חוגגים עצמאות. 10 הערות לסיכום המחזור

המחזור ה-17 בליגת העל הסתיים אמש עם הניצחן של מכבי תל אביב 0:1 על בית"ר ירושלים, אבל היו בו עוד כמה דברים מבלד פיטוריו של אבי נמני והסטטוס קוו בתחתית. 10 הערות, הנה אנו באים.

1. חוגגים עצמאות. דקה 88 בבלומפילד. בשנים עברו, כשנמני היה בגלות בירושלים, זו היתה הדקה שאלפים היו שרים בגעגועים "להיות איתך בכל דקה". אתמול מול בית"ר, מהפכה. קומץ תומכים בשער 11 החלו לשיר, ולפני שהשלימו משפט אחד, השתיקו אותם אלפי אוהדים בשריקות בוז סוערות. שום מחאה ושום צעקה. הפיטורים של האיש הכל יכול לשעבר עברו חלק. מיטשל גולדהאר התקבל במחיאות כפיים. בהחלט הוכח שבניגוד לדיווחים אחרים, יש עוד מלבדו.

2. יצחק היקר. איציק עובדיה בכה כמו ילד כשמאיר לוי שרק לסיום המשחק. מצד אחד, הוא מסכם קריירה כמאמן ראשי במכבי עם 100 אחוז הצלחה. מצד שני, הוא בהחלט ראוי לכבוד על החלטתו להישאר עד מינוי מחליף כדי שהשחקנים ישיגו ניצחון קריטי שישמור אותם במרחק סביר מהצמרת אחרי הקיזוז.

3. ממש לא סמרטוט. מוטי איוניר הוא האיש הנכון בזמן הנכון למכבי ת"א. לפני שש שנים, אחרי פיטוריו של ניר קלינגר, רצה המנכ"ל דאז אלי דריקס למנות את איוניר כמחליפו. לימים טען איוניר כי מי שטירפד את המינוי היה המאמן שאותו הוא החליף. עכשיו הוא מגיע בתזמון אידיאלי. סגל השחקנים איכותי מספיק כדי להיאבק על האליפות, רוב הקהל תומך בו וזוכר לו חסד נעורים, וגם הבעלים התרשם מאופיו ומתכונותיו.

ולכל אלה שטוענים שהוא"סמרטוט" בכך שהסכים לחוזה עד סוף העונה עם אופציה: צריך להעריך את איוניר על רצונו להוכיח את עצמו לפני שהוא מקבל גיבוי ארוך טווח. זו גישה של אדם שמאמין בעצמו וביכולותיו, ואשר יודע שאם הוא ייכשל, הוא צריך לפנות את הבמה ולא להיאחז בחוזה בשביל הפיצויים.

4. בוזגלו טיים. מאור בוזגלו החל את החיים שאחרי נמני ברגל שמאל. עיתון "הארץ" פירסם כי הקשר המחונן כתב סטטוס בבלקברי שלו: "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים". כמאמר המשפט המפורסם בסרט "אושן 11" של סטיבן סודרברג: תמיד יש מישהו שעוקב אחריך.

זה לא לכבודו של השחקן, ובטח לא של המועדון, שכך הוא מגיב לפיטורי המאמן. על הדשא, בוזגלו מקבל עכשיו הזדמנות נדירה להפוך למנהיג הקבוצה. עם המאמן שתמך בו בנבחרת הצעירה ועם גיבוי תמידי, הוא אמור לקחת את הקבוצה הזו על הגב, לפחות עד שברק יצחקי יראה סימנים של חזרה לכשירות מהפציעה הקשה.

5. חמד של בחור. לפני מספר שנים הזדמן לי להגיע לקריית שלום למשחק נוער בין מכבי ת"א למכבי חיפה. במכבי חיפה כיכב כישרון צעיר ששמו יצא לפניו - תומר חמד. את המשחק הזה הוא סיים עם שני כיבושים. ממש צמד-חמד. מאז הוא נע על הציר של אימונים בקיץ והשאלה בתחילת העונה. גם בפתיחת העונה הנוכחית דיברו על השאלתו להפועל חיפה או סכנין.

תומר חמד. לצבוט אותו בלחיים (צילום: אלי אלגרט)

השער הווירטואוזי שכבש שלשום והיכולת המשופרת שהוא מגלה לאחרונה, חייבים להשאיר אותו במכבי חיפה. השילוב שלו עם ולדימיר דבאלישווילי משתפר והולך ממשחק למשחק, ופתאום בלי שנרגיש יש למכבי חיפה שישה ניצחונות רצופים.

6. נמאס מהעבדות. דן רומן כתב בטור משובח שפורסם השבוע ב"כלכליסט" על דרך החתחתים והעבדות של שחקני כדורגל בישראל. והנה זה ממשיך. טל חן רוצה לעזוב את סכנין? היו"ר מבקש ממנו שיוותר על חוב של עשרות אלפי שקלים. הגיע הזמן שההתאחדות לכדורגל והעומד בראשה ישימו סוף להתעמרות הזו בשחקני כדורגל בישראל.

אבי כהן ז"ל, כיו"ר ארגון השחקנים, ניסה לצמצם למינימום את הפגיעה בזכויותיהם של השחקנים. למען המורשת שלו ולשם כבוד האדם וחופש העיסוק, אי אפשר יותר להכריח שחקנים לוותר על כסף כדי לקבל כרטיס שחקן. בטח שחקנים ותיקים בשלהי הקריירה כמו חן.

דן רומן (משמאל). סיפורו של כדורגלן ישראלי (צילום ארכיון: אלי אלגרט)

7. למי אכפת? לצערי הרב יצא לי לצפות בשבת במשחק בין בני יהודה להפועל באר שבע. פשוט עצוב לראות איך בני יהודה ומאמנה הידרדרו למחוזות אדישות שכמוהם לא ראינו במועדון הכתום אף פעם. דווקא בשנה שבה הקבוצה העמידה תקציב גבוה מאוד, היא מציגה יכולת כל כך עלובה ותלויה באופן מוחלט בכשירותו של פדרו גלבאן.

8. לפסול את המגרש באשקלון. אין לי דבר נגד פרוספר אזגי וקבוצתו. זה משמח שלעיר כמו אשקלון יש קבוצה בליגת העל, אבל זה עדיין לא מצדיק את קיומם של משחקי ליגת העל באורווה העלובה הזו. המשטח מזכיר את ליגה ג', התאורה חשוכה יותר מטקס לפידים בצופים וכך אי אפשר לשחק כדורגל. שחקנים כמו ג'ון קולמה כבר נפצעו שם ובנס לא גמרו את העונה. המגרש הזה מבייש את המקצוע שנקרא כדורגל.

9. מגיעים למדרגה, ונופלים. מכבי פתח תקווה של העונה משחקת כדורגל מלבב שכיף לראות. חלוצים ישראלים נהדרים בשילוב זרים איכותיים ומאמן רציני על הקווים. משום מה, במשחקים נגד הגדולות היא מתקפלת. כך קרה כבר פעמיים נגד מכבי חיפה ופעם אחת נגד הפועל תל אביב (וסליחה לאוהדי מכבי ת"א, יש עוד זמן עד שאפשר יהיה לקרוא לה גדולה).

מכבי פתח תקווה. מגיעה לדלי ואז בועטת בו (צילום: אלי אלגרט)

עושה רושם שזה רק עניין מנטלי.

שחקנים רועדים מהתרגשות ומבצעים פעולות מבישות, עיין ערך טל בן חיים והניסיון השחצני להקפיץ את הכדור מעל ניר דוידוביץ'. עם קצת יותר חוצפה, ועוד שחקן ישראלי בכיר, היא היתה מועמדת להיאבק בצמרת הגבוהה עד סוף העונה.

10. האליבי המפוקפק של אלי אוחנה. שעות ספורות לאחר פרסום הידיעה על כך שלירון זרקו ואביו חשודים בסחיטתו של דגלאס דה סילבה, וכל הגועל של הכדורגל הישראלי צף מעל המים. פתאום מרשה לעצמו אוחנה לנצל את זכות השיסוי, כדי לצאת בכותרת דרמטית ולפיה הפועל כפר סבא ירדה ליגה לפני ארבע שנים בגלל עניינים לא ספורטיביים. הוא לא אמר מפורשות שזרקו ודה סילבה מכרו משחקים, אבל כל אדם בר דעת שעשה אחד ועוד אחד הבין בדיוק למה הוא מתכוון.

למה חיכה אוחנה כל כך הרבה שנים? האם פרשה שבשלב הזה עוסקת אך ורק בסחיטה מאפשרת לכל אחד ששמע שמועה לרוץ ולפרסם אותה ברבים? כל כך הרבה דיבה ולשון הרע פורסמו בשבוע האחרון בנושא הזה, כך שהאליבי של אוחנה להגנה על שמו המקצועי נראה פשוט מגוחך.

מה יעשה אוחנה אם בסופו של דבר השמועות האלה ייעלמו מהנוף ונישאר עם כתב אישום על סחיטה באיומים בלבד? האם נשמע התנצלות? איזה חשבון נפש מקצועי? נאדה.

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק