רוצים זיווג? כוס דם - ואתם מסודרים
ההלכה היהודית לא מתלהבת מקוסמים ומכשפות, אבל בשטח שגשגה ממלכת הקסמים לאורך הדורות: מתרופות לקרחת - ועד מציאת זיווג, משימוש בדם אדם - ועד השבעת מלאכים. עם הסגולה מציע סגולות
ביום חמישי יתקיים ב"יד בן צבי" כנס "סיטרא אחרא", במסגרתו יתמקדו חוקרים בתופעות הכישוף והמאגיה בהיבטים שונים ובדתות שונות - בהן הדת היהודית. ד"ר יובל הררי - ראש החטיבה ללימודי פלוקלור באוניברסיטת בן גוריון, וחוקר מאגיה יהודית - ירצה על קבלה מעשית, ופרופ' גדעון בוהק מהחוג ללימודי תרבות עברית באוניברסיטת תל אביב, ירצה על שימוש בדם אדם בכישוף היהודי.
מאבק כוחות מאגי
ד"ר הררי שהוציא השנה את הספר "הכישוף היהודי הקדום", מבהיר כי המאגיה ביהדות אינה נובעת מהשפעה חיצונית. "זה לא שעם ישראל היה טהור, ואילו המאגיה נכנסה מתרבות אחרת וקלקלה אותנו", הוא אומר. "המאבק של האליטות בכישוף מוכיחה בבירור שהיתה תרבות כזו. גם
התורה, גם המשנה וגם ההלכה מתנגדות לכישוף. מדובר במאבק כוחות.
"יש דעה הרואה במאבקם של חז"ל, מייסדי היהדות האורתודוכסית, מאבק אידיאולוגי. הם רואים בכישוף חתירה נגד האל, ובניסיון לשנות את המציאות - חתירה תחת כל יכולתו של האל. אבל אני רואה בזה מאבק חברתי של סוכני כוח. בתקופה שבה מתארים חז"ל את הכישוף כתופעה לא נורמטיבית, הם מתארים את עצמם כאנשים בעלי כוח טקסי, אלא שבמקרה שלהם הכוח הזה הוא לגיטימי. למה? כי הוא שלהם. מה שלא שלהם עלול להפר את הסדר החברתי. הממסד נאבק בכוח שנמצא בידיים של אנשים מחוץ לממסד".
הררי טוען כי הטקסים החז"ליים השתמרו עד ימינו "עשרה אנשים שמתפללים טקסט מקודש, ומקווים שזה יוריד גשם, משתמשים בכוח טקסי נורמטיבי", הוא מתייחס לטקס שהיה נפוץ למדי בשנים השחונות האחרונות. "מולם נמצאים אנשים שמשיגים כוח בטקסים לא נורמטיביים - חוני המעגל, לדוגמה, שנכנס לעיגול, וקרא לאל להוריד גשם. מבחינת הממסד זה לא היה מקובל, ואנחנו רואים את זה בתגובתו של רבי שמעון בן שטח, שמודיע לרבי עקיבא שהוא היה ראוי לנידוי. וכלה במכשפות שחכמים נלחמו בהן. כל כוח טקסי מחוץ לממסד, נחשב לכישוף".
התרופה: לקרוע תרנגול
אנחנו אולי עם סגולה, אבל לא בוחלים בסגולות. "יהודים השתמשו בדם אדם ברפואה ובמאגיה", מבהיר פרופ' בוהק. "גם השימוש בדם של בעלי חיים מאוד נפוץ במאגיה היהודית. אפשר לראות המון פעולות שכרוכות בשחיטת תרנגול, וערבוב דמו בקמח. בתלמוד יש הצעה לקריעת תרנגול והדבקתו על הראש, כדי לרפא איזו מחלה.
"דם אדם נראה לנו כקטגוריה אחרת, אבל האמת היא שמבחינת העוסקים בדבר לא היה הבדל גדול. אני חוקר כתבי יד ומהדורות מודפסות, ואין שם שום בעיה לעשות מניפולציות עם דם אדם. לאדם פצוע מציעים לכתוב על מצחו בדמו כדי להתרפא, וכפתרון למחלת האפילפסיה - לכתוב שמות של ארבעה קדושים בדמו של נער צעיר. ויש הצעות להשתמש בדם נידה בתחום הארוטיקה".
למה דם אדם? לא יותר פשוט להשתמש בדם של תרנגולת?
"ככל שהטאבו גדול יותר, כך מניחים שיש בו יותר כוח. כבר התורה אומרת שהדם הוא הנפש. מכאן שיש בדם הרבה כוח, והרעיון בשימוש בדם אדם מנצל משהו עם הרבה כוחות. זה בוודאי לא המיינסטרים ביהדות, אבל אני לא רואה שספרות ההלכה של ימי הביניים יוצאת נגד זה".
סיפורי הכשפים היהודים לא נופלים מסיפורי האחים גרים וקוסמיהם, שהופכים נסיכים לצפרדעים וברווזים לנסיכות. גם אצלנו, בעזרת מטה הקסמים, הטובים מנצחים. "משה ואהרון שנלחמו בפרעה ובחרטומיו מייצגים למעשה סיפור עממי של מאבק בין מכשפים", מציע הררי גירסה חדשה לסיפור יציאת מצרים. "התורה היא שעושה את האבחנה בין החרטומים, שמעשיהם מוגדרים להטים - לבין משה ואהרון שהאל פועל באמצעותם. השפה מבדילה בין מה שנורמטיבי, למה שלא".
התוכנית: להשתלט על מלאכים
אז מי קובע את הנורמות? לדעת הררי, "בעת העתיקה זה המקרא שאסר על כישוף, וקבע שמכשפה לא תחיה. אחר כך היו אלה חז"ל שקבעו כי עונשו של מכשף הוא סקילה, וזה מעיד, לדעתי, שהם האמינו כי ביכולתו של הכישוף לשנות את המציאות. אבל עם זאת, יש ממצא עשיר המבטא את פעילותם של היהודים בכשפים. יש המון עדויות מהמאות החמישית, השישית והשביעית של אלפי קעריות לחש מאגיות שנכתבו על ידי יהודים במטרה לגרש שדים, לבטל כשפים, או להזיק למישהו. בגניזת קהיר נמצאו קמעות להגנה, להצלחה כלכלית, ולהבאת לקוחות לחנות. בנוסף, נמצאה ספרות מקצועית שכוללת מרשמים מאגיים".
מכשפים יהודים לא מסתפקים במתכונים מדממים. הם מנסים להשתלט על המלאכים, ולהשפיע בעולמות עליונים. "הפרקטיקה המאגית היהודית מנסה להפעיל את העולם על ידי טקסי השבעות", מסביר הררי. "השבעות הם מרכיבים טקסטואליים מסוימים, שאמורים להפעיל מלאכים. התפיסה היא שכל מלאך אחראי על תחום מסוים, ואם משתלטים עליהם, ניתן להפעיל אותם. את הכוח הזה מנסים להשיג באמצעות לחשים ושמות קדושים. ברגע שאני משתלט על מלאך, אין לו זכות בחירה והוא חייב לעשות כרצוני".
"אין בטקסים ובמרשמים הללו פנטזיות", הררי מבהיר. "הם לא מחליפים את הפעילות הנורמטיבית בחיי היומיום, כי אם מנסים לשפר או להקל על עניינים שאפשר להשיג גם בלי כשפים. הכישוף הוא, לרוב, קיצור הדרך. אני כמובן לא חושב שזה עובד, אבל האנשים שהאמינו בזה לא היו טיפשים, אלא היה להם רציונל אחר לגבי איך שהעולם עובד".
ידע קבלי הוא כוח
את הדחיפה המשמעותית לעולם המאגיה היהודית נתנה הקבלה. כשפים היו כבר קודם, אבל הקבלה הביאה איתה רפרטואר חדש. "בימי הביניים מתפתחת התפיסה הקבלית, ומשפיעה על הרבה מאוד תחומים", אומר הררי. "יש משמעות הפוכה למונח קבלה מעשית היום, מזו שהיתה לו בתחילת דרכו. 'קבלה מעשית' היתה בראשיתה בדיוק כמו כישוף. השימוש בכוחות נסתרים לטובת עשייה בעולם הזה, נחשבה למעשה שלילי. בשיח העכשווי, לעומת זאת, נחשבת הקבלה המעשית למונח חיובי.
"לא מעט אנשים משווקים שיטות לריפוי והעצמה הקשורות לקבלה המעשית. זה קרה, לדעתי, מחוסר ידיעה של המקור. חוגים מחוץ לעולם הדתי מנכסים לעצמם קרעים מהעולם הזה לפי הצורך. בעידן הניו אייג' זה לגיטימי לקרוע מהתורה את מה שמתאים לך. החלק המושך ביהדות זו הרוחניות, ואנשים מחפשים לא רק ידע, אלא גם כוח. במסורת היהודית גנוז המון כוח בידע הקבלי".
"יהודים מכל הסוגים משתמשים במאגיה", מוסיף בוהק. "החל מפשוטי העם, וכלה ברבנים מפורסמים. התלמוד הבבלי עצמו מלא במרשמים מאגיים, ובימי הביניים אנו מוצאים מרשמים כאלה בספרים של אנשים חשובים. לא ידוע מי המציא את זה, אבל המרשמים האלה מתגלגלים מדור לדור. יש נטייה לזלזל בזה ולראות בזה משהו עממי, כי זה לא התאים ליהדות כפי שרצו לצייר אותה. אבל אין מה לעשות, גם זה חלק מתולדות העם יהודי".
האם יש גם היום מכשפים יהודים?
"במסורת היהודית הכישוף איסור מן התורה, לכן אף אחד לא יגיד לך שהוא כזה", מבהיר הררי. "אבל יש אנשים שמפעילים פרקטיקות מאגיות. יש עשרות שעוסקים בכתיבת קמעות ולחשים, וקוראים לעצמם מקובלים, בעלי שמות או בעלי לחשים. בסופו של דבר, הם מנסים להפעיל את העולם באמצעות טקסים. את תחליטי איך את רוצה לקרוא להם".
פינת המתכונים
אז איך מוצאים אהבה? קטע מגניזת קהיר, ובו אוסף של מרשמים מאגיים, מציע להקיז דם אדם לכלי זכוכית נקי, ולהניחו באשפה 40 יום. "ולאחר מכן תמצא בו
צורה, ושחוט הצורה וקח מדמה, וערב ביין או במים, ותן לשתות למי שתרצה - בין איש בין אישה.
"ואם תמשח ממנו ידך ורגלך וברכיך ותכנס אצל שלטון (כלומר, מלך או שליט אחר) - יעשה רצונך. בדוק".
"ספר תולדות אדם", שהודפס במזרח אירופה בשנת 1720, ומכנס מרשמים מאגיים ורפואיים – מבטא את ההשפעות הנוצריות שחלחלו ל"כישופים" היהודים: "לחולי נכפה (כלומר, נגד אפילפסיה) לתינוק או לגדול ר״ל (רחמנא ליצלן): כתוב על קלף צבי מ'שמע ישראל' - עד 'ה' אלהיכם אמת' בהיפך אתוון (בהיפוך אותיות), כזה עםש לארשי וגו׳ (כלומר, 'שמע ישראל', כתוב הפוך) כנגד רמ״ח אבריו של אדם. ולבסוף תכתוב אלו השמות גשפאר םליציון אברוס בלטשזאר (כלומר, שלושת ה"מלאכים" שהביאו מתנות לתינוק ישו בבית לחם) ואלו ד׳ שמות צריכין ליכתב בדם נער קטן שלא ראה קרי מימיו..."
לפנייה לכתב/ת 
