נראה שהיא נולדה כדי לענג כל תא עצב אסתטי
כשהיא נשענת לאחור כדי לסדר את השיער הירכיים שלה נצמדות, ודרך הרווח שביניהן הם יכולים לראות את הכחול של הים. השיער השאטני שלה ארוך עד המותניים, ואפילו זה שיקרא לעצמו פאגאן, הציני מכולם, זה שמוצא פגמים גם בבנות הכי יפות שהם אוספים בברים - נדלק. פרק רביעי בסיפור למבוגרים
בפרקים הקודמים: לילך ברנר מסכימה להצעה של זר מסתורי וחווה סקס מענג עם שלושה גברים תמורת אלף דולר בשעה. כשהיא מורידה את כיסוי העיניים, היא מבחינה בתמונת עירום של אחותה הנערצת מיכל, שנהרגה בתאונה.
כמה שנים לפני הלילה יוצא הדופן של לילך ברנר, שלושה גברים יושבים בחוף הים ולא יכולים להתיק את מבטם מהמלאך בבגד הים האדום. השלמות שלה מופרכת: מטר שבעים וארבעה של קווים ציוריים, פרופורציות מושלמות, כתפיים יפהפיות, פרקים עדינים, קרסוליים דקים, אגן שמיימי ואפילו אצבעות ארוכות ויפות ומנח גוף רענן ומושלם. אין בה שום
דבר מוגזם: החזה שלה מתעקל החוצה ולמעלה מבלי לקלקל את הצללית המוארכת שלה כשהיא מנערת את המגבת ורטט עובר במקומות הרכים שלה ובבית החזה של השלושה שמתבוננים בה. מיכל ברנר נולדה לענג כל תא עצב אסתטי. כשהיא נשענת לאחור כדי לסדר את השיער הירכיים שלה נצמדות, ודרך הרווח שביניהן הם יכולים לראות את הכחול של הים. השיער השאטני שלה ארוך עד המותניים, ואפילו זה שיקרא לעצמו פאגאן, הציני מכולם, זה שמוצא פגמים גם בבנות הכי יפות שהם אוספים בברים, מניד ראש מצד לצד בשקט.
נוטפת מים מקצות השיער ולמטה
הם מדברים ונועצים מבטים, והיא יושבת וקמה לשחות וחוזרת, מסעירה כשהיא שוכבת להשתזף ועוצרת נשימה כשהיא חוזרת, נוטפת מים מקצות השיער ולמטה, על הבטן והמותניים ומורד הירכיים. היא לבד, וזה מין יום כזה. מישהו חייב לזכות בה: הם לא יכולים להשאיר אותה שם וללכת. הם לא יכולים שאחד מהם יזכה בה: צחוקים וחברות לחוד, האחרים לא יעמדו בזה.
אחרי שעתיים של בהייה, פאגאן מציע משהו כל כך דמיוני, שהשניים האחרים צוחקים לו בפנים. אבל הוא מתעקש. יש להם את האמצעים לעשות את זה. הוא יודע לדבר, היא נראית - - מי יודע מה יכול להיות?
"נראה אותך”, הם אומרים לו.
“אתם תראו”, הוא עונה, והוא קם מהמחצלת ומתקרב אל המלאך בבגד הים האדום בהליכה של מיליון דולר, הבן זונה האלגנטי. הם לא יודעים מה הוא אומר לה, אבל ככה מתחיל הכל.
מפגש עיניים בין שני זרים הוא אף פעם לא משחק סכום אפס. אחד מהצדדים כמעט תמיד מקבל ממנו משהו שלא הביא אליו. ולמרות שמדובר באומנות שפרטיה אינם ידועים עד תומם, ישנם כמה כללים שעוזרים תמיד:
אתה חייב לנסות לנחש מי היא ומה היא מחפשת. גם אם אתה טועה, היא מרגישה שאתה מנסה ומעריכה את זה, אפילו בלי לדעת שזה מה שהיא עושה. אתה צריך לשים לב למה היא לובשת, באיזה מצב רוח היא, אם היא פלרטטנית מושבעת שנוטה לסגת ברגע האחרון, או ילדה טובה שדווקא הערב מתחשק לה ללכת על הפרוע. אסור להשתהות: אחרי שהבחינה בך, מבט אחד של הכרה יספיק, רק רבע מחוייך. יותר מכל דבר אחר אשה רוצה גבר שיג'נגל אותה עם להיות שם כולו, אבל בלי לאבד שליטה עצמית. אלה דברים שאתה חייב לזכור וחייב לתרגל. כשאתה משוחרר זה כמעט תמיד עובד.
הבחורה הממושקפת עם השיער האדום הבוהק, הגבות העשויות עד כדי פס דקיק וצמידי הכסף הגדולים, למשל, לא מרימה את הראש מהספר שלה, ועדיין יש בה משהו, כמו אצבע צרידה, המבקש את תשומת ליבם של הנוכחים. היא קוראת בריכוז, הופכת את הדפים בכוונה גדולה ולוגמת מספל הקפה שלידה כל כמה שניות במתינות והנאה. היא לובשת ג'ינס וחולצת תכלת והנייד שלה לא מצלצל אפילו פעם אחת במשך השעה שהוא יושב שם ומסתכל עליה. היא לא יכולה להיות בחורה אופיינית לעיר הזאת, ומשהו בה נראה מוכר, אבל בשלב הזה הוא לא בטוח אם זה מפני שכבר ראה אותה בעבר, או מפני שזו הפעם השלישית שהוא רואה אותה בקפה שלו באותו שבוע והיא אף פעם לא מרימה ראש מהספר, ובכל זאת היא מזמינה חשבון והולכת כל פעם שהוא כמעט מסיים את המטלות הדחופות שלו לאותו אחר צהריים וניגש אליה.
והוא לא יעצור אותה בדרך החוצה, העניין הזה של ההתחלות המבויימות היטב אף פעם לא היה הקטע שלו, האמת. אבל הוא הרבה יותר בטוח בעצמו עכשיו מכפי שהיה לפני חמש או עשר שנים: הוא עבר דברים.
הוא מאלה שהופכים ממתבגרים מהוססים למבוגרים מעמיקים. לא היה משאת הנפש הקולקטיבית של הבנות באף מקום שעבר בו בחיים, אבל כמעט תמיד היתה מישהי בעלת אבחנה שמצאה בו עניין. התאהב עמוקות - מעבר למשובת נעורים פה והרפתקה שנלקחה רחוק מדי שם – לעיתים נדירות עד כאב. בפעמיים היחידות שזה קרה זה נגמר בקטסטרופה. לכמה אנשים זה כבר יכול לקרות שהחבר הכי טוב יספר שמי שאתה מסתובב איתה, מסוחרר, היא נערת ליווי שהוא הזמין פעם. והשנייה.... למי זה עוד יכול לקרות, להתאהב בזונה פעמיים.
במקום ללגום מהספל שלה היא מסתכלת לו בעיניים
הוא סיים את המטלות הדחופות שלו, הפעם נראה שהיא נשארת. היא הופכת דף, ובמקום ללגום מהספל שלה היא מסתכלת לו בעיניים - קצר אבל מכוון. הוא מחליט לגשת אליה. הוא קם והולך את כמה הצעדים המפרידים ביניהם בלי להיות בטוח מה הוא רוצה, או מה הוא רוצה ממנה.
הוא מגיע לשולחן שלה ונעמד. היא מרימה עיניים מהספר ומביאה אל הבטן רגל אחת מהכסא שלפניה. "ראיתי אותך כאן כבר כמה פעמים חשבתי - -”
"אתה נראה טיפוס חושב”.
קצות שפתיו מתרוממות טיפ טיפה למעלה. הוא שואל אם הוא יכול לשבת והיא אומרת שכן. הוא מציג את עצמו ומושיט לה יד ללחיצה.
שם של תחנת מוניות לא קשה במיוחד לזכור, גם לא את פניו המופיעות לרגע בחלון הנוסע ואחר כך במראה האחורית של נהג שתקן. וזה עלה לה, להגיע שוב למקום עם ריח התפוזים, אבל לא יותר מדי: שילוב של הפגנת חשיבות מכרעת, חיזוק מחוכם לאגו ושלילה נפגעת של עיסקה מלוכלכת תוך כדי השארת פתח מתעתע למשהו קסום בעתיד – אלה מנצחים כמעט כל גבר.
ועכשיו, בראשונה מול פניה הגלויים, בידיים העדינות ביותר שנגעו בה, בלי לדעת מי זאת שהוא מדבר איתה, עדי - כארון - לוחץ את ידה המושטת של לילך ברנר, ומתיישב.
