הערעור נדחה: חקלאי שהרעיל חיות בר - ישלם ביוקר

על פי כתב האישום, בשנת 2006 הניח הנאשם "פתיונות רבים של לחם, פירות ומזון כלבים שהכילו רעל מסוג אלדיקרב (טמיק). הפתיונות המורעלים הונחו במטרה להרעיל חיות בר... בסמוך לפתיונות המורעלים נמצאו פגרים של חמישה תנים, חזיר בר וצבי ארץ-ישראלי, אשר הורעלו". בית המשפט ציין אז כי מדובר בחיות בר מוגנות וכי לנאשם לא היה רשיון ציד או היתר חוקי למעשיו. 

בחוות דעת של ד"ר נועם לידר מרשות הטבע והגנים, נטען כי "הרעל משתק את תאי העצב והשיררים של החיה ולפיכך המוות הוא מוות ביסורים, כלש נשימתי שגורם לחיית הבר לאבד את חייה. החומרה הינה לא רק במותה של אותו חיית בר מוגנת , אלא בהרעלות המשניות...הסכנה היא ברורה, קשה והרסנית לטבע". ברשות הוסיפו שהנאשם הכיר היטב את הרעל, היה מודע להשלכות השימוש בו מאחר שעבר קורס בנושא ואף ידע שיש דרכים אחרות להפסיק את הנזק שנגרם לו בכרמים שברשותו.

השופטת: הרעלת בע"ח עלולה להמיט אסון אקולוגי סביבתי

מטעם ההגנה נטען, כי וילדר המעבד למעלה מ-200 דונם של שטחי חקלאות, הוא חקלאי ותיק ודור רביעי במשפחתו העוסק בחקלאות וכי עיבד את הקרקעות לאורך כל השנים באופן תקין, שלא פגע בסביבה. כמו כן נטען, כי הוא סבל מנזקי חקלאות קשים בשנים האחרונות ואף שביקש מהרשות אישורי ציד והיתרים נוספים לטיפול בבעיה.

השופטת אורית קנטור ציינה בהחלטתה כי "הרעלת בעלי חיים כדרך להילחם בבעלי חיים הפוגעים בחקלאות, כגון חזירי בר, יש לה השלכות על מערכות אקולוגיות שלמות, עלולה להמיט אסון אקולוגי סביבתי חמור, אם על דרך של הכחדת מינים נדירים או על ידי גרימת שינויים בהרכב אוכלוסיות בעלי חיים וכאשר בעל חיים הנחשף לחומר הרעל מת מוות בייסורים קשים".

השופטת הוסיפה, כי "אין הצדקה להלחם בתופעת חזירי הבר על דרך של הרעלה מאסיבית באמצעות רעל קשה כגון טמיק, יש דרכים חלופיות והאנשם היה מודע להן שפנה לפקח ברשות הטבע והגנים והפנה את תשומת ליבו לבעיה הספציפית". השופטת סיכמה כי מאחר שמדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, "עצם ההרשעה כמו גם העונש מהווים הרתעה משמעותית צופה פני עתיד וגם קנס משמעותי מהווה הרתעת הרבים".