שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אורולוגים ביצעו ניסויים באופן לא חוקי בבני אדם
    עבירות אתיות קשות, פרסומים מטעים וביצוע ניסויים באופן לא חוקי וללא אישור בבני אדם: אלו המסקנות שעולות מדו"ח חקירה חסוי שהגיע לידי ynet, העוסק בטיפולים לעיבוי איברי המין המבוצעים ע"י ד"ר יעקב יעקבי, ובשיטות הרדמה ואילחוש לילדים, שנעשה ע"י פרופ' יורם מור. משרד הבריאות המליץ להגיש קובלנה משמעתית כנגד שני הרופאים, שממשיכים לדחות בתוקף את מסקנות החקירה

    סערה גדולה מתרחשת בימים אלו בקרב חברי קהילת האורולוגים בישראל. הסיבה: שניים מחבריה, ד"ר יעקב יעקבי ופרופ' יורם מור, כך נקבע על ידי הלשכה לאתיקה של הסתדרות הרופאים, ביצעו ניסויים באופן לא חוקי בבני אדם. אך למרות המעשים החמורים שנעשו לכאורה על ידי שני הרופאים הללו, עד עתה הצליחו במערכת הבריאות לשמור את הפרשה הרחק מעיני הציבור. אולם דו"חות החקירה של הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית שהגיעו לידי "ynet" שופכים אור על אחת הפרשות הרפואיות החמורות שנחשפו בשנים האחרונות בתחום הניסויים בבני אדם, ומעלים שאלות קשות לגבי התנהלותם של כמה מהרופאים המעורבים בפרשה.  

     

    "5 מיליגרם סיליקון נוזלי למעטפת הפין"

    "גברים רבים בישראל אינם מרגישים מסופקים מגודל איבר המין שלהם": כך מכריז אחד מהפרסומים הרשמיים של מרכז הטיפולים הפרטי "מרפאת התאומים" ברמת גן, "מה שמשפיע באופן ישיר על הביטחון העצמי שלהם בזוגיות ובייחוד בעת קיום יחסי מין". גם פתרון יש למרפאה: "טיפול ייחודי להגדלת איבר המין הגברי ללא הרדמה וללא ניתוח. בכל טיפול, אשר מבוצע על ידי אורולוג מומחה, מוזרקים חמישה מ"ל של סיליקון נוזלי שומני טהור, שיוצר סביבו רקמת חיבור ונשמר לצמיתות בגוף".

     

    נשמע לא נעים? במרפאה מזדרזים להרגיע: "החומר מוזרק באמצעות מחט עדינה אך ורק למעטפת הפין... אורך הטיפול כ-20 דקות, כשהוא מבוצע בהדרגה אחת לחודש במרפאה ומצריך שלושה עד ארבעה מפגשים". עלות הטיפול, כך מספר הרופא שמבצע אותו, תלויה במספר ההזרקות ונעה בין כ-7,000 ל-10,000 שקלים. ומה מקבלים בתמורה? "עיבוי עד 80% יותר מהעובי הקיים", מתנאה הפרסום של המרפאה, ומוסיף כי האיבר גם יראה "יותר ארוך, אך בעיקר יותר עבה, יפה ואסתטי".

     

    את הטיפולים הללו מבצע במרפאה הפרטית ד"ר יעקב יעקבי, אורולוג כירורג, לשעבר רופא במחלקה האורולוגית של בית החולים "וולפסון". לטענתו, למעלה מ-500 גברים ישראליים קיבלו ממנו את זריקות הסיליקון השנויות במחלוקת הללו, מאז החל בטיפול בשנת 2002. 324 מהגברים שקיבלו את הטיפול הזה אולי לא יודעים זאת – אבל הם נמצאים במרכזה של פרשה שמסעירה בתקופה האחרונה את צמרת הממסד הרפואי בישראל, ופרטיה נחשפים כאן לראשונה.

     

    מסתבר כי אותם 324 גברים שד"ר יעקבי הזריק לאיבר מינם סיליקון, היו למעשה חלק ממחקר וניסוי רפואי, שבוצע – כך נקבע על ידי ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים - תוך כדי הפרה חמורה של כללי האתיקה הבסיסיים והוראות החוק שמגדירות את חובות הרופאים בעריכת ניסויים בבני אדם. הם גם לא יודעים כי המרכז הרפואי הפרטי "התאומים", אשר גבה מהם אלפי שקלים עבור הטיפול, הפר בכך את כללי האתיקה, שאוסרים באיסור חמור לגבות תמורה עבור השתתפות בניסוי ומחקר רפואי.

     

    אלא שזו רק ההתחלה. הבדיקה בנוגע לטיפול שמבצע ד"ר יעקבי החלה בעקבות פנייתם של מספר אורולוגים בכירים לאיגוד האורולוגים בהסתדרות הרפואית ולמשרד הבריאות. מה עשה יעקבי? פנה גם הוא, והתריע על ניסוי אחר, שביצעו כמה מהאורולוגים שהתלוננו נגדו. הבדיקה שהחלה בעקבות פנייתו של ד"ר יעקבי העלתה גם היא ממצאים קשים על האופן שבו נערך ניסוי רפואי בילדים במחלקה האורולוגית בבית החולים שיבא תל השומר.

     

    זה היה האות למלחמת עולם שפרצה את גבול הקהילה האורולוגית, ומסעירה את ראשי מערכת הבריאות בישראל. התלונות סביב הטיפול לעיבוי הפין שמבצע ד"ר יעקבי - הרופא היחיד בישראל שעושה טיפולים מסוג זה - נדונו בחודשים האחרונים בלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, וחלק ממסקנות החקירה החמורות הועברו כבר לפני כשנה להנהלת משרד הבריאות. אולם רק לאחרונה החליט המשרד להמליץ על הגשת קובלנה משמעתית כנגד הרופאים המעורבים בפרשה, בכפוף לשימוע שייערך להם בקרוב.

     

    יש לציין כי משרד הבריאות יודע מזה כחמש שנים על הטיפולים אותם מבצע ד"ר יעקבי, ואף אישר את זריקות הסיליקון, אך לא ערך כל פיקוח ובקרה על טיפולים אלה.

     

    "טיפול חדש ופשוט"

    "פרשת האורולוגים" החלה להתגלגל דווקא במקום פסטורלי ונינוח הרבה יותר מאשר קליניקת טיפולים: במלון "הרודס" באילת. בנובמבר 2004 נהרו האורולוגים הבכירים ביותר בישראל דרומה, ל"כנס ה-24 של איגוד האורולוגים". נאום בכנס היוקרתי הזה נחשב לאות של כבוד, במיוחד אם הרופא שעל הבמה עומד להציג מחקר חדש. בסביבות 11:30 בבוקר, במושב שכותרתו "אין־אונות והגדלה שפירה של הערמונית", עולה ד"ר יעקב יעקבי לבמה, ומתחיל בהרצאתו. הנושא: "עיבוי הדרגתי של הפין באמצעות סיליקון נוזלי להזרקה".

     

    על פי תקציר ההרצאה, ד"ר יעקבי הסביר כי "אין להתעלם מכך שקיימת דרישה גוברת לניתוחי פין קוסמטיים, ואחת הפעולות המבוקשות הינה 'עיבוי' של הפין. פעולה זו בוצעה בעבר על ידי הזרקת שומן, שנזנח עקב ספיגה של החומר. לאחרונה עם שיפור איכות הסיליקון, הוכנס לשימוש כחומר מילוי בתחומי רפואה רבים".


    ד"ר יעקב יעקבי. הציג את ממצאיו בכנס האורולוגים באילת (צילום: טל שחר)  

     

    ד"ר יעקבי תיאר את הטיפול שהציג בכנס בפירוש כ"מחקר" בו נכללו 24 גברים

    שקיבלו "הסבר על מהות הטיפול וחתמו על הסכמה מדעת". הטיפולים בוצעו בהרדמה מקומית, והמטופלים קיבלו בין שלוש לשש זריקות לשורש הפין. בהרצאה טען יעקבי כי "הן הגברים והן נשותיהם הביעו שביעות רצון מתוצאות העיבוי האחיד של גוף הפין, מרבית הגברים דיווחו על שיפור משמעותי באיכות הזקפות. ניתן לראות את תוצאות העיבוי כבר מהטיפול הראשון ולא נצפו תופעות לוואי לטווח הקרוב". אחר כך סיכם: "עיבוי הדרגתי של הפין באמצעות סיליקון הוא טיפול חדש ופשוט לביצוע", והזהיר כי "אם הביקוש הגובר לא יענה על ידי האורולוגים שיקבעו סטנדרטים גבוהים, צפוי כי תחומי רפואה אחרים יכבשו את הנישה".

     

    לטענת יעקבי, הוא זכה למחמאות על ההרצאה, למעט יוצא מהכלל אחד: פרופ' יורם ורדי - היום מנהל היחידה לנוירואורולוגיה ברמב"ם - שמחה בפומבי על כך שמחקר מסוג כזה הוצג בכנס.

     

    בסוג של צירוף מקרים, כמה שעות לאחר הרצאתו של ד"ר יעקבי, נערך מושב אחר, שעסק באורולוגיה של ילדים. אל הבמה עלה אחר כבוד פרופ' יורם מור, מבכירי האורולוגים בשיבא תל השומר, והציג מחקר שהשווה שתי שיטות הרדמה ואִלחוש לילדים שעוברים בדיקה אורולוגית באמצעות קטטר: חומר

     הרגעה שניתן דרך הפה (Midazolam) לעומת חומר הרדמה בשאיפה (Nitrous Oxide). על המחקר שהציג פרופ' מור חתומים עוד שמונה רופאים בכירים משיבא, כולם מומחים בתחומים שונים של רפואת ילדים.

     

    פרופ' מור טען כי כאשר ילדים נאלצים לעבור בדיקה בשם ציסטוגרפיה (בדיקה שבמהלכה מוכנס קטטר, דרכו מוזרם חומר המשמש מכשיר הדמיה), התהליך מלווה לרוב במידה מסוימת של אי נוחות וחרדה, ולכן מתן הרגעה בנסיבות אלו עשוי להועיל. על פי הרצאתו, ערך מחקר בו נבדקו 47 ילדים, וגילה כי בטיפולים בהם נעשה שימוש בחומר ההרדמה בשאיפה, נמצאה "מגמה ברורה" של כאב וחרדה נמוכים יותר וכי "משך הזמן עד לשחרור ילדים היה קצר בהשוואה באופן משמעותי".

     

    שתי הרצאות, שני רופאים, אותו יום, ולכאורה אין קשר ביניהן. לאף אחד לא היה מושג שזרעי הפורענות נשתלו.

     

    "לטובת החולים המרומים"

    השנים חלפו, וד"ר יעקבי המשיך בינתיים בטיפולי הזרקת הסיליקון הפרטיים. בתחילת 2007 הוא מפרסם מאמר שמצית את התבערה בקהילת האורולוגים הישראלית. המאמר מתפרסם בכתב העת ASIAN JOURNAL OF ANDROLOGY (אנדרולוגיה הוא המדע העוסק במערכות הרבייה והמין של הגבר, מעין מקבילה זכרית לגינקולוגיה - ר"ר). בעולם הרפואה, למאמר בכתב עת יש ערך עליון: לא זו בלבד שכך נקבעים מעמדו וקידומו של רופא, במקרים רבים בעקבות פרסום מאמרים על ניסויים שצלחו, מוכנסים טיפולים רפואיים לשימוש נרחב.

     

    כתב העת בו פרסם ד"ר יעקבי, יוצא מדי רבעון על ידי האקדמיה הסינית למדעים, ומופץ בכל העולם. על המאמר חתומים, מלבד ד"ר יעקבי, גם ד"ר רומן גרינברג ממרפאת "מדיקל סרבר" בפתח תקווה ושני אורולוגים נוספים מהמחלקה האורולוגית בוולפסון, בה עבד יעקבי באותה עת: ד"ר עודד קסלר, מנהל שירות אורולוגית הילדים; וד"ר אלכסנדר ציביאן, מנהל שרות אורולוגיה לפרוסקופית ושחזורית. כותרת המאמר התייחסה למעקב אחר המטופלים שעברו טיפול להגדלת היקף הפין והסתיימה בפראזה: "לשם שינוי מילות שבח והלל" על פרוצדורה זו.


    פרופ' יורם מור. העיד כי לא ביקש אישור של ועדת הלסינקי (צילום: שאול גולן)

     

    במאמר מתאר ד"ר יעקבי את ניסיונו עם 324 גברים, שבין אוגוסט 2003 ליולי 2006 קיבלו אצלו ב"מרפאת התאומים" ברמת גן זריקות סיליקון נוזלי לאיבר המין, במטרה לעבותו. הוא ציין בין היתר כי רובם היו הטרוסקסואלים ורובם (93%) נימולים. לפי המדידות שהציגו ד"ר יעקבי ושותפיו, מדובר בהצלחה גדולה: היקף הפין של המטופלים שנמדדו עלה מממוצע של 9.5 ס"מ לממוצע של 12.1 ס"מ. במאמר נטען כי המטופלים היו שבעי רצון וכי לא נצפו סיבוכים. המאמר כלל גם צילומים של אברי מין לפני הטיפול ולאחריו.

     

    עכשיו כדור השלג החל להתגלל. הירייה הראשונה בקרב הגיע מכיוונו של פרופ' יורם ורדי מרמב"ם, כאמור – אותו אורולוג בכיר שכבר בכנס ההוא באילת מחה כנגד הטיפול שמבצע יעקבי. פרופ' ורדי, שהתבקש לבחון את המאמר, כתב מכתב חריף ליו"ר איגוד האורולוגים ד'אז, פרופ' יעקב קנטי, ובו העלה טענה קשה: "ברור לי שלעבודה המחקרית זו אין אישור ועדת הלסינקי (הגוף היחיד שרשאי לאשר ניסויים בבני אדם - ר"ר)".

     

    פרופ' ורדי כתב כי "לבצע היום עבודה מחקרית ולפרסמה ללא אישור מוועדת הלסינקי הינה עבירה אתית אם לא פלילית, במיוחד בפרוצדורות פולשניות כפי שבוצעו במקרה דנן". ורדי ציין עוד כי "תוצאות המחקר לא קיימות ואין כל נתון ומה שניתן שטחי ומבלבל. התוצאות מדברות שכל הנבדקים מרוצים ללא יוצא מן הכלל. אינני מכיר עבודה שבה פרוצדורה ניתוחית זו או אחרת מביאה ל-100% הצלחה וללא כל סיבוכים... אני אישית יודע על מספר סיבוכים שטופלו במרכזים אחרים. גם דיווּח זה מעלה ספקות רבות לגבי איסוף הנתונים ואמינות הדיווח".

     

    מכיוון שהרופאים הדגישו במאמר כי הם עובדים בוולפסון, כתב ורדי כי "הבעיה העיקרית שהנני רואה בפרסום מאמר מסוג זה הינו שמוסד ממשלתי אקדמי במדינת ישראל נותן גושפקנא לפרוצדורה לא מקובלת ברת סיכון, בלי שבמוסד עצמו בוצע המחקר, אלא בקליניקה פרטית של אחד מרופאי המחלקה".

     

    פרופ' ורדי פנה במקביל גם למשרד הבריאות וכתב לד"ר מירי זיבנצר, סגן ראש האגף למדיניות טכנולוגיות רפואיות במשרד. ורדי כתב לה כי הוא מבקש לדעת "האם הסיליקון מאושר להזרקה בישראל, האם בכלל ניתן להזריק סיליקון נוזלי לפין והאם קיימת הגבלה לגבי הכמות הניתנת להזרקה?". עוד הוסיף כי "פרוצדורות שרלטניות אלו חייבות להיפסק לטובת החולים המרומים על ידי רופאים מסוימים למטרות רווח בלבד... מאמרים מסוג זה אינם מוסיפים כבוד למדינתנו ולרצינות המדעית המבוצעת בה". ד"ר זיבצנר ממשרד הבריאות הודיע לפרופ' ורדי שהיא תגיב למכתבו בהקדם. שלוש שנים אחרי, פרופ' ורדי עוד מחכה.

     

    "חלה היסחפות והתלהמות"

    חליפת המכתבים הזו שחררה את כל השדים החוצה. בעקבות המכתב שכתב פרופ' ורדי, פנה יו"ר האיגוד האורולוגי פרופ' קנטי, לפרופ' עמי סידי, מנהל המחלקה האורולוגית בוולפסון (שם עבד, כאמור, ד"ר יעקבי), וביקש ממנו הבהרות על המאמר. פרופ' סידי השיב במכתב חריף לא פחות. תחילה כתב כי העובדה שכל העבודה בוצעה בקליניקה פרטית צוינה בפני צוות עורכי כתב העת, וכי אזכור מקום עבודתם של מחברי המאמר בוולפסון "נעשה בתום לב ולא מתוך כוונה להטעות". אחר כך טען פרופ' סידי כי במקרה זה לא היה צורך באישור של ועדת הלסינקי וזאת "גם לדעתם של ברי סמכא חיצוניים", מאחר ו"לא מדובר בעבודה מחקרית השוואתית (כלומר ניסוי מתוכנן מראש בבני אדם, ר"ר), אלא בתיאור סדרה רטרואקטיבית ללא קבוצת ביקורת".

     

    פרופ' סידי התייחס בתשובתו לאמירה של פרופ' קנטי לכך שלוועד איגוד האורולוגים "יש תפקיד פרופסיונלי ואתי בנושאים שונים המובאים לידיעתו". סידי התרתח וכתב כי כל עוד לוועד האיגוד אין גוף מיוחד המוקדש ספציפית לסקירה ובדיקת תקינות הפרסומים המדעיים של חברי איגוד האורולוגים, וכי "יש בכך פתח לשרלטנות, זריקת בוץ ורפש, אינטרסנטיות והסתה של הוועד והאיגוד וכל המקצוע האורולוגי". הוא קרא באופן חסר כל תקדים בממסד הרפואי בארץ לוועד האורולוגים לערוך בדיקה לגבי תקינותם של פרסומים מקצועיים נוספים שפורסמו על ידי אורולוגים.  

     

    אחר כך עבר פרופ' סידי לנושא הטיפול עצמו, וכתב כי לגבי הגדלת אבר המין (Penile Enhancement) ו"מבלי לנקוט עמדה בעד או נגד", המליץ לוועד האורולוגים "לא לנקוט עמדה קטגורית על מנת להקיא ולהתקיף בחמת זעם את המֶחדשים, אלא לעודד יוזמה ולתעלה לרווחת המקצוע האורולוגי תוך המלצות על אמות מידה מדעיות, שאם לא כן שוק פרוץ זה, שכולנו יודעים שהוא אכן קיים ושקיימת לו דרישה, יעבור לידיים אחרות. המדיניות של בת יענה אינה נבונה במקרה זה...".

      

    לסיום ציין פרופ' סידי כי ניתוחים להגדלת הפין, "למרות שעוררו ומעוררים ויכוח רפואי, מבוצעים בכל העולם, מתוארים בספרות הרפואית מוצגים ונדונים בכנסים רפואיים והטכניקה הניתוחית נמצאת בדיון ושיפור מתמיד".

     

    "הפרה חמורה"

    בשלב זה, הקהילה האורולוגית כבר געשה, אבל הפרשה טרם זלגה אל מחוזות רפואיים אחרים. גם זה עמד להשתנות.

     

    כאמור, פרופ' סידי קרא לוועד האורולוגים לערוך בדיקה לגבי תקינות פרסומים מקצועיים נוספים של אורולוגים. ד"ר יעקבי קרא את המכתב הזה, ולטענתו, היתה לו "השפעה הדדית" עליו. לכן, הגיש תלונה לוועד האורולוגים, בה ביקש לבדוק שני מאמרים שכתבו שני רופאים אותם ראה כעומדים בראש המערכה נגדו: פרופ' יורם מור מתל השומר ופרופ' יורם ורדי מרמב"ם. יעקבי ביקש לבדוק את תלונתו כי כל אחד מהם פרסם מאמר שמתאר לכאורה ניסוי מבלי שגם הם קיבלו אישור של ועדת הלסינקי כמתחייב.

     

    בין לבין הוחלפו עוד מכתבים חריפים והאשמות בין הצדדים, אבל כולם המתינו לדבר אחד: להחלטה של ועדת האתיקה לגבי מחקריהם של יעקבי מחד, ומור וורדי מאידך. בדצמבר 2008 התכנסו בלשכה האתית של הסתדרות הרופאים שלושה רופאים מצמרת המערכת הבריאותית של ישראל לדון בפרשה. סביב שולחן הדיונים ישבו ד"ר מאיר להב, מנהל מחלקה פנימית מבית החולים בילינסון; פרופ' אורה פלטיאל, מומחית בנושא סרטן; ופרופ' ז'ק מישל, שנחשב לאחד המומחים הבכירים ביותר בארץ לעריכת מחקרים רפואיים והיה אחד האחראים המרכזיים לחקירה היסודית של פרשת הניסויים האסורים שבוצעו בחולים קשישים בבתי החולים קפלן והרצפלד.

     

    תחילה בדקה הוועדה את מחקרי הזרקת הסיליקון של ד"ר יעקבי. הממצאים היו קשים: הוועדה קבעה

    כי נראה ש"החומר שהוזרק על ידי יעקבי לפין של מטופליו מיועד לשימוש זמני ויש לסלקו מן הגוף אחרי השימוש. בנוסף, המדובר בחומר אשר מיועד להזרקה לעין בלבד".

     

    בנוסף העלו חברי הוועדה ביקורת נוקבת על יעקבי, כשהגיעו למסקנה כי המחקר שלו בוצע ללא קבלת אישור כמתחייב בהוראות משרד הבריאות והכללים המשפטיים, וקבעו מהו העיקרון: כל פעולה רפואית שאינה פעולה מקובלת היא ניסוי רפואי בבני אדם ומחייבת אישור ועדת הלסינקי. הוועדה הוסיפה כי נטילת תשלום ממטופלים עבור השתתפות במחקר רפואי אסורה וכי המאמר יוצר רושם מטעה לפיו הפעולות בוצעו בחסותה של המחלקה האורולוגית בוולפסון, בעוד שהן נערכו במרפאה פרטית, ובמקרה זה "מדובר בהטעייתה הקוראים".

     

    הוועדה קבעה כי יעקבי "הפר באופן חמור ביותר את כללי האתיקה הבסיסיים של ניסויים בבני אדם ואף נראה שהפר לכאורה כללים משפטיים שונים. הוועדה רואה בחומרה את העובדה כי יעקבי, אף לפי עדותו שלו בפניה, פעל ביודעין, בניגוד להמלצותיו של האיגוד המדעי האורולוגי באשר להזרקת הסיליקון לפין".

     

    הוועדה ציינה כי למאמר היו שותפים עוד שני רופאים מוולפסון וכי "לפי הכללים האתיים בפרסום מדעי האחריות על תוכנו של פרסום מדעי מוטלת על כל אחד ואחד מכותביו".

     

    מדובר במסקנות חריפות מאוד. "הפרה חמורה ביותר של כללי האתיקה"; "הטעייה"; שימוש בחומר שנועד להזרקה לעין, עבור הזרקה לפין. ללא ספק, פרשה שאמורה לחולל סערה ציבורית. אם הציבור היה שומע עליה, כמובן.

     

    "עבירות אתיקה קשות"

    עתה התפנו שלושת הרופאים הבכירים בלשכה האתית לבדוק גם את מחקריהם של פרופ' ורדי ושל פרופ' מור ושותפיו משיבא. לגבי מחקרו של פרופ' ורדי – הטענות הופרכו מיד, משום שהציג אישור תקף של ועדת הלסינקי. במקרה של פרופ' מור, הסיפור היה שונה.

     

    כזכור, המחקר ערך השוואה בין שתי שיטות אלחוש והרדמה לילדים לפני בדיקה פולשנית במערכת השתן. הוועדה ציינה כי המאמר פורסם בכתב עת מכובד (כתב העת Urology), עורר דיון בתוך הגיליון בו פורסם והוא אף מצוטט כחלק מכללים מנחים של איגוד רופאי הרפואה הדחופה. הוועדה ציינה כי מהמאמר שפרסם פרופ' מור עולה כי לצורך הניסוי נערכה פנייה מוקדמת לילדים והוריהם להשתתפות במחקר וכי הילדים חולקו באופן רנדומלי (מקרי) לקבלת אחד משני סוגי ההרדמה, כמקובל במחקרים רפואיים.

     

    פרופ' מור העיד בפני הוועדה כי הוא לא ביקש אישור של ועדת הלסינקי במשרד הבריאות (כל מחקר בילדים מחייב את אישור הוועדה במשרד הבריאות ולא רק הוועדה שפועלת בכל בית חולים) וכי המאמר תיאר פרקטיקה שגרתית שנהוגה במחלקה. מור הדגיש בפני הוועדה כי הוא כבר פרסם מחקרים רבים וכי זהו המחקר היחיד שאין לו אישור של ועדת הלסינקי.

     

    הוועדה קבעה כי היתה חובה לקבל מראש אישור של ועדת הלסינקי במשרד הבריאות לניסוי, והדגישה כי מחברי המאמר בעצמם מתייחסים למחקר כאל ניסוי שבוצע באופן "מבוקר ואקראי". הוועדה קבעה עוד כי גם אם נכונה גרסתו של מור שלא היה מדובר בניסוי רפואי שתוכנן מראש אלא הצגה בדיעבד (מחקר רטרוספקטיבי) של טיפולים שבוצעו ממילא במחלקתו – אז המחקר הוצג במאמר שפורסם בכתב העת היוקרתי באופן מטעה, כאילו שיש לו את התוקף המדעי הגבוה ביותר וכי "פרסום מטעה זה מהווה לכשעצמו הפרה ברורה של הכללים האתיים הקיימים לגבי פרסום מדעי".

     

    גם במקרה זה הדגישה הוועדה כי לכל כותבי המאמר יש אחריות על תוכנו וקבעה כי היא "רואה בחומרה רבה הפרה של הכללים האתיים לעריכת מחקרים רפואיים בבני אדם". במקרה זה, הוועדה התרשמה כי "פרופ' מור הבין בדיעבד את הבעייתיות וכי בכוונתו להקפיד על קיום כללים אתיים ועל ביצוע נאות של מחקרים". הוועדה המליצה להטיל עליו עונש של נזיפה.

     

    גם אם לכאורה מדובר בממצאים קשים פחות מאלו שנמצאו במחקרו של ד"ר יעקבי, עדיין המסקנות חריפות: מילים כמו "פרסום מטעה" או "הפרה של הכללים האתיים" הן לא משהו שמפאר רזומה של אף רופא.

     

    בעקבות הממצאים שהתגלו בבדיקת שני המחקרים, כתב ביוני 2009 פרופ' אבינועם רכס, יו"ר הלשכה האתית בהסתדרות הרפואית, למנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' אבי ישראלי, וכיתב שורה ארוכה של בכירים מעולם הרפואה בישראל: מנהל בית החולים שיבא פרופ' זאב רוטשטיין; פרופ' יצחק ברלוביץ, מנהל בית החולים וולפסון; ופרופ' יוסי מקורי, דיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

     

    רכס כתב כי דו"ח הלשכה האתית "משקף עבירות קשות על כלליה אתיקה הן של ד"ר יעקבי והן של פרופ' מור... אין לי ספק כי כאשר יושלמו ההליכים במסגרת משרד הבריאות, בית החולים והפקולטה לרפואה וכאשר יינתן פרסום, כנדרש, לפרשה זו, ישמש הדבר תמרור אזהרה לכלל הרופאים בדבר התנהגות הראויה בביצוע מחקרים בבני אדם ובפרסומם בעיתונות הרפואית".

     

    במשרד הבריאות, כאמור, לא עשו דבר, למרות שקיבלו לידיהם את הממצאים כבר לפני כשנה. רק לאחרונה התקיימו דיונים במשרד, בהם הוחלט להמליץ להגיש כנגד הרופאים קובלנות משמעתיות, שיוגשו בכפוף לשימוע שאמור להתקיים בפני פרופ' חיים הרשקו, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות.

     

    חשוב לציין כי במסגרת הדיונים אף כתב באוגוסט השנה עו"ד אייל חקו, מנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות, להנהלת המשרד כי בלשכה לאתיקה נקבע כי הרופאים "הפרו את כללי האתיקה הבסיסיים של ניסויים בבני אדם". הוא אף ציין כי הלשכה לאתיקה ממליצה למשרד הבריאות לפרסם את עמדתו ביחס לשימוש בסיליקון לעיבוי הפין במסגרת הרפואה הפרטית והציבורית.

     

    ומה עשה איגוד האורולוגים? היו"ר הנוכחי של האיגוד, פרופ' אלכסנדר גרינשטיין, כתב לפרופ' רכס כי פעילותו של מור בתלונה נגד יעקבי היתה כ"נציג ציבור האורולוגים בישראל", ו"במטרה מוצהרת של שמירה על רמת וטוהר מקצוע האורולוגיה".

     

    "נראה לנו", טען ראש האיגוד, "כי מצב זה בו נציג ציבור עומד לבדיקה וחקירה בעקבות תלונות של אותו הגורם שבעניינו פעל, יביא לכך שנציגי ציבור ימנעו בעתיד מפעילות דומה". את מכתבו סיים גרשטיין בבקשה: "למנוע פרסום הסיכום של ועדת האתיקה לגבי פרופ' מור ולהפריד לגמרי את הסיכום לגבי ד"ר יעקבי ואת הסיכום לגבי פרופ' מור".

     

    כלומר, מבחינת האיגוד - שכל העולם ידע על הסיליקון של ד"ר יעקבי, אבל שאיש לא ישמע על ניסוי חומרי ההרדמה של פרופ' מור.

     

    "הטעייה מגמתית"

    ד"ר יעקבי החליט להילחם בהחלטה הקשה נגדו, והגיש ערעור, באמצעות עו"ד ערן קייזמן, המתמחה בייצוג רופאים בועדות אתיקה ומשמעת. לאחרונה ניתנה החלטת ועדת הערעור, בראשותו של פרופ' ראובן פורת, מנהל מחלקה פנימית באיכילוב.

     

    בפני הוועדה ביקש יעקבי לדחות את כל ממצאי הוועדה הראשונה וטען כי לא הפר את כללי האתיקה. לטענתו, לאחר שהועלו הטענות על המאמר שפרסם, פנה פרופ' סידי, מנהל המחלקה האורלוגית בוולפסון, לשני ברי סמכא – ד"ר יצחק ברלוביץ, כיום מנהל וולפסון, לשעבר ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות; ופרופ' ערן דולב, לשעבר יו"ר הלשכה האתית בהסתדרות הרפואית ומנהל מחלקה פנימית בוולפסון ואיכילוב – ושאל האם היה צורך באישור ועדת הלסינקי. על פי הערעור – שניהם השיבו שלא היה צורך באישור כזה.

     

    יעקבי הציג בפני ועדת הערעור גם את האישור המפורש של משרד הבריאות לעריכת הטיפולים לעיבוי הפין במסגרת הטיפולים שהוא קיבל להם אישור ב"מרפאת התאומים". האישור ניתן במארס 2008 על ידי ד"ר לוטן, ראש האגף לרישוי מוסדות ומכשירים רפואיים, ובשמו של ד"ר מיכאל דור, ראש אגף רפואה כללית במשרד. יצוין כי האישור ניתן לאחר המועד שבו ביצע ופרסם ד"ר יעקבי את הטיפולים והמחקר ב-324 המטופלים.

     

    יעקבי טען עוד כי הזרקת סיליקון היא פעולה שמותרת על ידי משרד הבריאות (בהוראות המשרד שפורסמן ב-2000) וכי הזרקת סיליקון לפין כמוה כהזרקת סיליקון לכל איבר אחר בגוף, ולכן אינה צריכה להיות מוגדרת כניסוי רפואי. עוד טען כי הזריק למטופלים חומר המאושר לשימוש על ידי משרד הבריאות ותוך רישום האזהרות לגבי שימוש בסיליקון שרשומות על טופס ההסכמה שהמטופלים חותמים עליו.

     

    לגבי גביית התשלום, טען ד"ר יעקבי כי ידוע לו שאסור לגבות תשלום מממשתפים במחקר, אבל "לא הגיוני לבצע מחקר על 300 איש או אף יותר ללא תשלום".

     

    ועדת הערער קבעה שהמאמר שפירסם יעקבי "אכן מהווה מחקר שנדרש לו אישור ועדת הלסינקי ואישור כזה לא התקבל... פרסום המחקר בעיתון רפואי מקצועי, תאור השיטות והתוצאות בשפה ובאופן שמקובל לעשות בפרסום של מחקרים רפואיים, מצביע על כך שד"ר יעקבי ידע שמדובר במחקר או שהתכוון שפרסום תוצאותיו יובן כפרסום של מחקר".

     

    ועדת הערעור קבעה כי "מסתבר שלד"ר יעקבי היה אישור להזרקת סיליקון לעיבוי הפין במרפאתו. האישור ניתן על ידי הרשויות המתאימות והוא פעל על פיו...". יחד עם זאת קבעה כי יעקבי "כשל" בכך שקיבל תשלום ממטופלים שהשתתפו בניסוי רפואי ועוד קבעה כי בפרסום המחקר תחת השיוך של שניים מהחתומים על המאמר לבית החולים וולפסון, היה נסיון לתת למחקר אצטלה אקדמית ומדובר ב"הטעייה מגמתית של הקוראים מאחר והמחקר נעשה במרפאתו הפרטית ללא פיקוח אקדמי ראוי".

     

    הוועדה סיכמה כי יעקבי "הפר באופן חמור ביותר את כללי האתיקה הבסיסיים של ניסויים בבני אדם ואף נראה שהפר לכאורה כללים משפטיים שונים".

     

    אלא שמהערעור הזה, גם איגוד האורולוגים לא יצא ללא רבב. הוועדה קבעה כי על האיגוד "להיות קשוב לדעות שונות ולבדוק אותן לעומקן גם במקרה שאין הסכמה גורפת בקרב הבכירים בו.

    במקרה זה נוצר מעין קונצנזוס כנגד יעקבי וכנגד פעולותיו בהזרקת הסיליקון לפין. ייתכן ויש הצדקה מוחלטת לקונצנזוס זה. אולם בבואם לפסול את פעולתיו של יעקבי, לא ניתן להצדיק את פעולותיהם הם. האיגוד פנה תחילה לשני אורולוגים בכירים הידועים בהתנגדותם להליך שתיאר יעקבי בבקשה שיחוו דעתם על הזרקת הסיליקון לפין. מטבע הדברים חוות הדעת היתה שלילית ו'חיזקה' את עמדת האיגוד. מן הראוי היה שבבואם לבחון באופן אובייקטיבי, היו צריכים לקבל חוות דעת מצד מומחים בעלי דעה פחות נחרצת מלכתחילה ואפילו עצה ממומחים בחו"ל שאינם מעורבים באיגוד הישראלי".

     

    הוועדה ציינה כי ראשי האיגוד פנו למשרד הבריאות בנושא זה, אבל "לא המשיכו והתריעו בפני הרשויות על הזרקת הסיליקון, שעל פי דבריהם גורמת לסיבוכים ועיוותים משמעותיים ולפגיעה בבריאות המטופלים...".

     

    ועדת הערר המליצה שההסתדרות הרפואית תפרסם בפומבי את החלטתה. ואילו למשרד הבריאות המליצה לעשות סוף סוף את תפקידו – ולהחליט: האם הזרקת הסיליקון לאיבר המין היא פרוצדורה רפואית שאפשר לבצע או לא. "הוועדה המליצה לפנות שוב למשרד הבריאות", כתבו הרופאים, כמעט מיואשים, "להבהיר עמדתו והנחיותיו בקשר להזרקת סיליקון לצורך עיבוי הפין". גם הם, עדיין מחכים.


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר יעקב יעקבי
    צילום: טל שחר
    פרופ' יורם מור
    צילום: שאול גולן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים