עשו לכם קלוז'ר בעצמכם: כמה עצות מעשיות
האדם שלא התגבר שרוי במצוקה גדולה, ואם מי שעזב אותו לא סיפק הסברים התואמים את אינטנסיביות היחסים - אז שווה לנסות להשיג את המידע. אבל יש מה לעשות גם אם לא מצליחים לקבל תשובה מהצד השני. יש דרכים להמשיך הלאה
הצורך הזה לא פוסח עלינו בהקשר ליחסים זוגיים. אחת ההגנות הגדולות ביותר היא הביטחון שמערכת היחסים הזוגית שבה אנחנו חיים היא מערכת מתפקדת וטובה כפי שאנחנו מאמינים. כשמישהו מספר שעזבו אותו בהפתעה, התפישה הזו מתערערת. בכזה מצב יותר נוח להאשים את האדם הנעזב בכך שלא ראה סימנים מלקבל את העובדה שלפעמים יש כאלו שלא מראים סימנים, או במילים אחרות - שחקנים. אינני שולל את האפשרות שהאדם הנעזב לא ראה סימנים ברורים לכך שמשהו לא בסדר, אבל במקרה כזה עליו לעשות חשבון נפש עם עצמו ולבחון אם מדובר בדפוס שנמשך מספר קשרים שבהם לא הצליח לזהות את הסימנים.
שמחתי לקבל תגובות רבות בטוקבקים ובמייל למאמר הקודם שלי, למה קשה להתמודד עם פרידה ללא קלוז'ר. תגובות אלה מאפשרות לי להתייחס עניינית לשאלות ולנסות להדריך ולהכווין בצורה מדויקת יותר.
כעת ארצה לתת מספר עצות מעשיות להתמודדות עם פרידה קשה, ובעיקר כזאת שחסרה בה התשובה לשאלה "למה זה נגמר".
לנסות לקבל תשובה
רבות מהתגובות למאמר הקודם שלי נגעו בשאלה אם כדאי לנסות ולהבין מהאדם ממנו נפרדתם מדוע זה נגמר. אחת הדעות השכיחות שעלו היתה נגד פנייה לאדם העוזב בניסיון לקבל הסבר. זאת מתוך הנחה שהאדם ממנו נפרדו הוא מעיק, מציק, אובססיבי ונואש, שלא יכול להתגבר על המצב בשל חולשתו וחוסר יכולתו הרבה.
בשלב הבא יש שתי אפשרויות להשגת המידע. הראשונה היא לתפוס את אותו אדם לשיחה, תוך דבקות במשימה. השנייה היא לנסות וליצור קשר עם חבר שמכיר את שניכם ודרכו לנסות ללמוד על המצב. חשוב לדעת שהסכנה העומדת בבסיס של פנייה לעוזב היא האשליה שאכן משהו ישתנה והאדם שנפרד יתחרט וירצה לחזור. אם מדובר באשליה, התפכחות במקרה זה היא דבר טוב.
אין ספק שלפנייה יכולה להתלוות תחושה של אפסות, הרגשה שאתם הצד המציק, וכל אדם צריך לעשות את השיקולים שלו לפני שהוא פונה. אבל חשוב שתדעו שיש מקרים רבים בהם אנשים קיבלו מידע חיוני מהעוזב או מחבר משותף לגבי סיבת הפרידה, מידע שעזר להם בהמשך הדרך.
לכתוב מכתב פרידה
גם אם לא מצליחים לקבל תשובה, ניתן לעשות מהלך חד צדדי שיאפשר סגירה של הקשר. עבור אלו האוהבים להתנסח בכתב, מומלץ לנסח מכתב פרידה, שמועבר באופן חד צדדי או נכתב "למגירה". מכתב כזה יכול לעזור, מאחר שבעצם מעשה הכתיבה האדם מבצע תהליך פנימי של סיכום הקשיים והעברת המסרים שחשוב לו להעביר כלפי האחר.
לאחר העברת המסר אנשים רבים חשים שהם יכולים להתקדם הלאה מבחינה רגשית. עם זאת, יש להישמר מכתיבת מכתב מתוך משאלה פנימית לכך שהאדם שנפרד יחזור. מכתב שייכתב בעיקר מתוך תקווה כזו ולא מתוך ניסיון כן לתאר את הקושי ולהיפרד באופן סופי, לא ימלא את אותה מטרה ואף עלול להזיק, מאחר שמעבר לליבוי תקוות שווא עלול מעשה כזה להשאיר את הכותב עם תחושה של אפסות וחוסר יכולת.
לשלוט בשאלות
כפי שתיארתי במאמר הקודם, חשוב להבין ש"למה זה נגמר" הוא סוכן סמוי של חוסר היכולת להפנים ש"נגמר", וכדאי ורצוי לבחון כיצד להפחית את העיסוק בשאלה הזו. במילים אחרות, כדאי להגיע להחלטה שרוצים יותר לשלוט בשאלה "למה זה נגמר" ולא שהשאלה תשלוט בנו. דרך אחת היא לקבוע זמני חשיבה שרק בהם מותר ואפילו חובה לעסוק בשאלה הזו. אפשר אפילו לכתוב את המחשבות, בסגנון של הכנת שיעורי בית. המטרה בהגדרת מועד להתעסקות בתהיות אלה היא לאפשר לחיות בצורה יותר נורמלית בשאר הזמן, מכיוון שהחיים ממשיכים, מלאים בהזדמנויות, והמחשבה על הדברים שהיו משאירה את האדם תקוע במקום.
להמשיך עם החיים
בשלב שבו האדם מתקשה להקים את עצמו ולחזור לשיגרה, הוא מניח שיוכל לקום ולהמשיך בחייו לכשישוב החשק לכך. לכל אדם במצב זה שווה לבדוק בינו לבין עצמו אם הוא מרגיש שהוא תקוע ולא מצליח להתגבר למשך זמן ארוך מדי. בכזה מצב עדיף לנסות ולעשות דברים שיאפשרו לחזור לשיגרת רווקות גם אם זה מרגיש מאולץ, כי לעיתים החשק מגיע רק לאחר המעשים.
חשוב להבין, עצם הבחירה לעשות ולהמשיך הלאה גם אם אין חשק מהווה הכרה בכך שזה נגמר ושכדאי להמשיך הלאה. כל עוד האדם בוחר שלא לעשות זאת, מאחר שקשה לו ואין לו חשק, המשמעות היא שהוא נשאר בסוג של אבל. אם זה נכון, סביר שהקושי להתגבר ולשכוח מהאהוב, ביחד עם חוסר החשק, לא יאפשרו לאדם לצאת מהמצב בכוחות עצמו. לכן עליו לגייס מספר חברים קרובים לתפקיד תומכים. לכל תומך תוגדר מסגרת זמנים בה עליו להניע את החבר המתאבל לקראת חזרה לחיי רווקות. כלומר, להוציא את האדם לבילוי משותף ממנו נהנה בעבר, לקחת אותו לטייל לכמה שעות, לצאת לפאב, לראות סרט, אפילו ללכת לפיק-אפ בר, עם כל הקושי בהכרה בכך שחזר לשוק הפנויים פנויות. לפעמים גם שווה לצאת כקבוצה.
אל תטעו, מדובר ב"לעשות דברים" כשאין לאדם חשק לעשותם. הרעיון אינו לדרוס רגשות או לפעול בכוחניות עד שאותו אדם ילמד. יש משהו בתמיכה קונקרטית בחבר על ידי עשיית מעשים בפועל והוצאתו מהבית, שמאפשר קירבה אינטימית שקיימת לא רק בקשר רומנטי. מעבר לכך, השהות מחוץ לבית במקומות בהם יש "חיים" יכולה להזכיר את האופציות הקיימות ולעזור לאדם להתאושש. עם זאת, הקריטריון החשוב ביותר להחלטה של שימוש בחברים כתומכים צריך לבוא מהאדם שרוצה להתגבר על הפרידה. כדי שלא ייווצר מצב בו אדם שלא מוכן להשלים עם הפרידה מרגיש שחבריו אינם רואים אותו ואת קשייו.
לפנות לגורם מקצועי
אם האדם חש שהוא עדיין שרוי במצוקה ולא מצליח לצאת מהקושי ולהמשיך בחייו, תמיד קיימת האפשרות לפנות לאיש מקצוע כדי לנסות להתגבר על הפרידה, תוך בחינה של חוויית המצוקה החריפה. היתרון בפנייה לאיש מקצוע הוא האפשרות לקבל תמיכה וליווי בתקופה הקשה, לבחון את הקושי באופן מעמיק, וכן ליהנות מהמשך עזרה והכוונה גם בהתחלה של מערכת יחסים חדשה.
אני מזמין אתכם לשלוח שאלות במייל בכל נושא שקשור ליחסים תוך טשטוש הפרטים המזהים וציון בכותרת המייל "עבור תשובה בערוץ יחסים".
- עמית באומל הוא פסיכולוג
ומרצה בתחום של אושר, צמיחה ודרכים לשינוי עצמי. מייעץ ומלווה אנשים המבקשים לעבור שינוי בחייהם ומדריך הורים במגוון רחב של תחומים.
