מתמגנים מיורשי סדאם: לדחות המלחמה ל-2015
החדר האטום הוא זיכרון מעורפל, הפטריוט שאכזב פינה מקומו לטילים מתקדמים, ונאומי השטנה נישאים מטהרן ולא מבגדד. אך 39 הסקאדים שנפלו בחורף 91' הפכו ל-60 אלף רקטות וטילים, מדמשק עד עזה, שמחכים לשעת ה-ש'. כיפת ברזל תוצב בקרוב, אבל את המלחמה הבאה יש לעכב עד שיושלם מערך הגנה סביר
ייתכן מאוד שהנהגת חמאס תתחרט בקרוב על ההסלמה שיזמה בחזית הרצועה. מטחי הקסאם והפצמ"רים שפצעו אנשים וגרמו נזק בנגב המערבי בשבועות האחרונים, גרמו לצה"ל להאיץ את תהליך הכנסתן לשימוש מבצעי של שתי סוללות "כיפת ברזל", אלה שרפא"ל סיפקה לחיל האוויר לפני יותר מחצי שנה. הוא קרוב מאוד להשלים אותו. רוב הבעיות הטכניות והמחסור בכוח אדם שעיכבו את התהליך בחיל האוויר כבר נפתרו. מה שחשוב יותר הוא שהדי הנפץ מהרצועה הביאו לקיצם את הוויכוחים האינסופיים בתוך מערכת הביטחון ובינה לבין ראשי היישובים בדרום, סביב השאלה על מי אמורות סוללות "הכיפה" להגן בשלב הנוכחי והיכן יוצבו.
שר הביטחון ברק הכריע: בקרוב יציב חיל האוויר את סוללות "הכיפה" בנגב, וינסה ליירט באמצעותן את הרקטות והפצמ"רים שיסכנו ישירות חלק מהיישובים. בכך יחל למעשה עידן ביטחוני חדש בדברי ימי מדינת ישראל. עידן שבו הגנת העורף לא תהיה מותנית רק ביכולת מטוסי חיל האוויר וכוחות היבשה של צה"ל לתקוף בשטח האויב כדי לצמצם את השיגורים ולסיים במהירות את המלחמה, אלא תתבסס על מערך הגנתי טכנולוגי שיוקם בשטחנו ויירט טילים ורקטות מכל הסוגים.
השבוע ימלאו 20 שנה למתקפת הטילים הבליסטיים הראשונה על העורף הישראלי, שנתנה את הדחיפה הממשית הראשונה לתפישה ההגנתית החדשה, במלחמת המפרץ הראשונה. המועד הזה סמלי מפני שבפעם הראשונה מאז אותם 39 טילים פרימיטיביים ממשפחת ה"סקאד" ששיגר לעברנו הרודן העיראקי סדאם חוסיין בינואר 1991, מסתמנת אפשרות ריאלית שיהיה מענה הגנתי טוב, אולי אפילו טוב מאוד, לכ-60 אלף רקטות וטילים המאיימים כעת על כל שטח מדינת ישראל.
לא נרדמת, תל-אביב
כפי שנראה בהמשך - מערך ההגנה האקטיבי הזה עודנו בחיתוליו, ושני המרכיבים החשובים ביותר שלו (מתוך ארבעה) נמצאים עדיין בשלבי פיתוח. ההצטיידות בהם לא תחל לפני 2012, אבל מתחקיר ynet עולה כי ממשלת ישראל - כן, הממשלה הנוכחית, עד כמה שזה יישמע לא אמין - כבר קיבלה החלטות ותקצבה אותן כדי שכבר בעוד חמש שנים, ב-2015, יהיה למדינת ישראל מענה הגנתי מבצעי סביר לאיום הירי תלול המסלול מכל הסוגים הנשקף לנו מלבנון, סוריה ועזה. לא מדובר בינתיים בהגנה הרמטית מפני טילים ורקטות, אבל כן בכזו שתמזער דרמטית את הסכנה הממשית הנשקפת מהם לאוכלוסייה, למתקנים חיוניים ולבסיסי צה"ל.
בית שנהרס בר"ג במלחמה ב-91'. "800 טילים ביום אחד" (צילום: שאול גולן)
שנה-שנתיים אחר כך תהיה למדינת ישראל גם הגנה - טובה יותר מזו שמעניקה מערכת ה"חץ" הקיימת - מפני טילים בעלי ראש נפץ לא קונבנציונלי שישוגרו מאיראן או ממדינה רחוקה אחרת. כך לפחות סבור הרוב המכריע מבין כ-20 מומחים
תחזית מעודדת זו, גם אם תתממש בהיקף ובלוח הזמנים המתוכנן, אינה מאפשרת לנו עדיין לישון בשקט. בעיקר מטרידה השאלה: מה יקרה אם מלחמת הטילים והרקטות הבאה תפרוץ לפני 2015, לפני שצה"ל ישלים את ההצטיידות במרבית המערכות של מערך היירוט הרב-שכבתי ולפני שמערכות אלה יהיו מבצעיות? באגף המודיעין של צה"ל מעריכים שזו אפשרות ריאלית, שעלולה להתממש אם כתוצאה מהסלמה יזומה או התלקחות מקומית בחזית הצפונית או בעזה, ואם בעקבות תקיפה של מתקני הגרעין באיראן. אחרי תקיפה כזו תדרוש איראן מחיזבאללה וחמאס, וכנראה גם מסוריה, להפעיל נגד ישראל את מערך הרקטות והטילים שצברו במימונה ובסיועה הפעיל.
חלומות נסראללה: עזריאלי בלהבות
במצב כזה, מעריכים באגף התכנון של צה"ל, ינחתו בשטח מדינת ישראל ביום הראשון למתקפה כ-800 רקטות וטילים, בהם כמה עשרות טילים ורקטות כבדים וארוכי טווח. היעד של משגרי הטילים והרקטות יהיה כפול: להשיג אפקט מורלי הרסני מול העורף האזרחי ולייצר "תמונת ניצחון" שתיחרת לא רק בזכרוננו, אלא גם בזכרון העולם המוסלמי כולו. חיזבאללה, למשל, מעוניין בתמונה של מגדלי עזריאלי והקריה עולים באש, גם אם יספוג בשל כך את מכת הנגד הקשה מאוד שינחית חיל האוויר על לבנון.
מערכת החץ. להשאיר את האמריקנים לצדנו (באדיבות: התעשייה האווירית)
לכן, היעד השני בחשיבותו מבחינתם הוא הגבלת חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי. מכאן שרוב הטילים והרקטות הכבדים יכוונו בתחילת המתקפה לתל-אביב ולבסיסי חיל האוויר ומתקניו. באגף התכנון של צה"ל סבורים שלא צריך להיבהל.
בצה"ל בטוחים גם כי חיל האוויר יצליח אחרי ימים בודדים לצמצם בצורה ניכרת מאוד את מספר הרקטות הכבדות והטילים הבליסטיים שישוגרו לעברנו. המתקפה הקרקעית שצה"ל יפתח בה תצמצם גם את שיגורי הרקטות הקלות והבינוניות. בסיכומו של דבר, על פי המחקר, ב-21 ימי ספיגה בעורף יהיו למדינת ישראל כ-60 אזרחים הרוגים ויותר מ-500 איש ייפצעו בצורה בינונית עד קשה. צריך עם זאת לזכור שזו הערכה סטטיסטית, שאינה מביאה בחשבון מקרים קיצוניים ואינה מודדת את האפקט המורלי שיהיה למתקפת הטילים והרקטות המאסיבית.
פירות ראשונים בשנה הבאה
צריך רק לציין כי ניתן לצמצם מאוד את נזקיה של מתקפה כזו אם צה"ל יקדים וינחית מכה מונעת על אתרי השיגור ומפקדות חיזבאללה, ואולי גם על סוריה. בכל מקרה, זו תמונת המצב שנאלץ להתמודד עמה אם תיפתח עלינו מתקפת נשק תלול מסלול כוללת עד 2012. מכאן, שבשנתיים-שלוש הקרובות צריכה מדינת ישראל לעשות כל שביכולתה כדי להרתיע ולמנוע מתקפה כזו או לפחות לדחות אותה. אחרי 2012 תתחיל התמונה להשתפר בהתמדה מנקודת הראות של העורף הישראלי, עד למצב שבו אמור המערך הרב-שכבתי להגיע לבשלות, ב-2015.
ניסוי איראני בטיל "שיהאב 3". ההגנה תעלה 7 מיליארד דולר (צילום: AP)
הרוח האופטימית הנושבת משורות אלה נובעת משלוש עובדות. האחת היא שממשלת ישראל והממשל האמריקני כבר תקצבו ב-1.85 מיליארד שקלים את ההקמה והפיתוח של המערך הזה בתקציב לשנים 2011-2012. שליש מהכסף בא ממקורותינו, ושני שלישים מגיעים מארה"ב, כפי שיפורט בהמשך. יותר מזה - ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יובל שטייניץ, כבר נתנו לאחרונה במסגרת דיוני התקציב התחייבות בעל פה לשר הביטחון, אהוד ברק, לממן את חלקה של ישראל במיזם גם בשנים הבאות, עד להשלמתו. גם ממשל אובמה התחייב עקרונית לנתניהו וברק, בעת ביקורי השניים בוושינגטון בקיץ שעבר, להמשיך את המימון למיזמי הפרויקט בשנים הבאות.
העובדה השנייה היא שהפיתוח הטכנולוגי של מערכות היירוט, שנעשה ברובו בישראל וחלקו בארה"ב, מתנהל עד כה כשורה ועל פי התוכנית. במקרה של "כיפת ברזל" למשל הקדים הפיתוח ברפא"ל את לוח הזמנים המתוכנן בחצי שנה. העובדה השלישית היא שהפיקוד הבכיר של צה"ל, שהתעקש לשים את הדגש והכסף על הצטיידות במערכות התקפיות כמו מטוסי F-35, הגיע סוף-סוף למסקנה שמערך הגנתי רב-שכבתי ליירוט רקטות וטילים חשוב ונחוץ לו. זאת מפני שמערך כזה ייתן לו יתרונות בהרתעה ובשמירה על חופש הפעולה ההתקפי לא רק מול חיזבאללה חמאס וסוריה, אלא גם - ואולי בעיקר - מול איראן.
התמריץ של אובמה: בשביל לירות צריך לדבר
אבל זהו רק החלק הוורוד של התמונה הכוללת. לצד הסימנים המעודדים, קיימות כמה עובדות פחות סימפטיות. ראשית, הסכום שכבר הוקצב אינו הסכום הכולל והמלא שיידרש לצורך פיתוח המערך הרב-שכבתי כולו וההצטיידות בו. הוא גם אינו כולל את רכש המלאי של כמה אלפי טילים-מיירטים מכל הסוגים, הדרוש למערך זה כדי שיתמודד ביעילות עם האיום. במערכת הביטחון מעריכים כי העלות הכוללת של כל אלה תגיע לכ-7 מיליארד דולר. בהקשר זה צריך לזכור כי התחייבות בעל פה של נתניהו ושטייניץ למערכת הביטחון השנה אינה בדיוק צ'ק שהולכים עמו לבנק ב-2013-2015, והשניים יכולים לשנות את דעתם בעקבות לחצים קואליציוניים כאלה ואחרים. כידוע, הישרדות פוליטית גוברת בישראל על כל שיקול אחר, כולל האיום על העורף.
שנית, גם אם נתניהו ושטייניץ יעמדו בהתחייבותם לאורך שנים, ברור לחלוטין שממשלת ישראל לבדה לא תוכל להעמיד את כל 7 מיליארדי הדולרים הדרושים לבניית המערך. צריך לזכור בהקשר זה כי חלק ניכר מהסיוע הביטחוני הרגיל שמקבלת ישראל מארה"ב כבר משועבד לפרויקטים אחרים. מכאן שישראל תצטרך להסתמך על הסיוע הנוסף, המיוחד לפרויקט ההגנתי, שהבטיח הבית הלבן. אלא שגם הבטחות הממשל האמריקני אינן בכיסנו עדיין. ראשית מפני שהן עדיין לא תורגמו למפרט ארוך טווח ומחייב, ושנית - מפני שהן ניתנו בשעה שהממשל האמריקני ראה סיכוי טוב לחידוש המשא ומתן בין
נתניהו לאבו מאזן, והיה מוכן לתת לישראל תמריץ ביטחוני לעשות כל מה שנדרש כדי שמשא ומתן כזה יניב את התוצאה הרצויה, בכלל זה הקפאה זמנית של הבנייה בהתנחלויות.
בינתיים המשא ומתן קפוא, ועמו פוחתת כנראה גם המוטיבציה של הממשל להיענות לבקשותינו. בעיה נוספת היא מצבו הכלכלי של המשק האמריקני והקיצוצים שהוכנסו לאחרונה בתקציב ההגנה של ארה"ב. במצב זה משליכה ממשלת ישראל את יהבה על שני בתי הקונגרס שיעמדו לצדנו ועל כך שהמשא ומתן עם הפלסטינים ייצא מהבוץ שבו הוא תקוע. באיזה שלב נמצאת הקמת מערך היירוט הרב-שכבתי והאם במצב הזה הוא יכול לספק לפחות הגנה חלקית לעורף הישראלי? על כך - בכתבתנו מחר.
לפנייה לכתב/ת 
