שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: Index open
    צחוק וסדר
    אנחנו ממשיכים לדגום עבורכם את הערוצים הנידחים בממיר: אחרי RTL ו-Zone Reality, הגיע הזמן לזפזפ אל ערוץ הכנסת. סמדר שילוני בילתה זמן איכות עם עמנואל הלפרין וחבריו

    יש הרבה דברים מעניינים בעולם. לעניות דעתי, פוליטיקה אינה אחד מהם. כנצר לאומה שאיבדה עניין בנבחרי הציבור שלה, שבטוחה שבכל מקום יש שחיתות, שכולם דואגים שעכוזם ישקע ברכות אל כרית מלאה מזומנים, שמדובר באנשים חולי תחושת כוח / כבוד / החיים הטובים, ושיותר ויותר מהם מוצאים עצמם מעיינים בתקנון מתקן הכליאה הסמוך למקום מגוריהם. אם אחרי כל זה ערוץ הכנסת הצליח לעניין אותי, כנראה שעושים שם משהו נכון.

     

     

    ערוץ הכנסת במתכונתו הנוכחית עלה לשידור ב-2004. המטרה היתה שיפור דימוי המחוקקים, אחרי שסקר שהגיע לידי יו"ר הכנסת דאז, אברהם בורג, הבהיר ש-90 אחוז מהנשאלים לא מרוצים מהכנסת, ו-50 אחוז מהם הגדילו בשקל ואמרו שהח"כים מעוררים בהם בושה.


    ח"כ אורלי לוי באולפן. ראשים מדברים (צילום: ערוץ הכנסת)

     

    לא ברור למה חשב כבוד היו"ר ששידורים רבים יותר מהכנסת יגרמו לציבור לאהוב את נבחריו, אבל זה מה שקרה, וחברת החדשות של ערוץ 2 הפעילה את הערוץ, ששוכן עד היום באפיק 99 בכבלים ובלווין.

     

    תקציב הערוץ, שמשיג בערך כאחוז צפייה אחד או שניים ביום ממש טוב (בשאר הזמן מדובר ברסיסי אחוזים), עומד על כמעט 20 מיליון שקלים, שמגיעים מתקציב הכנסת. הערוץ מנצל אותם כמיטב יכולתו, שזה אומר לוח שידורים שמורכב מהמון ראשים מדברים ושידורים חוזרים.

     

    שלט רחוק מאוד - ערוצים נוספים:

     

    הבעיה העיקרית של ערוץ הכנסת היא גם היתרון שלו. חומר הגלם הוא אינסופי מורכב בעיקר מפטפטת בלתי נשלטת ואנשים שנורא רוצים להיות בטלוויזיה. נשמע מוכר? צודקים, הכנסת היא סוג של "האח הגדול". ואולי זו הסיבה שהתוכניות בערוץ שמצליחות להשאיר אותי מול המסך, הן אלה שמדברות אל הצופה מורגל הצריכה הבידורית שהפכתי להיות.

     

    מסתבר שהדרך היחידה להפוך פוליטיקה למעניינת היא כנראה להביא את הג'וס והצבע של מאחורי הקלעים, להוציא קצת אנושיות מהאנשים האלה, שכל מה שקיבלנו מהם עד עכשיו היה נאומים זועמים על דוכנים, כשהם כבר טרחו לאכלס את כסאותיהם במליאה. דגמנו עבורכם כמה תוכניות ייצוגיות בערוץ, ואלה התוצאות.

     

    אח שלו: "אייכלר יעקוב" עם יעקב אייכלר

    הראשון שעושה את זה הוא יעקב אייכלר, הפרשן הפוליטי החרדי המסקר את הכנסת כבר יותר מעשור. אייכלר עושה לכנסת את מה שחדשות הבידור עושה לסלבס. הוא מספר על כל מה שקרה השבוע בכנסת, ומלחלח את הדיווח בעוקצנות בריאה. אם היה מדור רכילות לעיתון הכנסת, ככה הוא היה נראה.

     

    "אייכלר יעקוב". ערוץ החוק או ערוץ הצחוק?

     

    עבר תקציב? בואו נראה אילו הסכמים בדיוק נעשו עם מפלגות הקואליציה וכמה זה עלה לנו? מי התקפל מול התקציב אחרי שנשבע שלא יצביע בעדו? איזו חברת כנסת קראה לשנייה "צבועה!!!" בדיון במליאה? מי אמר על הדוכן שהרוסים הביאו את מגיפת האלכוהול לארץ?

     

    אייכלר חושף בחן סגירות חשבונות פוליטיים ואישיים בין חברי כנסת, חושף בעדינות את ערוותם ומעדכן בנושאים שעלו בתוכניות קודמות. התוכנית שלו ניחנת באיכויות צפייה של טלנובלה ממש טובה, והוא האיש שלכם אם אתם באמת רוצים לדעת מה קרה השבוע בכנסת (שגם היה חשוב), לשמוע את שלי יחימוביץ' מספרת שדווקא המפעל של נוחי דנקנר לא יסבול מהעליות במחירי הדלק ובסוף לקבל את אחמד טיבי, כשהוא מציע לעזוב את החדר בזמן דיון על תקציב הביטחון, אחרי שאחד הקודקודים מתקשה לפרט כמה סעיפים בתקציב.

     

    בונוס: פינת "צחוק צחוק", הבדיחות שסופרו השבוע במליאה.

    מסקנה: אף פעם לא מזיק להיות אח של ח"כ ישראל אייכלר.

     

    נס פח הקפה: "קפה הפוך" עם עמנואל הלפרין

    מי שהתגעגע לעמנואל הלפרין ישמח למצוא אותו ב"קפה הפוך", תוכנית ראיונות מעמיקה אחד על אחד, בסגנון עדות ההלפרין, עם אנשים מעניינים יותר או פחות, שמצולמת כולה - הנה השוס - בבית קפה. יום אחד הוא יראיין את איתן הבר, יום אחד יביא מישהי שהיגרה לארצות הברית כדי לשוחח איתה על אומת היורדים, ויציין בתבונה שהיום כבר לא קוראים להם ככה, אלא עברו לביטוי "ישראלים שגרים בחו"ל", עם כל הסתירה והיופי האגוצנטרי שבביטוי.

     

    עמנואל הלפרין מראיין בערוץ הכנסת. הקפה שאינו נגמר

     

    הלפרין לא ממציא את עצמו בגלגול הזה. לא ברור איזה GPS הביא אותו לערוץ הכנסת ומי שיבץ אותו שם, אבל הוא אחד המראיינים היותר מעמיקים ומסקרנים שנשארו לנו, ובאמת שאין תלונות. הראיון מגיע בילד-אין עם ניחוחות של "מהיום למחר" תבדל"א, ולמרות שהקשר שלו לכנסת ולפוליטיקה רופף ברובו (ואולי בגלל) הוא ושיערו המועבר עדיין מחזיקים את המסך. למיטיבי לכת.

     

    בונוס: הקפה מוגש שוב ושוב ולעולם לא נגמר. אם תרצו, נס פח הקפה.

    מסקנה: בא לי קפה.

     

    אמני הספין: "הצוללת" עם ארנון פרלמן

    אם יש משהו מעניין בקלעים, הוא כנראה מה שהולך מאחוריהם. לא מעט אנשים מתהלכים בתחושה שאת הכנסת מנהלים דווקא "כל אנשי הקמפיין": הלחשנים, המייעצים ומעצבי הדעות של בכירי הממשלה. "הצוללת", שמנחה ארנון פרלמן, יועץ תקשורת שפעם ייעץ גם לראש הממשלה, רק תאשש את התחושה הזאת.

     

    "הצוללת". לפחות יש מערכונים

     

    פרלמן מארח באולפן שלו מומחים בתחומם כמו טל אשכנזי, העיתונאי משה שלונסקי ועו"ד ישראל מימון, ומסנג'ר מהם צוות יעוץ שכל פעם מציע את המרכולת שלו בחינם לאישיות בכירה אחרת. צפייה ב"צוללת" מאוד מספקת מבחינת המבט הישיר על ההתנהלות של אנשים שספינים והסחות דעת הפכו לשמם השני (והאמינות הפכה לשמם לשעבר), ומצד שני יש משהו עצוב בהתפכחות ובהכרה שמדובר בכלי משחק, קצת כמו לגלות, בתור ילד, שיש מבוגר שמושך בחוטים של הבובה.

     

    פרלמן וחבורתו הצוהלת והשמחה מחזיקים את ההצגה, מדברים בשפה טלוויזיונית שוטפת ומרבים בעצות מעשיות ממש כמו "שלוף אצבעותיך מהיכן שהן תחובות ועשה משהו" (לביבי נתניהו), "תמשיכי לדבר, כי בדיבורים את ממש טובה" או בהצהרות כמו "המצב של המדינה בחוץ חרבנה גדול".

    יש להם אבחנות מעניינות, למשל כמו זו שנתניהו מתנהל תקשורתית כמי שמחזיק את צוות כיבוי השריפות הגדול במדינה, ובכל פעם שמשהו עולה באש - מכבים אותו (למרות שאם זה המצב, איך תסבירו את הכרמל?).

     

    את הפלט התקשורתי של הפעילות של היועצים הם מודדים באמצעות הכלי המהיימן ביותר, "ארץ נהדרת". שם הם מגלים מה העם חושב על הנבחרים, או לפחות מה יחשוב עליהם אחרי התוכנית, ומכוונים את העצות בהתאם.

     

    בונוס: מערכונים של "ארץ נהדרת".

    מסקנה: אני רוצה לדבר עם המנהל. איפה המנהל?

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום : אביגיל עוזי
    בורג. מהוגי ערוץ הכנסת
    צילום : אביגיל עוזי
    לוגו ערוץ הכנסת. ואתם כבר זפזפתם אליו?
    צילום: באדיבות ערוץ הכנסת
    לאתר ההטבות
    מומלצים