ביקורת סרט: "מלון מיליון דולר" - סתמיות טוטאלית

במסיבת עיתונאים שנערכה עמו בפסטיבל הסרטים הירושלמי, שננעל בסוף השבוע, הסביר הבמאי הגרמני וים ונדרס ("מלאכים בשמי ברלין"), שמלון מיליון הדולר המרוט בדאונטאון לוס-אנג'לס, בו מתרחש סרטו החדש: "מלון מיליון דולר", אינו אלא מטאפורה לאמריקה של היום, על עברה המפואר וההווה המדורדר שלה. "הסרט הוא הצהרה על החלום האמריקני שמדבר על שוויון", אמר שם ונדרס, "אבל כל אותם הומלסים שמאכלסים את המלון מעידים שאין שוויון בחברה האמריקנית". כך, באחת, הפך הסרט מהפיוט הפלצני שחשבנו שהוא לסרט בעל מסר חברתי נוקב.

אם יש משמעות, מהי?

ניסיון להבין על מה הסרט, יתנפץ מול חומות של פוזה מעצבנת, עודפים של חשיבות עצמית והכרעות אמנותיות תמוהות. קחו, למשל, את המשחק. ג'רמי דייוויס, הזכור מ"להציל את טוראי ריאן" (ונדרס במפגש הנ"ל: "מעולם לא עבדתי עם שחקן טוב ממנו"), מגלם פה הומלס צעיר ורפה-שכל, טום טום שמו, והמשחק שלו (כמו של כל השחקנים בסרט) כה מופרז, מופגן ומוחצן, עד שברור שמאחורי כל זה מסתתרת משמעות כלשהי, אבל מהי? כדי להכין את דיוויס לתפקידו, הפגיש אותו ונדרס עם האנטר, בנם בן החמש של שכניו, ואמר לו: "כך תשחק". האם באמצעות הרגרסיה הזו לילדות מבקש הסרט לומר משהו על הטוהר שבשיגעון, או שהתום שהדמות הזו מייצגת אומר שהאנשים האלה, דיירי המלון, אינם כה יוצאי דופן כמו שנדמה, ואולי הם בעצם גיבורים?

עולם ריקני וביזארי

אל העולם הזה של אנשי שוליים מגיע מל גיבסון, שמגלם בלש נכה, החוקר את מותו המסתורי של אחד מדיירי המלון. "ממבט ראשון הוא נראה כמו רובוקופ", פירש ונדרס את הדמות, "אבל אחר-כך הוא מתגלה כאחד מהם, מלך הפריקים".

דמותו של גיבסון בסרט נראית כאילו הגיחה מ"טווין פיקס" - אפשר להניח שגיבסון, שהיה שותף בהפקת הסרט, שש לשחק נגד הדימוי הקולנועי שלו,ולא פחות מכך להעניק לרזומה שלו את הטאץ' האמנותי שבעבודה עם ונדרס (בניגוד למה שאפשר לחשוב, גיבסון, שחקן של 25 מיליון דולר לסרט, לא "עשה לו מחיר") - אבל הדמות הזאת אינה אלא תוספת סתמית לעולם הריקני והביזארי, אך המעוצב להפליא, של הסרט.

אוסף דמויות משעממות

מראשיתו, הקולנוע של ונדרס מבטא הערצה ודחייה של התרבות האמריקנית שהשתלטה, אם לצטט מ"במהלך הזמן", על התת-מודע האירופי. ונדרס אימץ את התרבות האמריקנית הפופולרית, שיבץ איקונות שלה בסרטיו (למשל, ה-jukeboxes, תיבות התקליטים, ב"אליס בערים" ו"חרדת השוער בבעיטת ה-11"), וניהל עמה התכתבות מרתקת, ששיאה, כמובן, ב"האמט". מה שנותר כאן מהמבט הזה באמריקנה הוא אוסף של דמויות משעממות (אחת מהן, איך לא, היא של אינדיאני בשם ג'רונימו, שמגלם ג'ימי סמיתס), סיפור אהבה פיוטי עלק בין שתי נשמות טהורות (דיוויס ומילה ג'ובוביץ', "האלמנט החמישי", שמגלמת צעירה החשה עצמה כדמות מספר. ונדרס: "מאוד נקשרתי אליהם, ועם תום הצילומים שקעתי בדיכאון"), מחווה לצייר אדוארד הופר (כאילו לא הספיקה אחת ב"קץ האלימות"), הגיג על השיח האמנותי, ותחושה של סתמיות טוטאלית.

("מלון מיליון דולר". בימוי והפקה: וים ונדרס; תסריט: בונו, ניקולס קליין; צילום: פדון פאפאמיכל; מוסיקה: בונו, בריאן אינו, דניאל לנואה; משתתפים: ג'רמי דיוויס, מילה ג'ובוביץ', מל גיבסון, ג'ימי סמיתס, פיטר סטורמייר. גרמניה/ארה"ב 2000, 122 דקות)