שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מולדת צמחה מהחולות: מגדל המים שבקצה חולון

    סיור לילי מאחורי "ימית 2000" ומוזיאון הילדים גילה פינת חמד שמזכירה נשכחות: "מולדת הקטנה והמסכנה, השוקעת בחול"

    איך זה שקרוב יכול להיות כל כך רחוק? איך רואים שהזמן לא עמד מלכת? הפעם התשובה היא בסיור קצר במקום קרוב ובכל זאת רחוק, בעל שם שפעם היה קרוב ללב - שכונת מולדת שבחולון.

     

    אני שייך לדור שאחד המקצועות בבית-הספר העממי היה מולדת. בטיולים שרנו "אנו אוהבים אותך מולדת", ולמילה הזו היה כיסוי. אחר-כך הפך המקצוע לידיעת הארץ.

    בשפת התנ"ך ידיעת הארץ הוא ביטוי אינטימי מאין כמותו. בשפה המאוחרת יותר זו הגדרה טכנית, יבשה. ידיעה. כן יודע, לא יודע. כשאומרים מולדת אומרים לאהוב. וכך ערב אחד, בשיטוט לילי מאחורי פארק פרס שבדרום חולון מבליח מתוך החשכה מגדל מים מואר, מהסוג הישן, הפונקציונאלי: בריכת מים על עמודים בראש גבעה. פלא שתוך דקות הייתי למרגלותיו? הגעתי לשכונת מולדת.

     

    יפה עשתה עיריית חולון, שגייסה מומחים לדבר, כדי להציב שלטי סיפור והכוונה המאפשרים לכל אחד להיות בעניינים. כך למדתי, שהאדון חיסין (ולא חיים חיסין, הביל"ויי והרופא) קנה את האדמות ב-1930, כלומר לפני "ימית 2000", מוזיאון הילדים ופארק פרס, אלא בימים שלא היה שם דבר. שום דבר. למה דווקא שם? שתי סיבות: האחת, מה יותר רחוק ומוזנח יותר זול; השנייה: לבנות את הארץ. איך יודעים? שמה של השכונה - מולדת - מעיד על כך. לא נווה-צדק, לא נחלת-שבעה. מולדת.


    אות וסימן לשכונה של פעם (צילום: דודו דיין) 

     

    מאחד השלטים אני מצטט את עזריאל שלו, מוותיקי חולון וחבר המועצה שנים רבות: "הרבה פעמים היינו צריכים להחיש עזרה למולדת הקטנה והמסכנה, השוקעת בחול. היו שם מחזות קורעי לב של אנשים שהחול פשוט השתלט להם על הבית. הם לא יכלו לו". רוב התושבים היו תימנים, שהמחסור הביא אותם לשכונת נידחת בעלת השם המפתה.

     

    כתבה מרים תנעזר: "מתקני נעליים, רוכלי ירקות, מוכרי צבר, סוחרים בבגדים ישנים, פועלים כשיש עבודה ומובטלים כשאיננה. מכתתים רגליהם ומשוטטים בסביבה לבקש פת לחם. משאירים בבית אישה וילדים רעבים,
    המצפים ליום שבת, לשובו של המפרנס. ואלה, אנשי 'מולדת', יודעים יפה את ערך הפרוטה גם כשיש עבודה. כי ימים רבים של אכילת לחם עם שום – זה מחיר הבתים אשר בנו."

     

    ימי תש"ח זקפו קומתם של בני מולדת. היציאה מתל-אביב מזרחה עברה את אבו-כביר, שכונת פורעים ידועה; את יאזור, חצי-אצבע ממקווה-ישראל; את בית-דג'ן והלאה אל ירושלים דרך רמלה ובנותיה. הדרך העוקפת מחסומים עברה משכונת-התקווה, דרך מקווה ישראל לשכונת מולדת ומשם התפצלה לנחלת-יהודה ולראשל"צ וכן דרומה אל נס-ציונה, רחובות, חולדה ומשם לירושלים. דרך הביטחון קראו לה בימים של חוסר ביטחון. כך גוננה המולדת על השיירות. כל זה כבר איננו. נותרו מגדל מים, כביש נאחז בדיונות ושלטים שמזכירים איך התחלנו.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מגדל המים מזדקר מהחשיכה
    צילום: דודו דיין
    מפת האזור
    צילום: דודו דיין
    מומלצים