שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: MCT

    אל תפריעו להם להתייוון

    החילוני הליברלי חי בשלווה מפתיעה נוכח המסרים הרוחניים של חנוכה, ולמעשה חוגג את תבוסתו. סביר להניח שהמכבים דמו יותר לחובשי השטריימלים, מאשר לקבוצת כדורסל

    חנוכה, כך נראה, הוא החג שהציבור החילוני אוהב לחגוג יותר מכל חג אחר. מסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי 67% מהישראלים המגדירים עצמם חילונים, ו-90% מקרב הציבור המסורתי, מדליקים נרות בחנוכה.

     

    מתייוונים 2010:

     

    החילונים אימצו לחיקם באהבה את אחד החגים היחידים בהם אין כל איסור, הגבלה או נאחס הלכתי אחר. חנוכה הוא טריגר נהדר לחגיגה קולינרית הכוללת איחוד משפחות, והתחממות לאור נרות ביום חורף סגרירי (למי שעוד זוכר שהיתה פעם עונה כזו בישראל). בעיניי רבים מדובר בפרס ניחומים מכובד, בהתחשב בכך שלא ממש הזמינו אותנו ליומולדת הססגוני של ישו (והמהדרין מקפידים וחוגגים את שניהם).

     

    עם זאת, טומן חנוכה בחובו קונפליקט ערכי מהסוג שמעמיד את החילוני המצוי באור מביך למדי. בשמונת ימי הפסטיגל חוגגים אבא, אמא וילדיהם המתייוונים שון, קים ודילן, את הניצחון על אורח החיים שהם כל כך נלחמים עליו - הזכות להתייוון בכיף, מבלי שאיזה מכבי פנאט יזכיר להם מיהם באמת. הרי לו היה סיפור החנוכה מתרחש בימינו, סביר להניח שהמכבים היו דומים יותר לחובשי השטריימלים המחרפים נפשם נגד פתיחת חניון קרתא, מאשר לקבוצת כדורסל ביד אליהו. ובינינו, איש מכל אותם שוחרי מסורת-לרגע לא יזרום עם הרעיון לנתץ את כיפת הסלע, ולהקים תחתיה בית מקדש שלישי.

     

    חוגגים את תבוסתם

    החילוני הליברלי חי בשלווה מפתיעה נוכח המסרים הבלתי פופולריים של חנוכה, ולמעשה חוגג את תבוסתו, ונשאלת השאלה למה?

     

    עוד בימים טרום מרד החשמונאים נחגג החנוכה כחג חורף עממי. במסכת עבודה זרה מסופר על אדם הראשון "שראה תקופת טבת, וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא". חנוכה צוין דרך מוטיב הפצת האור בימי החורף החשוכים והקצרים עוד הרבה לפני שיהודה המכבי חטף את הג'ננה. עם ניצחון החשמונאים הפך החג סמל להקרבה עצמית, וחינוך ליוזמה מתוך קנאות דתית.

     

    בתקופת הגלות שוב עבר החג טרנספורמציה, והדגש הושם על פרסום הנס וחיזוק האמונה באל כל יכול. ראשית המאה ה-19 ופריחתה של התנועה הציונית הביאו להתנערות מהרעיון הניסי, והלאמת החג תוך שימוש במוטיב האש כסמל לעוצמה ואקטיביות, אל מול הפאסיביות של שומרי המסורת. החלוציות ביטאה זאת במלוא חריפותה בשיר "אנו נושאים לפידים" של אהרון זאב: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו".

     

    ריק חילוני-רעיוני

    והנה ימים באים, וכל אותם רעיונות פטריוטיים חילוניים שכוחם היה יפה לראשית ימי המדינה, הפכו שוב אנכרוניסטיים. אקטיביות וחלוציות כובסו במכבסת השמאל והיו לכיבוש, "נס" הפך למילה שאין לנקוב בשמה, והיא מיוחסת לפולחן דתי ולפרימיטיביות. נשארנו עם חג שהתרוקן ממשמעויותיו החינוכיות, ולא נותר אלא לקיימו בהידור על ידי ההתייוונות בהתגלמותה - קרנבל שלם של מסחטת כספים, הכולל שלל כוכבי ריאליטי המציגים את גופם בתיאטראות ענק, ושיירת הורים הנשרכים אחר ילדיהם למיני פסטיבלים שהצניעות מהם והלאה.

     

    מתוך הריק הרעיוני הזה הופך הצורך ביציקת משמעות חדשה אקטואלי וקריטי מעין כמוהו. לא בכדי מתהדר החג בשלושה מוטיבים קוטביים: נס, ניצחון ואור. לכל זמן ועת תחת השמים. אולי הגיע הזמן לשוב ולשחזר את ההיסטוריה, להתחבר לשורשים, ולגייס את רעיונות החג הקדום לחלוציות ממקור שונה: פחות מלחמה אקטיבית בחושך - את זה עושים השמאל והימין הקיצוני; פחות אמונה פסיבית בנס - את זה עושים החרדים ושומרי המסורת, ויותר הוספת אור.

     

    המגזר שיביא את השינוי

    מרד החשמונאים מייצג נקודת זמן שבה היינו על סף מלחמת אחים.

    והיום יש מי שבוחרים להפיץ אור בלי רעש וצלצולים - מתוך הפילוג הרב, ההנהגה המושחתת, עקרונות המוסר וכבוד האדם הנרמסים עד עפר; מבין כבלי הריקנות והאגואיזם - ובלי קשקשת של פובליציסטים ויודעי דבר.

     

    אנשי המגזר השלישי מחוללים את השינוי האיטי, המתיש, היומיומי. האנשים הקטנים שנצפים על המסך הקטן ב-10 הדקות האחרונות שלפני סוף מהדורת החדשות, ומעניקים סיוע משפטי לנזקקים, או יוזמים קרקס משותף ליהודים ולערבים, או מתקנים בחינם בתים שנפגעו בשדרות - הם שיביאו את השינוי. מהם תיסוג האפלה הרובצת על כולנו. וכדבריו של רבנו בחיי- "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רחלי מלק בודה
    לא המכבי הקלאסי
    צילום: אלי אלגרט
    מומלצים