אמציה לבקוביץ': ריגול, צילומים של אייכמן ותארים
חייו של אחד מגדולי המאמנים והכדורגלנים בהיסטוריה של ישראל מרתקים ועוצרי נשימה. בראיון מיוחד ל-ynet הוא מספר על היכרות עם ולדימיר פוטין ושבתאי קלמנוביץ', עבודתו בשב"כ וצילום ליד בית בטוניס, חודשיים לפני שאבו ג'יהאד חוסל בו
לבקוביץ', שיחגוג ביום ב' הקרוב את יום הולדתו ה-73, זכה במהלך הקריירה בהישגים רבים, הן ככדורגלן והן כמאמן. כבלם מצטיין הוא זכה עם הפועל תל אביב בשתי אליפויות (1957 ו-1966) ובגביע המדינה (1961) והופיע 42 פעמים במדי הנבחרת. אבל, קורות חייו מחוץ למגרש מרתקים הרבה יותר.
לבקוביץ' זכה להיות נוכח בארועים מרגשים ועוצרי נשימה בחייו האישים לא רק על כר הדשא. "כשהשתחררתי מהצבא חיפשתי עבודה", סיפר בראיון מיוחד ל-ynet. "יו"ר ההתאחדות אז, צבי ברים ז"ל, היה שכן של מנכ"ל משרד הביטחון באותם ימים, נשיא המדינה כיום שמעון פרס. הוא ביקש ממנו לסדר לי עבודה והתחלתי לעבוד בשב"כ ב-1958.
"עבדתי במעבדת הצילום במטה ביפו, לא רחוק מבלומפילד. לא יכולתי לעבוד כאיש שטח, מכיוון שהכירו אותי. השיא היה המעקב אחרי אדולף אייכמן בדרום אמריקה. כל המיקרופילמים שצולמו היו מגיעים לשב"כ, צריך היה לראות ולזהות ואני הייתי מפתח את אותם מיקרופילמים במעבדת הצילום".
עזר ללבקוביץ' לאמן באפריקה, שבתאי קלמנוביץ' (AP)
לבקוביץ' המשיך: "כשהביאו את אייכמן לארץ צריך היה לצלם אותו. במאי 1960 ישראל שיחקה נגד אנגליה הצעירה (0:4) וזה היה כמה חודשים אחרי שאייכמן נתפס והביאו אותו לארץ. יום לאחר המשחק פירסמו העיתונים את ההכרזה של בן גוריון על תפיסתו של אייכמן, ולמטה הופיעה התוצאה. היה לי קשר לצילום של אייכמן שפורסם, כעובד מחלקת הצילום בשב"כ".
עם שבתאי קלמנוביץ', האיש שהורשע במגע עם סוכן זר, ריצה עונש מאסר שנמשך חמש שנים וחצי (מתוך 9 שנפסקו לו), שוחרר ונרצח לפני כשנה, היה ללבקוביץ' קשר מיוחד וקרוב.
"במקרה הצטלמתי על יד הווילה בה חוסל אבו ג'יהאד" (צילום: רועי נחמיאס)
לבקוביץ' מכחיש עד היום שמועות לפיהן שימש כאיש מוסד, שסייע בלכידתו של קלמנוביץ': "לא היה לי שום חלק בכך. בעבר המוסד והשב"כ היו מאוחדים, לפני שהופרדו. אמרו את זה, מכיוון שידעו שיש לי רקע בשב"כ.
"בזמנו, כל מי שנפגש עם אדם ממזרח אירופה היה צריך לדווח, היה חוק כזה. גם אני, כאשר עברתי לתומי למזרח ברלין כשנסעתי לעיר עם הפועל באר שבע. שאלו אותי 'איך עשית כזה דבר?', כי אנחנו מאוד רגישים ועושים רעש מעבר. האשימו את קלמנוביץ' במגע עם סוכן זר, אני לא חושב שהוא היה מרגל".
לבקוביץ' ביקר על יד הבית של אבו ג'יהאד חודשיים לפני שחוסל
"כתבו 'מרגל', ולמיטב ידיעתי אני לא מאמין שהוא היה, אבל אחרי זה עבדתי איתו ודרכו הכרתי גם הרבה אנשים ברוסיה". אחד מאותם אנשים היה ולדימיר פוטין, סגן ראש עיריית לנינגראד (סט. פטרסבורג כיום) בזמנו ולימים נשיא רוסיה, ששנים קודם לכן עבד במשרדי הק.ג.ב בעיר והוכשר כסוכן. "אמרו לי באחת הנסיעות 'אתה הולך לפגוש את סגן ראש העיר'. זה היה פוטין".
הרבה לפני שאברהם גרנט ויצחק שום אימנו קבוצות בחו"ל, אימן לבקוביץ' באפריקה. מי שסייע לו בכך היה קלמנוביץ': "עבדתי איתו הרבה שנים. התחלתי בבופוטצואנה, שהיתה אחת ממדינות החסות בתוך דרום אפריקה, בה שרר משטר אפרטהייד. קלמנוביץ' עשה שם עסקים והנשיא היה משוגע לכדורגל. אחרי זה הייתי עם קלמנוביץ' כשהוא הציג אותי בפני נשיא סיירה ליאון".
"כשאייכמן נלכד, צריך היה לצלם אותו"
לבקוביץ' מונה למאמן נבחרת סיירה ליאון ועבר גם שם חוויות מסעירות: "היינו צריכים לנסוע לשחק בסנגל, מדינה מוסלמית באפריקה. אמרתי לנשיא שאני לא יכול להגיע. הוא אמר לי 'מחר אדאג לכך שתהיה אזרח שלי', ובאמת עד עכשיו יש לי דרכון דפלומטי של סיירה ליאון.
"הנסיעה השניה היתה לטוניס, שם ביקרתי ברובע יפה על חוף הים שנקרא 'סידי בו סעיד'. אני ושני שרים של ממשלת סיירה ליאון הצטלמנו שם על יד בית יפה על חוף הים. חודשיים אחר כך, שמעתי שסיירת מטכ"ל גמרה באותו הבית את אבו ג'יהאד. רעדתי כשמעתי את זה. במקרה הצטלמתי שם, כי היה בית יפה".
"אמרו לי 'תיפגש עם סגן ראש העיר', זה היה פוטין" (AP)
- אינך סבור ששירותי הביטחון עלו בזמנו על קלמנוביץ' בעקבות הקשרים שלך איתו?
"לא. ההפך, אחרי שתפסו אותו קראו לי לחקירות, ואז הפסקתי את העבודה איתו כמובן, אבל על זה אני לא רוצה לדבר. זה תפס כותרות ופה אוהבים את הדברים האלה".
- באילו תגובות נתקלת בעת שנחקרת?
”זה לא הכי נעים להיות קשור לסיפור כזה. כשביקרתי אותו שאלתי אותו אם זה נכון ואמרתי לו שיסתכל לי בעיניים. הוא הכחיש. פה קוראים לזה מרגל, אבל החוק היה מאסר שבע שנים על מגע עם סוכן זר. לא עבדתי בשב"כ כשתפסו אותו, אבל לפני כן עבדנו על מרגלים אחרים וזה היה הבדל של יום ולילה. אלו היו ממש מרגלים שנשלחו.
פרשת קלמנוביץ' הסעירה את המדינה
"קלמנוביץ' נפגש עם אנשים, אני לא יודע על מה הוא דיבר איתם, אבל עובדה שמאוחר יותר שיחררו אותו. כל מי שהיה איתו בקשר נחקר גם הוא, וזה טבעי. הסיפור על מרגל הוא יפה וזה יותר מסחרי לכתוב את זה, אבל אני לא חושב שהוא היה".
אחד מרגעיו הגדולים של לבקוביץ' על כר הדשא היה הביקור עם נבחרת ישראל במוסקבה ב-1956, במשחק מול ברית המועצות (5:0): "זו היתה מוסקבה של שנתיים אחרי סטאלין, הנסיעה הראשונה שלי עם המאמן האנגלי גיבונס. היהודים ליטפו את הסמל על התלבושת שלנו ומרגש להיזכר שניגנו את התקווה מול 60 אלף איש".
ב-1960 השתתף לבקוביץ' בזכייה של הנבחרת באליפות מערב אסיה שהתקיימה בהודו ("גיולה מנדי היה יהודי חכם והגענו איתו להרבה הישגים"), וכללה גם את נבחרות איראן ופקיסטן.
קשריו של לבקוביץ' עם קלמנוביץ' העלו לא מעט סימני שאלה
באותה שנה היה שותף לניצחון הגדול של הנבחרת 1:2 בחוץ על יוגוסלביה, שהיתה אז האלופה האולימפית: "זה היה ערב פסח וההתאחדות עשתה את כל המאמצים כדי שנחזור בזמן לליל הסדר. מטוס דקוטה של חיל האוויר החזיר אותנו, ישבנו כמו הצנחנים על הפסים לאורך. נחתנו ב-22:00 וחיכו לנו 8,000 איש".
רגע מסעיר נוסף היה לאחר המפגש בקרדיף מול נבחרת וויילס וכוכבה ג'ון צ'ארלס ב-1958: "כשהמראנו, בדיוק אירעה תאונת המטוס הקשה בה נהרגו שחקני מנצ'סטר יונייטד במינכן. לא היתה תקשורת מפותחת והיו כל מיני שמועות ש'נבחרת התרסקה'. היתה בהלה בארץ, כי לא ידעו למי זה קרה בדיוק. כשנחתנו לא ידענו על מה שקרה".
לבקוביץ' זוכר היטב את הניצחון 1:5 על טורקיה במוקדמות אולימיאדת רומא 60': "שייע גלזר גר ליד אצטדיון המכביה. הקהל התחיל לצעוק 'שייע, שייע'. אביו יצא החוצה וצעק 'שייע לא בבית'".
"כשהמראנו מוויילס, מנצ'סטר יונייטד התרסקה במינכן" (צילום: יועד כהן)
"עפתי מקיר לקיר ברעידת אדמה, אחר כך זכינו בגביע"
כמאמן הוליך לבקוביץ' את נבחרת הנוער לזכיה בגביע אסיה בפיליפינים: "בוקר אחד התעוררנו בבהלה לרעידת אדמה, הרגשנו זעזוע במלון וברחנו. הייתי במקלחת ועפתי מקיר לקיר. זו היתה טראומה קשה, אבל אחרי יומיים המשיכו את המשחקים". את הפועל ירושלים הצעיד לזכייה בגביע המדינה ב-1974 ("הפעם הראשונה שהגביע הגיע לבירה").
לבקוביץ' שימש כעוזרו של עמנואל שפר בעת שהנבחרת הגיעה בפעם היחידה בתולדותיה למונדיאל במכסיקו 1970. להישגו הבולט כמאמן הגיע עם הפועל באר שבע, אותה הצעיד לשתי אליפויות הסטוריות בשנים 1975 ו-1976: "הגיבוש והמשחק הקבוצתי היו סוד ההצלחה, היה רצון להוכיח שגם בבאר שבע יש כדורגל. אמרו 'זו קבוצה מהדרום', ואז היו בעיר 60 אלף תושבים. לכל משחק היו מגיעים 10,000 איש. כשהיו משחקים בחוץ היו אומרים שלא נשאר גבר בעיר.
"הסוד של הפועל ב"ש היה גיבוש ומשחק הקבוצתי" (צילום: יועד כהן)
"השיטה החדשה אז, אחרי המונדיאל ב-74, היתה עם שני מגינים תוקפים. הגרמנים הנהיגו את זה עם ברייטנר וברטי פוגטס. הכנסתי את זה בבאר שבע, עם אורי בנימין ויעקב כהן. זה עדיין לא עבד כל כך בקבוצות האחרות, וזה הפתיע ועזר לקחת שתי אליפויות. היתה גם לוקל פטריוטיות. כל השחקנים, חוץ מרוני מוסקוביץ' (שוער הקבוצה) היו באר שבעים".
ב-1989 הוליך לבקוביץ' את מכבי חיפה לאליפות (העליתי את אייל ברקוביץ' לבוגרים"). הוא אימן גם את הפועל פתח תקווה, בית"ר ירושלים ובית"ר תל אביב, ובשנים האחרונות שימש כחבר בוועדה המקצועית של ההתאחדות לכדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
