צ' קוריאה ירתה, איראן בוחנת: מה תעשה ארה"ב?

צפון קוריאה נמצאת כעת במצוקה פנימית קשה. הסנקציות המוטלות עליה וקשיי החקלאות שלה הביאו את אוכלוסייתה, כך מדווח האו"ם, למצב של רעב ממשי וחמור. אך במקום להשעות את תכנית הגרעין והטילים הבליסטיים שלה ולחזור לשיחות על הפסקת התוכנית הזו עם ארה"ב, סין, רוסיה, יפן ודרום-קוריאה, שהבטיחו לה בתמורה סיוע נדיב במזון ובדלק, היא מנסה לסחוט אותן באמצעות איומי מלחמה ופרובוקציות. זה - בתמצית - הרקע לאירוע החמור שבו הפגיזה היום (ג') המדינה הקומוניסטית אי דרום-קוריאני הנמצא לא הרחק מהגבול המערבי בין שתי הקוריאות.

אירוע זה הוא החמישי בסדרת התגרויות חמורה שיזמה צפון-קוריאה בשנתיים האחרונות; מאז הגיעו למבוי סתום השיחות

במסגרת "קבוצת השש" בשנה שעברה, ערכה צפון-קוריאה - חרף התחייבותה לפרק את מתקני הגרעין שלה - ניסוי גרעיני (לא מוצלח במיוחד); בנוסף לכך ביצעה, חרף אזהרותיה של ארה"ב, סידרה של ניסויים בטילים בליסטיים ארוכי טווח המאיימים ישירות על יפן ועל החוף המערבי של ארה"ב. בעקבות ניסויים אלה הטיל האו"ם סנקציות כלכליות ודיפלומטיות על פיונגיאנג, אך המשטר הסטליניסטי בהנהגתו של קים ג'ונג איל החולה לא הורתע.

במרס השנה הטביעה צוללת צפון-קוריאנית ספינה של חיל הים הדרום-קוריאני. צפון קוריאה הכחישה מכל וכל את מעורבותה במעשה, אבל ועדת חקירה של האו"ם קבעה כי צפון-קוריאה אחראית לו, וארצות הברית הנחיתה על פיונגיאנג סדרת סנקציות נוספת, חמורה מקודמתה. בתגובה הודיעה צפון-קוריאה כי "אף אחד לא יוכל להבטיח שלא יהיו לכך השלכות חמורות לשלום וליציבות בחצי האי הקוריאני". לפני כמה ימים היא הציגה בפני מדען אמריקני מתקן חדש להעשרת אורניום שהיא מפעילה במסגרת תוכנית הגרעין שלה, והיום היא הפגיזה את האי הדרום-קוריאני. האקט הזה מקרב את שתי הקוריאות במידה מסוכנת לסף מלחמה.

נחיתות הדרום מול מיליון לובשי מדים

בה בשעה ובאותה נשימה ממשיכה צפון-קוריאה ללא הרף, בסיוע דיפלומטי פעיל של סין, להזמין את ארה"ב לחדש עימה את השיחות על תוכנית הגרעין והטילים שלה, בתמורה להטבות כלכליות ולהסרת הסנקציות. לא צריך לנחש מה מנסה ההנהגה הצפון-קוריאנית להשיג באמצעות אסטרטגיה לוחמנית זו של הליכה על הסף. היעד העיקרי הוא ליצור מצב שבו יוסרו מעל המשטר בפיונגיאנג הסנקציות, והוא יקבל מיד מזון ודלק בכמויות ניכרות עוד בטרם התחייב (אם בכלל) לחדול מהתוכנית הגרעינית הצבאית, ובטרם יורשו פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לחזור לשטחה של צפון-קוריאה.

היעד הנוסף הוא פנים-פוליטי. המנהיג הנוכחי קים ג'ונג איל לקה לפני כשנתיים בשבץ מוחי והוא מתקשה לתפקד. לכן התחיל לפני כמה חדשים את תהליך העברת השלטון לבנו קים ג'ונג און. אבל המשטר בפיונגיאנג חושש שמתנגדי המשטר מבית ומחוץ ינצלו את התקופה הרגישה כדי לערער את יציבות השלטון וכדי לסחוט ממנו פשרות פוליטיות וצבאיות.

באמצעות הפרובוקציות כלפי דרום-קוריאה מפגינים קים ג'ונג איל והגנרלים שלו את עוצמתם, את ביטחונם העצמי ואת אחיזתם במדינה, באופן שאמור לתפישתם להרתיע את אותם מתנגדים.

אסטרטגיה זו מותירה את דרום קוריאה ואת ממשל אובמה אובדי עצות. דרום-קוריאה מודעת היטב לנחיתותה הצבאית מול עוצמתה הצבאית של צפון-קוריאה שצבאה מונה כמיליון לובשי מדים, והוא מצויד בנשק מודרני ובטילים בליסטיים. מערכות הנשק והמטוסים שבידי דרום-קוריאה אמנם מודרניים יותר מאלה של הצפון, אבל הנחיתות הכמותית מול הצפון ונכונות המשטר בפיונגיאנג לספוג אבידות והרס הן שקובעות את יחסי הכוחות בצורה מכרעת לטובת הצפון. לדרום-קוריאה, למרות עוצמתה הטכנולוגית והתעשייתית גם אין יכולת ממשית ליירט טילים ונשק תלול מסלול אחר. היא נמצאת כרגע בשלבים הראשונים של רכישת מערכות כאלה (כולל מערכת מכ"ם מדגם "אורן ירוק" מתוצרת ישראל).

אחמדינג'אד לומד מקים ג'ונג איל

לכן, גם אם לא תשתמש בנשק גרעיני שעדיין לא ברור אם יש לה, יכולה צפון-קוריאה להחריב, פשוטו כמשמעו, בתוך כמה ימים, את סיאול, בירת דרום קוריאה הנמצאת במרחק של כמה עשרות קילומטרים מהגבול בין שתי המדינות, ולפגוע אנושות בתעשייה ובכלכלה הדרום קוריאנית המשגשגת. אם תיפתח מלחמה, נשקפת סכנה גם לכ-40 אלף החיילים האמריקנים החונים על אדמת דרום-קוריאה מאז שנות החמישים, עת נחתם הסדר שביתת הנשק בין שתי הקוריאות. בידי כוחות אלה יש אמנם טילי פטריוט מהדגם החדיש המסוגל ליירט טילים בליסטיים, אבל טילים אלה מספרם מועט ביחס לארסנל הטילים, הרקטות והארטילריה של הצפון, והם אינם מסוגלים לתת מענה לכל מה שצפון-קוריאה מסוגלת לשגר.

ממשלת דרום-קוריאה מודעת היטב למצבה, וגם לעובדה כי ממשל אובמה המסובך באפגניסטן ובעיראק לא ימהר להסתבך במלחמה נוספת בחצי האי הקוריאני. לכן מיהר נשיא דרום-קוריאה, לי מיונג בק, להצהיר היום - עוד בטרם שככו רעמי התותחים הצפון קוריאניים - כי חרף ההתגרות הצפו- קוריאנית הבוטה ארצו אינה מתכוונת להיגרר לעימות, ותעשה כל שביכולתה כדי למנוע הסלמה.

העיניים בזירה הבינלאומית מופנות כרגע לוושינגטון. גם בבית הלבן מבינים כי הפגזת האי הדרום-קוריאני בידי צפון-קוריאה היא קריאת תיגר על ארה"ב לא פחות - אולי יותר - משהיא פרובוקציה כלפי דרום-קוריאה. בוושינגטון יודעים גם כי להפגנת אוזלת יד במקרה זה יהיו השלכות אסטרטגיות ובינלאומיות חמורות: איראן עוקבת בדבקות אחרי התנהלותה של צפון-קוריאה בנושא הגרעין והסנקציות, ויש לא מעט סימנים כי צפון-קוריאה משמשת לה מודל חיקוי. זאת מלבד שיתוף הפעולה ההדוק בתחום פיתוח הטילים והנשק הגרעיני בין שתי המדינות.

זכרונות מצ'מברליין

גם סוריה נמצאת באותה סירה ושואבת מצפון-קוריאה לא רק סיוע צבאי וגרעיני, אלא גם השראה להתנהגות מתריסה כלפי ארה"ב. לעומת זאת גוברת דאגתן של ידידותיה המסורתיות של ארה"ב באסיה ובמזרח התיכון לנוכח החולשה וחוסר האונים שמפגינה וושינגטון כלפי הפרובוקציות של פיונגיאנג. סימני שאלה קשים לגבי עוצמתה ומנהיגותה של ארה"ב מרחפים באוויר

מריאד ועד טוקיו: אם כך מתנהל הבית הלבן מול צפון-קוריאה הקטנה והענייה, האם יהיה ביכולתה וברצונה להגן על מדינות הנפט הערביות מפני איראן ביום שזו תחליט, למשל, לשבש את שיט מיכליות הנפט במפרץ הפרסי? האם יפן וטיוואן יכולות לסמוך על ארה"ב שתגונן עליהן מפני תוקפנות סינית?

זה לא הכל. קיימת סכנה ממשית שאם הפרובוקציה הצפון-קוריאנית תישאר ללא תגובה מערבית ובינלאומית אפקטיבית, תתמרץ את צפון-קוריאה להרפתקאות נוספות בעלות תוצאות חמורות יותר - עד כדי מלחמה ממש. בדיוק כפי שקרה עם גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה.

סביר להניח שדרום-קוריאה וארה"ב לא ייזמו כרגע פעולת גמול צבאית על ההפגזה הצפון-קוריאנית. ספק גם אם ארה"ב תנקוט צעד חריף כמו סגר ימי טוטאלי על צפון-קוריאה שעלול להידרדר למלחמה. דרום-קוריאה תהיה הראשונה שתתנגד למהלך כזה. עם זאת, פתוחות עדיין בפני ארה"ב עוד שתי אפשרויות תגובה בתחום הדיפלומטי והכלכלי שעשויות להרתיע את המשטר בפיונגיאנג ולגרום לו לחשוב פעמיים בטרם יבצע את הפרובוקציה הבאה.

הקלף אמריקני, המפתח - סיני

האופציה האחת היא לגייס את סין כדי להפעיל לחץ על פיונגיאנג בעלת בריתה להפסיק את הפרובוקציות, ולחזור לשולחן המשא ומתן. לסין יש כרגע אינטרס ממשי לפייס את ארה"ב הלוחצת עליה לפחת את היואן ולשפר לטובת וושינגטון את המאזן המסחרי בין שתי הארצות. סין גם מחזיקה באגרות חוב אמריקניות ביותר מטריליון דולר, ויש לה עניין בהתאוששות המשק האמריקני לבל יאבדו אגרות חוב אלה את ערכן. לכן היא קשובה לדאגותיה של וושינגטון ואינה מעוניינת שארה"ב תאבד לחלוטין את מעמדה כמעצמה.

צבא דרום קוריאה, היום. סין תרצה לשמר מעצמה אמריקנית (צילום: רויטרס)

אפשרות נוספת הפתוחה בפני ארה"ב היא לכנס את מועצת הביטחון, ולהעביר בה הצעת החלטה המטילה סנקציות נוספות על צפון-קוריאה ואף מאיימת עליה בשימוש בסעיף 7 של האמנה המתירה פעולה צבאית נגד מדינה סוררת, המאיימת על שלום העולם. סין תיקלע לעמדה לא נוחה, שבה תיאלץ להטיל וטו בניגוד לדעת כל חברות המועצה או לתמוך בהצעה ואז להיות שותפה לסנקציות על בעלת בריתה. בכל מקרה, המפתח לריסונה של צפון-קוריאה באמצעים לא אלימים נתון כעת

בידיה של בייג'ינג.

אם כל זה לא יצלח פתוחה בפני ארה"ב אפשרות נוספת: לחזור ולהציב מחדש נשק גרעיני טקטי על אדמת דרום-קוריאה, מהלך שלא רק יבהיר לפיונגיאנג את רצינות כוונותיה של ארה"ב, אלא גם יוכיח לסין כי היא מסתכנת במלחמה גרעינית על סף ביתה, ויאותת לאיראן מה צפוי לה אם תמשיך בהתרסתה הגרעינית.

אם וושינגטון תצליח לרסן את סין ללחץ אפקטיבי על פיונגיאנג או תציב נשק גרעיני בדרום-קוריאה, יהיו לכך השפעות מרסנות על התנהגות של איראן בשאלת הגרעין. אם, לעומת זאת, יגלה הבית הלבן רפיון, צפוי המודל הצפון-קוריאני לחזור על עצמו במהדורה מסוכנת פי כמה גם באזורנו.