פיטורי נמני: השתחררות מהחטא וגם מהעונש
"היום בו מכבי ת"א מתה היה במשחק פתיחת הרגליים אשתקד מול מכבי חיפה. אבי, תעשה טובה, קח איתך גם את כל הסוגדים לך ותחזירו את הרוח של הקבוצה משנות ה-90, כשעוד לא היו אלילים". אבי סופר, אוהד מכבי ת"א, מברך על הפרידה מהמנג'ר
אתמול בערב, אולי, השתחררה מכבי תל אביב, סופית מהחטא. אולי גם ועונשו. משך שנים שמו אותו מעל הקבוצה, נתנו לו להבין שיש לו את כל הזמן שבעולם, ואפשר לעשות הכל, אבל הכל, מבלי לשלם את החשבון. בסופו של דבר, מיטשל גולדהאר קצת תמים, אבל כנראה לא אידיוט גמור.
זה נגמר כמו שזה היה צריך להיגמר, אבל קצת מאוחר מדי: את שיחת הטלפון שחתכה את אבי נמני ממכבי הוא צריך היה לעשות בערך דקה אחרי שהוא רכש את הקבוצה מאלכס שניידר. בלי לחשוב ובלי למצמץ. יאללה. הביתה.
נמני בתוך מכבי הוא לא אדם. הוא מיתוס ואתוס. הוא אגדה. הוא טרגי וקומי, הוא גדול מהחיים עצמם. נמני האגדה היה החטא - הצבת היחיד מעל הקבוצה ובעיקר חוסר ההגיון הבסיסי בעצם המינוי לתפקיד, שבמשך כל חייו כשחקן אמר מעל לכל במה שהוא לא רוצה בו.
נמני האיש, היה העונש - ההפסדים במשחקי הדרבי. האנמיות והנרפות במאני טיים, החילופים המוזרים, הרכישות המצחיקות והיקרות, והתגובות המעליבות אחרי משחקים. בעיניי, היום שבו מכבי מתה היה ממילא במשחק הארור ההוא, שבו החליט שער 11 למכור את נשמתו לשטן וליענק'לה שחר בסוף העונה הקודמת.
נמני, תעשה טובה, קח איתך את כל מי שצעק "יש" אחרי הגול של חיפה במשחק פתיחת הרגליים המכוער. קח איתך גם את הגזענים והבורים, זורקי החפצים למגרש ומקללי עבאס סואן שבגללם חצי מהמנוי שלי לא מנוקב. קח איתך את "להיות איתך בכל דקה", ואת החולצות השחורות. את כל התופעות האלו מעולם לא ביקרת למרות הקשר שלך לקהל. מעולם לא ביקשת מהם להפסיק. יכולת. היית חייב. קח את כל "חיילך" עמך לגלות. השב את מכבי למכביסטים.
כבר שנים שאני מרגיש מכבי היא לא הבית שלי - כשאתה היית שחקן, ואני תיכוניסט, הכל היה אחרת: לא היית אלוהים, היית כדורגלן מוכשר וילד צנוע. היית חלק מצוות מוכשר ודורסני, ויחד עם ניר קלניגר ואלי דריקס ובעיקר שורה אובארוב, פשוט לא לקחתם שבויים. ביציע לא צעקו מוות לערבים, ובמגרש לא היו בלרינות. היו שחקני כדורגל, בשר ודם. לא מיתוסים, ולא אלילים. הם ואתה הבאתם הישגים.
_wa.jpg)
יום אחד מישהו מינה אותך לאלוהים, והכל נגמר - על מכבי השתלטה רוח רעה ומזעזעת. מפסידנית ושבעה, ואפילו לא ברור ממה, קיבינימט. ממה אתם כל כך שבעים שם בקריית שלום?
אני שבע - מכישלונות, מלהיות הקבוצה הכי יקרה והכי בזבזנית שתמיד מפשלת, או בקיצור נשבר לי להיות הבדיחה של הליגה. אותי זה כבר לא מצחיק. יש מצב שהמאמן שיבוא אחריך, וגם זה שיבוא אחריו, ייכשלו. שאף אחד לא יעיז להגיד "אמרתי לכם" - איש המקצוע הבא שיאמן את מכבי לא יצטרך לסבול את הצל שלך מעליו, וייבחן רק לפי מה שהוא שווה. הוא לא יהיה מיתוס. הוא יהיה רק אדם. גם אתה היית פעם כזה. זוכר?
לפנייה לכתב/ת 
