שומעים גיחוך מבעד לתריס? חפשו את הצוצלת

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. לקראת פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים וכדי שתוכלו לזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

• לעמוד "סופרים ציפורים בחצר"
  

הצוצלת היא סוג של תור ודומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו. גבה, כנפיה וזנבה בעלי צבע חום-יין-כחול-אפור, ראשה וחלקיה התחתונים ורדרדים ונוטים ללבן בבטן התחתונה. צידי הצוואר מעוטרים בנקודות שחורות והרגליים אדומות. הזכרים והנקבות זהים במראה שלהם.

בדומה לכל היונאיים, הצוצלת עפה בתנועת כנפיים קצובה ובמשק מהיר. המיית הצוצלת, שהיא למעשה קולות החיזור של הזכר, נשמעת כגיחוך המורכב מ-4-8 הברות שונות באורכן, והיא עולה ויורדת, בשונה משירותו המונוטונית של התור.

מוצא הצוצלת הוא באזורים הטרופיים של אפריקה, דרום ערב ואסיה, אך כיום היא מצויה בעוד אזורים כמו המזרח התיכון, צפון אפריקה, קפריסין, תורכיה ואף אוסטרליה. בארצות ערב היא מקובלת כציפור כלוב שכיחה, שכן הם מחבבים את ההמייה שלה.

יש סברה שמקור הצוצלת בארץ הוא בפרטים שהובאו מאפריקה על ידי מוסלמים למסגדיהם. עם זאת אין לכך ראיות חותכות וייתכן שהיא הגיעה כתוצאה מהתפשטות טבעית בעקבות האדם והחקלאות.

במאה הקודמת שכנה הצוצלת בארץ רק במליחת סדום, ביריחו ובירושלים, ומאוחר יותר גם בעזה. בראשית המאה ה-20 היא נראתה כבר ברמלה ויפו, ובשנות ה-50 היא כבר התפשטה בכל שפלת החוף ובהמשך בכל הארץ. יש סברה שהתפשטותה התאפשרה עקב הרעלת ניצים שהתרחשה בשנות ה-50 ושהביאה לכך שלא היו לצוצלות כמעט טורפים.

‏ (צילום: יהודה כץ)

1

2

3

4

5

6

7

שמה העברי הראשון 'תור העיר', ניתן לה על ידי הזאולוג והמחנך יהושע מרגולין, בשל שכיחותה בערים ובסמוך למשכנות האדם. השם צוצלת ניתן על ידי הזאולוג ישראל אהרוני, על שום הקול המיוחד שהיא משמיעה, שנשמע לו כקריאות צלצול.

שמה בערבית הוא דבסייה (חמאמה) ד'אחכה, שמשמעותו הוא "תור התמרים הצוחק". באנגלית היא נקראת Laughing dove, שמשמעותו גם התור הצוחק, אם כי יש תור אחר שחי באמריקה ושנקרא כך, דבר העשוי לגרום לבלבול. לכן עדיף להשתמש באנגלית בשמה הנוסף, תור הדקל- Palm dove. בלטינית היא נקראת Streptopelia senegalensis.

מעופי ראווה

בשונה מהיונים, צוצלות אינן מרבות להיות בלהקות וחיות לרוב בזוגות. לעיתים הן מתלהקות מחוץ לעונת הקינון, במיוחד במקומות שופעי מזון כמו שדות, שווקים ואסמים. הן אוכלות גרעינים, פירות, ניצנים, חלזונות וחרקים זעירים.

בדומה לכל זכרי היונאיים, בתקופת החיזור מרבה הזכר במעופי ראווה - הוא נוסק בזווית חדה ותלולה, בחבטות כנף עזות שמשקן נשמע למרחוק, מתרומם עד לגובה של כ-10 מטרים, דואה סחור סחור ואז צונח בקו לולייני כשזנבו פרוש כמניפה ונוחת ליד זוגתו.

קרבות בין הצוצלות מתרחשים רק בין הזכרים, על מזון או על מקום קינון. הצוללות מקננות בעיקר בין פברואר לאוגוסט ולרוב מספיקות בין 3 ל-4 מחזורי קינון בשנה.

(צילום: יהודה כץ)

הצוללות מקננות על גבי עצים או באדני חלונות, מרפסות, עציצים, קופסאות מזגן ועוד. בפרדסים הן דוגרות בקינים נטושים של שחרורים ובולבולים. בניית הקן מהירה ובני הזוג משלימים אותה יחדיו בתוך יומיים. הקן כולל שתי שכבות - חומר גס ומעליו רובד של זרדים דקים, עדינים וצפופים.

הביצה הראשונה מוטלת שלושה ימים לאחר תחילת הבנייה. יום לאחר מכן מגיעה השנייה ואז מתחילה הדגירה הרצופה. רוב שעות היום דוגרת הנקבה, כשהזכר מחליף אותה משעות הצהריים ועד אחר הצהריים. בזמן הקינון ישנה הנקבה בקן והזכר ישן ליד הקן.

שני הגוזלים בוקעים לאחר 14 ימי דגירה, עיוורים ועטויי פלומה צהובה. הם מואכלים ב"חלב יונים" - רקמה מיוחדת הנוצרת בגרון של ההורים עבור האכלתם ושאותה הם "מקיאים" לתוך הלוע הפעור של גוזליהם. 

לאחר 5 ימים, כשעיניהם נפקחות, ההורים פוערים את המקור והגוזלים מחדירים את מקורם ללוע שלהם ובולעים מתוכו הפרשת חלב יונים וגרעינים שרוככו בזפק. בגיל 19 יום פורשים הגוזלים כנפיים ומתחילים לעוף.

לקיני הצוצלות נטפלות לעיתים קרציונים - יצורים זעירים הגורמים גירודים בעור. כל עוד הגוזלים בקן הם נשארים נוטים להישאר בו צמודים אליהם, אך כשמסתלקים הגוזלים הם מתחילים לשוטט בקרבת הקן ולחדור למגורי האדם. לכן במקרה של קינון באדן החלון - רצוי לנקות את שאריות הקן ברגע שמתעופפים הגוזלים כדי למנוע את התפשטות הקרציונים בבית.

הכותבת היא מהמרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . פרויקט ספירת הציפורים יחל ב-16 בינואר וימשך עד ה-8 בפברואר 2014. ליפשיץ ולהב מזמינים אתכם במהלך תקופה זו לצפות בציפורים בסביבתכם - בגינה, בחצר, בכיכר וברחוב, לזהות את המינים ולספור אותן. למידע נוסף הקליקו כאן .