימה שלכם? לקרוא את הספר מתחילתו עד סופו. כמה מעניינת תהיה המשימה הזו? תנו לעצמכם תשובה.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה

עכשיו, קחו את אותו הספר בדיוק, רק שבאחד העמודים מופיעה פעם אחת הספרה 5, והראשון שימצא אותה יזכה במיליון דולר. באיזה עניין תקראו את הספר עכשיו? ותשובתכם? אני מהמרת שהמשימה הראשונה נראתה לכם משעממת להפליא, ואילו לשנייה הייתם ניגשים בעניין רב, התלהבות ונחישות. מה עשה את ההבדל? הרי המציאות הייתה זהה בשני המקרים – עמודים שלמים של 7 (הספרה האחת השונה בטלה בשישים).

ההבדל הוא "בראש". אנו לא מוצאים סיבה או מטרה לעשות את המשימה הראשונה, ואילו מטרת השנייה מאוד ברורה לנו והיא גם מאוד מעניינת עבורנו. כל כך מעניינת, שעבורה נהיה מוכנים לשלם את המחיר של סריקת אלפי שורות של 77777777777777777777.

להחזיר את העניין לחיים

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו "מאבדים עניין" העבודה או בתחומים מסוימים בחיים. היומיום חוזר על עצמו – בית, עבודה, ילדים, משפחה, קניות, בישולים, סידורים... אפילו הרוטינה של החגים ידועה מראש... שגרת החיים עלולה להכניס אותנו ל"שגרה תודעתית": מצב בו המציאות החיצונית "עושה לי את זה", או - "לא עושה לי את זה".

כאשר אני הופך להיות מותנה בנסיבות או באחרים, מאוד מהר מופיעים תירוצים, קיטורים, האשמות, התחמקויות ושיפוטיות. הרגשות המתלוות לכך יכולות להיות תסכול, שעמום, עייפות, ריקנות, שחיקה ובעיקר פספוס והחמצה. אנחנו מייצרים חשיבה רציונאלית, שנותנת לנו את התירוץ לברוח מהתמודדות.

הדינמיות היא הבעיה, לא הוכחה להיעדרה

כך למשל ענת, נשואה ואם לשלושה, אמרה לי פעם "לא מעט אנשים חוששים משינויים, אבל אני? בדיוק ההיפך! במה לא עסקתי? הייתי מזכירה, ותכשיטנית, מכרתי בגדים ועבדתי כספרנית. שיפצתי רהיטים ועבדתי בחווה אורגנית, וכל זה לפני גיל 40".

אבל ענת זיהתה שהחלפות המקצוע התכופות הן לא מה שהיא שאפה לו מלכתחילה. היא מוצאת את עצמה משתעממת ומבוזבזת מהר מאוד, ואז מרגישה שהיא חייבת לעזוב, "זהו, מיציתי, אני הולכת הלאה". תסכול, אובדן עניין, ריקנות עשויים להיות רק קצה הקרחון של תופעה עמוקה יותר. בהרבה מקרים התחושות הללו מכסות על קושי בהתמודדות עם המצב  התעסוקתי, ואף לעיתים במערכות יחסים. התחושות האלו נותנות הצדקה "להפיל את התיק" על גורמים שאינם תלויים בעובד לכאורה וכך למנוע ממנו להרגיש אחראי לכשלון.

באופן הזה אנו יכול העובד להימנע מהתמודדות אחרת עם הקשיים או הסיכונים האמיתיים להתקדמותו. על מנת להתמודד נכון עם ההבעיה ביקשנו מענת לשאול את עצמה מה באמת גורם לה כל פעם מחדש לאבד עניין? היא גילתה שני סיכונים שהרפו את ידיה:

• האפשרות להיכשל .
• החשש שהשקעה בעבודה רצינית יבוא על חשבון ההשקעה האימהית שלה.

החשש מכישלון מונע התמדה

המוח שלנו מסדר לנו באופן מפתיע, הרבה טריקים ודרכי התחמקות מהתמודדויות. למה מפתיע? כי ההיגיון יאמר שכאשר האדם עומד מול קושי, הוא ימצא דרך להתמודד איתו באופן יעיל כך שהקושי לא יחזור על עצמו. בפועל, אנו נופלים פעמים רבות לאותו בור, לאותו דפוס פעולה היוצר מציאות דומה. אצל ענת, בעודה חוששת מלהשקיע בתחום אחד ולהיכשל בו, הרי דפוס הפעולה העכשווי שלה (החלפות מרובות) גורם לה כבר עכשיו לתחושת שעמום ובזבוז, ומה זה אם לא כשלון?

הכשלון זולג גם לחיים האישיים: בעודה מתוסכלת לעיתים קרובות מעבודתה, הרי היא מביאה את התחושות הללו הביתה אל ילדיה, וברגעים הללו ממילא משקיעה בהם הרבה פחות מאשר הייתה רוצה. כך שבדומה לעכבר הרץ אחרי זנבו, כך ענת רודפת אחר עצמה במעגל החששות-סיכונים, וה"פתרון" של להרגיש משועממת ומתוסכלת משאיר את הדפוס על כנו.

המטרות שלנו הן ערכיות

הפתרון אם כך, נמצא, ותתעלמו מהקלישאה -"מחוץ לקופסה". הוא נמצא בחיבור המחודש למטרות ולערכים שלנו. בדוגמת הספר לעיל הכסף היה רק טריגר, אך למעשה הרענון החדש שנוצר בכך שבתוך כל השביעיות מסתתר 5, היווה מטרה או עניין. אנו יודעים שמטרותינו המשמעותיות הן ערכיות: הצלחה, אושר, נתינה, אהבה, מצוינות, סיפוק, משפחתיות, מעמד, אכפתיות, קידום וכדומה.

ענת קלטה שהרבה מהמטרות הללו, שחשובות לה, מתפספסות בדרך בה היא פועלת בתחום המקצועי. המשימה שקיבלה הייתה להתמקד במספר ערכים מהרשימה ולאתגר את עצמה להביאם לידי ביטוי במקום העבודה הנוכחי שלה – החווה האורגנית.  מה הכוונה? לחפש ולמצוא את המטרות שימוססו את השעמום והתסכול וייצרו עניין מחודש.  שיגלו מהו החמש שמסתתר בין כל השביעיות.

חפש את ה-5

אז אם גם אתם חשים משועממים, שחוקים, "שגרתיים" מדי - חפשו את החמש שלי? מה הם הערכים החשובים לי? לאחר מכן צריך למצוא אותם בעבודה. הרי כשרק התקבלנו לעבודה, היה משהו שריגש אותנו ותלינו בו את ציפיותינו. בדרך כלל הוא לא נעלם – פשוט אנחנו שכחנו לחפש ולמצוא אותו בתוך כל "השביעיות" של שגרה מונוטונית ואפרורית.

למצוא את הסטרטר, את הזיק ההתחלתי, אינו לא דבר פשוט. אבל עדיף לנסות אותו לפני שקופצים לעבודה הבאה עם אותו שק של בעיות וחסמים שימנעו הצלחה גם בשלב הבא.