סרט וראיון: עומר רייס בקולנוע רדיקלי

לפני שנתיים וחצי, יצא עומר רייס להרפתקאה גדולה - כמעט לא צפויה. במסגרת תפקידו כמורה בבית הספר למשחק בקולנוע וטלוויזיה "אימפרו", הוצע לו ליצור פיצ'ר בתמיכת המוסד ובהשתתפות לא פחות מ-16 תלמידי משחק, בוגרי השנה. מדובר על מסע מרתק ומלא אתגרים, שהפך לפתלתל, סבוך, ארוך במיוחד והוא עוד רחוק מסיום. כשהגיעה שעת ההפוגה, רייס בן ה-38 לא ניצל אותה למנוחה, אלא ליצירת סרט נוסף - קצר הפעם. "A Midday’s Fantasy" המוצג פה לפניכם. 

ממש כמו שמו, הסרט היה בגדר אתנחתא באמצע הדרך - הדרך להפקת הפיצ'ר, שגם הוא, כשמו כן הוא - "Radical". "הייתי אחרי שנתיים אינטנסיביות של עבודה על 'רדיקל', ומצאתי את עצמי מחפש משהו פשוט שיחזיר אותי לדברים בסיסיים", מספר רייס בראיון ל-ynet, "הצלם רם שני הציע לי שאשתתף בתחרות בינלאומים של סרטים קצרים ובעזרת חבריי התארגנו תוך זמן קצר".

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
  

"יצאנו ליום צילום אחד, חם מאד באמצע אוגוסט ותוך שלושה ימים ערכנו תמונה וסאונד. רותם מואב (יוצר ישראלי שחי בלוס אנג'לס) כתב את המוסיקה המהפנטת עוד לפני שהתחלנו, וכך בא לעולם הסרט. 'A Midday’s Fantasy' מספר סיפור של כמיהה למעט אהבה ותשומת למי שאנחנו. למה שהיינו רוצים ולמי שהיינו רוצים להיות. הליצן ידע ימים יפים יותר, הילדה אינה 'ילדה' כבר. שניהם היו רוצים לשחזר את העבר, אך זה לא ייתכן. המציאות הזו איננה והיא תתנפץ בפניהם".

אין פה ירידת מתח אחרי עבודה על פיצ'ר מורכב כמו "רדיקל"?

"ממש לא. הייתי בעיצומו של להט בלתי פוסק ליצור וכשיש לך חברים שחשים אותו דבר זה נורא פשוט, מצאתי את עצמי חסר מעש אחרי צילומי הסשן הראשון, נפרדתי מבת זוגי והחיים הלכו לכיוון אחר. הייתי בפאוזה ושאלתי מה עכשיו? התחרות היתה הזדמנות. מצאתי את עצמי מפחד ממה שקורה בפיצ'ר, כי הוא לא הגיוני עם כמות התמות שלו ורמת ההשקעה שהוא מצריך ברמה ההפקתית. אתה לא יוצא לסרט כזה בלי 700 אלף דולר בכיס.

הליצן שידע ימים יפים יותר (צילום: אסף ברנר)

"הרגשתי שאני מתחיל ללכת לאיבוד, מרוב שהוא נהיה אישי. הסרט הקצר לא לווה בדאון, אלא במשהו משחרר. פתאום אתה מרגיש כמה חשוב לזקק את הנושא ולהוציא ממנו את המהות של הדבר. זה מה שמרכיב דברים יותר גדולים. זה כיף גדול וסיוט בו זמנית. באיזשהו שלב לי נמאס לשבת ולחכות, אז פשוט עשיתי".

שלושה תסריטאים וליצן אחד

דמיינו לעצמכם שקיבלתם הצעה לביים סרט באורך מלא, בהשתתפות 16 דמויות משמעותיות, בלחץ זמן ובלי קרנות. אין מדובר במשימה פשוטה ורייס נדרש בראש ובראשונה לכתוב תסריט מורכב תוך שמונה חודשים, בהתאם ללוח הזמנים של הלימודים. "חשבתי שהפתרון היחידי הוא לגבש שלושה סיפורים שיתנו נפח לכל הדמויות ולשזור אותם ביחד לנושא אחד", הוא מסביר, ומספר שלצורך העניין גייס שלושה תסריטאים שעבדו בנפרד על עלילות המשנה.

"כל אחד מהתסריטאים (אנה שניידמן, מעיין רוגל ואסף שליטא) עבד באופן עצמאי ובנה סיפור אוטנומי, ואני הייתי אחראי על ההתאמות השונות בין הסיפורים", הוא מספר, "זו היתה עבודה מאוד אינטנסיבית ולמעשה מחקתי את החיים שלי במשך שנה לטובת הפרויקט".

ערן בן זאב כליצן באמצע היום (צילום: אסף ברנר)

מתי הגיע התובנה שזה בעצם הסרט שלך ולא מטעם בית הספר?

"מהתחלה התנתי את העבודה על 'רדיקל' בכך שאני אהיה זה שיוצר, תחת כנפיי 'אימפרו' ורוב ההחלטות היו שלי. אבל רק אחרי הסשן הראשון של הצילומים הבנתי מה קורה פה. מראש נכנסנו כולנו כטירונים. אף אחד מאיתנו לא עשה פיצ'ר כבמאי, מפיק ותסריטאי. אין בולמי זעזועים של ניסיון. הבנתי שמדובר במשהו שהוא אישי שלי, והוא קשור לאג'נדות ושינויים בחיים. אפילו שהתסריט נכתב על ידי שלושה אנשים שונים, גיליתי בו נושאים שנוגעים לי באופן אישי".

"רדיקל" מציג כאמור שלושה סיפורים שונים - שמצטלבים לכדי עלילה אחת. בחורה עשירה שמצטרפת למחתרת אנטי-קפיטליסטית, בלש שמנסה להציל את הקריירה באמצעות פתרון תעלומת רצח, ודוגמנית שמגלה סודות מעברו של בעלה לעתיד, איש עסקים מצליח. כאמור מדובר בסרט מורכב, ובדיעבד יומרני מאוד כפי שגילה רייס.

"כל סרט מתחיל במטען שמפעיל אותך ולפעמים אתה לא מזהה אותו", מספר רייס על ההתחלה. "כשהייתי סטודנט, כל דבר היה צריך להיות ברור מלכתחילה מרמה מיקרוסקופית, אבל כשאתה מתבגר, אתה יותר זורם לתת. היו לי שאלות, ויש לי עדיין. כשאתה מסתכל על האקלים החברתי והפוליטי שקיים בארץ, הכיוון לא מלבב. מאידך סרט צריך לתקשר ולפנות לאנשים והוא צריך צופים. אם אנשים לא רואים את זה, אין שום טעם. אני רוצה לספק שעתיים של גוד-טיים. גם אם מדובר בסרט מורכב.

רדיקלי במיוחד. על סט הצילומים (צילום: מתן בן ברק)

"המבנה של 'רדיקל' לא מושלם, אבל יש שם דברים שנוגעים לכל בן אדם. וזה משמח אותי לקראת העתיד, שיש לסרט איזשהו אופק. כי יש פה סיכון גדול. בישראל אתה יכול לעשות סרט כמעט בלי אמצעים, אבל מה קורה אחר כך. אתה יכול לצלם ולערוך, אבל אז צריך מישהו שיקרין את הסרט ויפיץ אותו. אלו שאלות שנצטרך לענות עליהם. בינתיים אנחנו נמצאים בשלבים מוקדמים של עריכה. המון חורים, השלמנו אותם לפני חודש".

זה נראה כמו המון עבודה, מה מריץ אותך?

"אני שואל את עצמי כל בוקר מה מניע אותי, כי אולי עדיף להצטרף לעסק של אבא ולהפסיק את כל השטויות האלה. יש הקרבה, אבל גם אם אתה קופולה את מקריב. זה לא משנה אם אתה צעיר בישראל או ותיק בהוליווד. אני מנסה להבין איך לווסת בין החיים האישיים לקולנוע. יש איזה רעב שלא יודע שובע ורוצה כל הזמן למצוא מקומות חדשים.

מזומבי לבמאי

"אני חושב שהקולנוע נותן לי מקום לנסות להבין את עצמי. שם אני יכול להביע את הרעיונות שלי והפחדים והנסיונות להבין את העולם הזה. כשאתה רואה איך דברים בסרט מתקשרים אליך, אתה נדהם. אז אתה יודע שהעבודה מגיע ממקום בריא. ככה זה גם הרגיש בסרט קצר נוסף שעשיתי בשם 'סוכריה' (ביוזמת עו"ד רונאלי שקד).

רייס (משמאל) והצלם דודו סטוז'מייסטר (צילום: יורי גרשברג) 

"צילמנו בבית חולים שיב"א ומהצד נראינו כמו עדת זומבים על הסט, אבל עשינו הכל בחיוך וכיף. אין תשובה חד משמעית למה עושים את זה. אני רק יודע שזה הדבר שמפעיל אותי. ההקרבה הלא פשוטה, אבל אני לא מסכן. אלו חוקי המשחק.

ואחרי שתשלים את "רדיקל", תחזור לעשות עוד פיצ'ר?

"אני לא יודע אם אני אעשה עוד פיצ'ר. ההמשכיות מאוד קשה. בטח שלא אעשה סרט כמו 'רדיקל'.

אני בטח אצלם דמות שרק תבהה ולא תעשה כלום. תמריץ ראשוני לעשיית סרט, יכול להיות זה שאתה לא מקבל פיתוח, ואז אתה אומר 'כוס אמק אני הולך לעשות פיצ'ר'. אחד הנושאים המרכזיים ב'רדיקל' אומר שכדי לבנות משהו חדש אתה צריך להרוס משהו ישן כדי לעלות מדרגה, אתה צריך לשכוח מזו הקודמת.

"בתוך הקפסולה הזאת, אתה מסתכל בחוץ ואנשים בונים והורסים ובונים והורסים והשאלה איך אתה מתייחס לזה. יש לידה ויש מוות. אחרת אתה נשאר במקום, אז אתה ביצה, ואם אתה ביצה אתה מסריח".

אז מה הלאה?

"אם נהייה הגיוניים, אני מעריך ש'רדיקל' ייצא בעוד שנה וחצי-שנתיים. מטבע הדברים, בלי תקציב הדברים עובדים יותר לאט. יש דברים שהקפאתי ומדשדשים מחדש, כמו פרויקט דוקומנטרי, יש דיבורים על סדרה, ודרמה שאני הולך לפתח. אני גם מרגיש מחויב לצלם קליפ ל"Leather Acadmy" (אותם חשפנו ב-ynet), להקה שנתקלתי בה במקרה ברשת ולהפתעתי גיליתי שמקורה בישראל. אני מאוד אוהב את שירם '222' ומקווה שאצליח לשלבו בפסקול. בינתיים הוא משמש רקע לקדימון".

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com