משחקים ב-3D? בא לנו להקיא
משחקי וידאו בתלת ממד נשמעים לכם כמו דבר כיפי ומגניב? הם לא. כמה ממשתתפי ניסוי משחקי 3D בהולנד מצאו את עצמם מקיאים ללא שליטה. איך זה קורה, ולמה לא הקאת על הדייט שלך ב"אווטאר"?
אך האם התלת ממד טוב למשתמשים? מחקר חדש קובע שהתשובה שלילית, ושחלק גדול מהגיימרים עלול למצוא את עצמו חווה סימפטומים לא נעימים תוך כדי משחק. כמו למשל, להקיא על השלט של הפלייסטיישן.
התופעות יכולות לנוע בין כאבי ראש, בחילות והקאות של ממש. יש לציין שתופעות אלה עלולות לשפיע גם על אנשים שלא חוו עד כה תופעות דומות כשצפו בתכנים תלת ממדיים, מה שאומר שגם אם לא יצאתם מהקרנה של אוואטר עם מיגרנה - יש לכם סיכוי לא רע להקיא אחרי שתשחקו בגירסת התלת ממד של Killzone 3.
מארק לאמבויג' מאוניברסיטת איינדהובן שבהולנד ערך את המחקר על 39 נסיינים, שהתבקשו לקרוא טקסט תלת ממדי שהוקרן על מסך במרחק שלושה מטרים מהם. שבעה מתוך הנסיינים העידו שהם סבלו מסימפטומים של כאבי עיניים, ראייה כפולה והקאות.
למה לא הקאתי באווטאר?
הבחילה נוצרת בגלל הדרך בה העיניים שלנו פועלות. כשהעיניים עוקבות אחר עצמים במרחב, הן עובדות בצורה סינכרונית ומשנות "תוך כדי תנועה" את המיקוד שלהן. במקרים של תכנים תלת ממדיים, כל עין מקבלת תמונה אחרת (מה שיוצר את אשלית העומק בתמונה), והעיניים מתבקשות לעבוד באופן נפרד ולא סינכרוני (מה שמאמץ את העין והמוח).
כאשר מקבלים תכני 3D במנות קטנות (כמו למשל, סרט מד"ב גרוע בן כשעתיים וחצי, עם הפסקה מבורכת באמצעו), התופעה לא מורגשת. אך לאחר שעות רבות של צפייה בתכנים אלה (כמו למשל, בעת משחק במשחק ממכר במיוחד) - אתם עלולים לחטוף בחילה מסחררת, ולהפגיש בין בקר המשחק ובין הדבר האחרון שאכלתם. לא נעים.
איזה משחק - ישן או חדש - הכי הייתם רוצים לראות בתלת ממד? היו יצירתיים, וספרו לנו בטוקבקים
לפנייה לכתב/ת 
