רוצח שכיר. על ערן זהבי והתיקו של הפועל מול ליון
ורמוט? מאכזב. שכטר? נוטה להיפצע. גם גוטמן יודע שאין לו על מי להישען, אלא על זהבי. אניימה? מהשוערים הגדולים באירופה - הליצנים מארסנל לא מגיעים לו לקצה הכפפות. ותזכורת: טביב והראל עוד מסוגלים לרסק את הפועל ת"א בעונתה הגדולה ביותר
1) רוצח שכיר. ערן זהבי עוד לא באמצע הקריירה שלו, אבל כבר עכשיו הוא נכנס לרשימת הזהב של גדולי הווינרים בכדורגל הישראלי אי פעם. אתה מסתכל עליו וזה נראה כאילו שהוא לא רץ ולא משקיע מספיק ומשחק אותה אדיש. גם אלי גוטמן חטף עליו עצבים במשחק בשבת מול הפועל פתח תקווה. אבל גם המאמן של הפועל יודע, שאין לו על מי להישען, אלא על זהבי (וגם אניימה שעליו נדבר בהמשך).
- במרחק נגיעה מגן עדן: 2:2 להפועל ת"א מול ליון
- גוטמן: "פסע מסנסציה, הגאווה מהולה באכזבה"
- לטבלאות הבתים בליגת האלופות
רק שחקן עם ביטחון עצמי גבוה (שלא לומר מופרז) מסוגל במשחק מכריע בליגת האלופות לנסות מספרת עם הגב לשער, וגם להצליח. שער המחזור בוודאות, מועמד לאחד מחמשת השערים היפים בשלב הבתים. גם הבישול המופלא לבן סהר לא נעלם בוודאי מעיניהם של הסקאוטים הרבים שהגיעו לסטאד דה ז'רלן.
ורמוט? אחד מאכזבות הקמפיין של הפועל. שכטר? הרבה קבוצות גדולות באירופה יתפסו מרחק משחקן שנוטה להיפצע יותר מדי בקמפיין של שישה משחקים. עם שלושה שערים ושני בישולים בשלב הבתים, זהבי יהיה השם החם בחלון ההעברות של חודש ינואר.
2) שוער אדיר. אם על המשחק מול מכבי חיפה וינסנט אניימה קיבל ציונים 9 ו-10, מה תגידו על המשחק בצרפת? אתם מוזמנים לצפות בשידור החוזר של המשחק ולראות את אחד השוערים הטובים ביותר שמשחקים היום באירופה. הליצנים שמתחזקים את עמדת השוער באצטדיון האמירויות של ארסנל לא מגיעים לו לקצה הכפפות. חמש שנים ראינו כאן (בני יהודה והפועל) את השוער הכי גדול ששיחק כאן אי פעם. בעונה הבאה ואולי אפילו בינואר, הוא כבר לא יהיה כאן.
אניימה מאוכזב. גדול השוערים ששיחק בישראל יעזוב בקרוב (רויטרס)
3) אכזבה גדולה. גילי ורמוט יכול לסכם את המשחק הזה כמו את כל הקמפיין כולו - אכזבה. אחרי היכולת האדירה בעונה שעברה חלה ירידה משמעותית העונה. גם במשחק מול ליון, לצד מספר דריבלים נאים, הוא לא הצליח לקדם את הקבוצה ולהצעיד אותה לחוף מבטחים.
בינואר הוא בוודאי לא יעזוב כי אין לו סעיף יציאה לחו"ל בחלון ההעברות. על מנת למצוא קבוצה גדולה בקיץ, הוא יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה ולהוכיח לכל הסקאוטים שבחנו אותו בכל הופעה והופעה בליגת האלופות, שמקומו בקבוצה גדולה. או שרונן קצב יסדר לו שוב את סנטאנדר.
גילי ורמוט מול פיאניץ'. אייג'נט קצב בטח יסדר לו משהו (רויטרס)
4) קצב לימוד מרשים. החלק הראשון של שלב הבתים של הפועל היה גרוע. החלק השני? שתי תוצאות תיקו וניצחון. מה שיותר מרשים מהנקודות היה השיפור במספר פרמטרים חשובים. למשל, המרחק הכולל של כל השחקנים במהלך המשחק. הפועל גמעה 114.14 קילומטרים ב-90 הדקות. ליון רק קצת יותר - 114.61 ק"מ. מכאן אפשר להשתפר עוד כדי לעלות שלב בצ'מפיונס או לנשור לליגה האירופית.
5) האם באמת הכדורגל הישראלי התקדם? התשובה לשאלה הזו טמונה אך ורק בידיהם של אלי גוטמן וחניכיו. שלוש פעמים בעבר כשלו מכבי חיפה ומכבי ת"א בניסיון להשיג אליפות אחרי הקמפיין בליגת האלופות. העייפות, העומס, הקריסה המנטלית והחזרה אל אורוות הכדורגל שלנו ריסקו אפילו את חיפה הגדולה של יצחק שום.
על מנת שנדע שהכדורגל שלנו באמת עשה צעד אחד קדימה, הפועל תצטרך להוכיח המשכיות, בגרות מנטלית, התמודדות פיזית ושמירה על שחקני מפתח. ישנו עוד פרט אחד קטן שכדאי לאלי טביב ומוני הראל לזכור: בידי שניהם יש את האפשרות לרסק את המועדון מפנים במהלך העונה או לאחריה. זה באמת מה שהם רוצים לעשות בעונה הכי גדולה שלה אי פעם?
לפנייה לכתב/ת 
